האני מאשים של פרופ' לוי: השפלת שטראוס-קאהן - פורנוגרפיה

הפילוסוף הצרפתי הידוע פרופ' ברנאר אנרי לוי מוקיע את החברה האמריקנית: "מקדשת את קובלנת הקורבן" ■ "האמריקנים הפכו את שטראוס-קאהן לסמלה של צרפת השחצנית"

‎‎פרופ' ברנאר-אנרי לוי, אחד מהוגי הדעות הידועים והמשפיעים ביותר בצרפת, יצא אמש (שבת) בהתקפה קשה ומרה על מערכת המשפט בארה"ב ועל החברה האמריקנית כולה בגין הכפשת שמו של דומיניק שטראוס-קאהן, מנהל קרן המטבע לשעבר, שהואשם, כנראה לשווא, באונס של חדרנית בבית-מלון בניו-יורק.

‏במאמר ב"דיילי ביסט", אח מקוון של "ניוזוויק", אומר לוי שהשפלתו הפומבית של שטראוס-קאהן הייתה פורנוגרפיה, שארה"ב "מקדשת את קובלנת הקורבן", ושהאמריקנים הפכו את שטראוס-קאהן ל"סמלה של צרפת השחצנית".

‏פרופ' לוי, פילוסוף, עיתונאי ומחברם של מספר ספרי הגות שנעשו רבי-מכר, נחשב מייסד תנועת "הפילוסופיה החדשה" והוגה דעות חשוב בתחומי דת, רצח עם ונושאים בינלאומיים.

‏זו הפעם השנייה שלוי נחלץ להגנת שטראוס-קאהן. במאמר שפירסם לוי זמן קצר לאחר המעצר, הוא כתב: "אני יודע ששום דבר בעולם אינו יכול להצדיק השלכתו של אדם לכלבים, ואני יודע אפילו יותר בביטחה ששטראוס-קאהן שאני מכיר, שהיה ידידי זה 20 שנה ושיוסיף להיות כזה, אינו דומה בשום אופן למפלצת זו, לאיש המערות הזה, לחיה הזדונית שאינה יודעת שובעה, כפי שמתואר (בתקשורת בארה"ב - ר.ד)".

‏עתה, יומיים לאחר התמוטטות התביעה בניו-יורק ושחרורו של שטראוס-קאהן ממעצר-הבית, הוא כותב שהפרשה לא נגמרה; כדי שהיא תסתיים באמת, צריך לא רק להעניק לשטראוס-קאהן את חירותו אלא גם לשקם את כבודו.

"'פרשת שטראוס-קאהן' תוסיף להיות 'פרשה' כל עוד לא ייקבע שלא הייתה פרשה כלל, שהמאשימה לא הסתפקה בפרסום שקרים על עברה, אלא גם טפלה האשמת שקר שהראש לשעבר של קרן המטבע אנס אותה", כתב פרופ' לוי.

לוי אומר כי בעקבות התהפוכות בגורל שטראוס-קאהן אפשר להפיק מספר תובנות ולקחים:

‏■ ‎‎הקניבליזציה של הצדק על-ידי מופע צדדי: ‏‎‎הקניבליזציה הזו אינה תופעה ייחודית לארה"ב, כמובן. היא קיימת גם בצרפת ובאירופה. אבל בפרשת שטראוס-קאהן היא הגיעה לפסגת הנאלחות.

מסיבת העיתונאים המאולתרת שערך פרקליטה של המתלוננת על מדרגות בית המשפט הייתה נאלחת. הקריאות "תתבייש לך" של גדודי חדרניות שקידמו את פניו של שטראוס-קאהן בהגיעו לשימוע בבית המשפט ב-6 ביוני, למרות שאף אחת מהן לא הייתה מודעת לעובדות, היו אירוע נאלח, מתוסרט ומבוים.

"אני מבין שזה גורלו של כל נאשם בארה"ב", כותב לוי, "אבל כשמדובר בנאשם כמו שטראוס-קאהן, התהליך הזה הידרדר לעינוי שקיבל תפוצה גלובלית; עונש כבד על פשע שבאותו שלב איש לא היה יכול לדעת שאכן בוצע".

