תקדים: הגרושה שכירה שלך? קזז לה מהמזונות

בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב פסק לאחרונה כי תשלום שכר עבודה, שגבר היה פטור ממנו על-פי הסכם הגירושים, יכול לבוא על חשבון תשלום מזונות לגרושתו - ואף להתקזז מולו.

בכך קיבל בית המשפט ערעור שהגיש איש עסקים ידוע על החלטה של רשם ההוצאה לפועל, שקבע כי עליו להמשיך ולשלם לגרושתו דמי מזונות במקביל לשכר עבודה.

תחילתה של הפרשה בבקשה שהגישה הגרושה לרשם ההוצאה לפועל בהרצליה, לאכוף על הגבר להמשיך לשלם לה דמי מזונות חודשיים בסך 2,500 דולר, וזאת עד ליום מותה, כפי שנכתב בהסכם הגירושים שנחתם בין הצדדים בשנת 1988.

בשנת 2005 הפסיק איש העסקים לשלם את דמי המזונות, משום שבמקביל ובמהלך כל שנות הגירושים הוא שילם לה משכורת בהיותה עובדת באחת החברות שבבעלותו. זאת, למרות שהסכם הגירושים פטר אותו לחלוטין מלשלם לגרושה משכורת במקביל לתשלום דמי המזונות.

האישה מצידה טענה כי ההתנהלות בפועל על פני כ-16 שנים יצרה הסכם חדש, ולפיכך חובה על הגבר להמשיך ולשלם לה גם את דמי המזונות.

רשם ההוצאה לפועל קבע כי בנסיבות שנוצרו בפועל הוא מקבל את עמדת האישה, והורה לגבר להמשיך ולשלם לה 2,500 דולר דמי מזונות.

באמצעות עורכי הדין ד"ר יוסי כהן ומימון אביטן ערער איש העסקים לבית המשפט לענייני משפחה, וטען כי שילם לאישה על פני השנים סך כולל של כ-1.7 מיליון דולר, מתוכם סכום של כ-725 אלף דולר הינו תשלום עודף שקיבלה האישה בגין עבודתה, אך ורק בשל טוב-לבו ולא מכוח חיוב חוזי. סכום זה, טען הגבר, צריך להתקזז מול התשלום אותו הוא חייב לה על-פי הסכם המזונות.

השופטת מירה דהן קיבלה את טענות הגבר והפכה את החלטת רשם ההוצאה לפועל, תוך שהיא מותחת ביקורת נוקבת עליה. "עם כל הכבוד", ציינה השופטת, "נפלה שגגה בהחלטת הרשם. הלכה ידועה היא כי רשם הוצאה לפועל מופקד על אכיפת פסקי דין ככתבם וכלשונם. אין הוא מוסמך להחסיר או להוסיף לפסק הדין או לקרוא לתוכו דבר שלא נאמר בו... הרשם אינו מוסמך לקבוע ממצאים שאין להם יסוד בפסק דין העומד לביצוע.... קביעה כזו חורגת מתחומי הפרשנות שהוא רשאי לתת, ואין הוא מוסמך להעניק סעד שאיננו מפורש בפסק הדין. מתן סעד כזה מהווה חריגה מסמכות".

"במקרה האמור", קבעה השופטת, "בו ביצוע פסק הדין כרוך בהכרעה בנתונים עובדתיים, או שאינו ניתן לביצוע, היה על הרשם להפנות את הצדדים לבית המשפט בדרך של הגשת תובענה מתאימה ולפי העניין".

השופטת הורתה על ביטול החלטת הרשם והשבת התיק אליו לביצוע על-פי הוראות ההסכם בין הצדדים. דהיינו, חובת הגבר לתשלום של 2,500 דולר לחודש משנת 1988 ועד סוף חיי האישה, מהם ינוכו התשלומים ששילם לה במקביל עבור שנות העבודה - תשלומים המסתכמים ב-725,845 דולר.

האישה חויבה בהוצאות משפט על סך 15,000 שקל.