‏■ הרובספייריזם של המופע הצדדי: ‏‎‎מקסימיליאן רובספייר (‏Robespierre‏) היה מראשי המהפכה הצרפתית ואחד משליטיה של צרפת בתקופת "שלטון הטרור" במאה ה-18. שם העצם המופשט שנגזר משמו מתאר כיצד שליטי הטרור דאז "לקחו אדם בשר ודם, שללו את אנושיותו על-ידי הפיכתו לסמל מופשט ואחר-כך השתמשו בסמל הזה, או יותר במדויק בהתגלמותו הפיזית, כדמות שמייצגת את כל אנשי השלטון הישן, שאותם צריך לטהר מהחברה החדשה", כותב לוי.

‏הוא מסביר: "לרוע המזל, אמריקה הפרגמטית, אותה אומה שמרדה באידיאולוגיות, דחפה את הרובספייריזם הצרפתי אל המחוזות הקיצוניים של טירופה הלאומי. במקרה הזה, דומיניק שטראוס-קאהן שוב לא היה דומיניק שטראוס-קאהן. הוא שוב לא היה אדם פרטי שחונן בייחודיות, אדם שאת גירסתו שלו לעובדות היה צריך לבחון בקפידה כדי להשוותה לזו של המתלוננת. לא. הוא נעשה סמלה של צרפת השחצנית. הוא נעשה סמל לעולם המיוחסים, אלה שבטוחים בזכותם להיות פטורים מעונש.

‏‏"באופן דומה, המתלוננת נעשתה סמל לכל אותן נשים שאינן רק מוכות ומושפלות אלא גם עניות ומהגרות, וקובלנתן סוף-סוף פרצה החוצה, באמצעות קובלנתה של המתלוננת", כתב לוי. "הדבר העצוב הוא שזה לא צדק. הצדק אינו עוסק בסמלים אלא בבני אדם".

‏■ ‎‎‏"אתה עני, סימן שאתה צודק": ‏‎‎לוי מזכיר דמות נוספת מההיסטוריה הצרפתית, מוריס בארה (‏Barres‏), בן דורו של אלפרד דרייפוס, שאמר על הקפטן היהודי: "דרייפוס אשם. אני מגיע למסקנה זו לא על סמך העובדות עצמן אלא סמך גזעו".

‏‏"פרשת שטראוס-קאהן אינה קשורה כמובן לפרשת דרייפוס, ואיני חושב שיש לה קשר כלשהו לאנטישמיות", ציין לוי. "אך אני מאמין שמסתמנת פה גירסה חדשה של האמרה המיוחסת לבארה: 'דומיניק שטראוס-קאהן אשם. אני מגיע למסקנה זו לא על סמך גזעו אלא על סמך מעמדו החברתי'".

‏לדברי לוי, הכנסת שיקולים אידיאולוגיים לזירה שאליה הם אינם שייכים היא תופעה מטרידה מאוד. "פעם היו אומרים, 'עניים דפוקים, העשירים תמיד צודקים'. עכשיו אומרים, 'עשירים דפוקים, העניים והמסכנים תמיד צודקים'", הוסיף לוי.

‏‎‎■ קידוש קובלנת הקורבן: ‏‎‎לוי אומר שהקדיש את כל חייו כדי לתת קול לעלובי החיים שאין להם קול, והוא גאה בכך. "אבל לתת קול לעלובים הוא דבר אחד; לראות בקול העלובים תורה מסיני זה דבר אחר", הוא אומר. "ראייה כזו עלולה להיות מקור לעוולות חדשות ונוראות. וזה בדיוק מה שקרה עם הקובלנה של המתלוננת בניו-יורק".

‏‏"אני עדיין שואל את עצמי כיצד כותבים רבים כל-כך של מאמרי מערכת, אנשי מצפון רבים כל-כך, וכן, פמיניסטיות רבות כל-כך ראו כנתון בלתי מעורער שגירסתה של המתלוננת מהימנה", כתב לוי.

‏■ ‎‎חטאי העיתונות: ‏‎‎לדברי לוי, כבר יש קורבן אחד בפרשה הזו: הנחת היסוד שאדם חף מפשע עד שלא הוכח ההיפך. האחראים לזילות העיקרון הזה היו הטבלואידים האמריקנים, שהתחרות ביניהם כיצד להשפיל את שטראוס-קאהן הפכה אותו, למן הרגע הראשון, למפלצת. ‏‎‎‏

צרו איתנו קשר *5988