סכסוכי יורשים - איך תימנעו מזה, את/ה ויקיריך?

למרבה הצער, "מלחמות" בין אחים או בין ילדים להוריהם בנוגע לירושה של קרובם אינם דבר נדיר ■ מהן אבני הנגף - ואיך אפשר לעקוף אותן תוך שמירה על אחדות המשפחה?

בימינו, לאחר שאדם מת ברוב המקרים הוא מותיר אחריו רכוש; כספים, נכסי מקרקעין, נכסי מיטלטלין, מניות, אגרות חוב, כלי רכב ועוד זכויות בנכסים שונים ומשונים.

נכסי האדם לאחר לכתו מועברים ליורשיו. לעיתים, בצל האבל על מות יקירם, מצליחים היורשים לטפל בעניין זה בקלות יחסית וללא מחלוקות, אך לעיתים קרובות אנו נתקלים במקרים שעל רקע פטירתו של מנוח צצות מחלוקות ונוצרים סכסוכים, משפטיים ואחרים, באשר לעזבונו.

מטבע הדברים, סכסוכים אלה, במקרים רבים (ליתר דיוק - ברוב המקרים) הינם בין בני משפחה גרעינית לבין עצמם, ולכן נושאים אופי יצרי במיוחד. למרבה הצער, "מלחמות" בין אחים או בין ילדים להוריהם בנוגע לירושה של קרובם אינם דבר נדיר.

לפעמים אדם מותיר אחריו צוואה מסודרת, ברורה וחד-משמעית, אך לפעמים הוא מותיר צוואה פגומה ו/או כזאת שאינה ברורה באופן שיש קושי להתחקות על כוונתו ורצונותיו. לפעמים הוא אינו מותיר צוואה כלל.

כך נוצר ספקטרום רחב של אפשרויות ומצבים הנתונים למחלוקות ופרשנויות. תחום זה הינו בין המורכבים, הסבוכים ולעיתים גם "המלוכלכים" הקיימים בעולם המשפט.

בבתי המשפט לענייני משפחה מתנהלים, מדי יום ביומו, מאבקי ירושה רבים ומורכבים. מתחים בין משפחות ובתוך משפחות, מאבק כלכלי יומיומי, בני-זוגם של יורשים, תאוות הכסף, ירידת ערכי המשפחה, מאבקים בין יורשים כשלמנוח היה "פרק ב" בחיי הנישואים ופעמים רבות אף טינה ותסכול "קדומים" שצצים דווקא בנקודת זמן זו ועל רקע של שבר במשפחה נוכח פטירת קרוב - אלה אך חלק קטן מהסיבות לסכסוכי ירושה, שפעמים רבות הופכים ל"מלחמה" של ממש.

נא להכיר: חופש הציווי

הכלל הבסיסי והראשוני בדיני הירושה בישראל הוא שאדם הינו בעל החופש לצוות את ירושתו כרצונו. זהו חופש הציווי. בהתאם לכך, אדם יכול להורות כי לאחר מותו ייעשה ברכושו כל אשר עולה על רוחו. הוא יכול לנשל את כל משפחתו מהירושה, להעדיף יורש כזה על פני האחר, או להחליט, ככל שחפץ בכך, לצוות לדוגמה את כל רכושו לארגון או לגוף הפועל למען מטרה מסוימת (האגודה למען החייל, האגודה למלחמה בסרטן, צער בעלי חיים ועוד). המחוקק מתיר לכל אדם את הזכות והחופש להורות הוראות בצוואתו על-פי בחירתו.

מוות פתאומי - ואין צוואה

אין אדם יודע מה צופן לו המחר, ואין הוא יודע מתי יוזמן לבית הדין של מעלה. לפעמים המוות אינו מוצא את האדם מוכן, ולפעמים האדם אינו מעוניין בעריכת צוואה מסיבות כאלה ואחרות.

במקרים שבהם מוריש לא הותיר אחריו צוואה, ירושתו תחולק בין בני משפחתו, בהתאם להוראות חוק הירושה. חלוקת עיזבון שכזו מכונה "ירושה על-פי דין". הכלל הבסיסי הוא שאדם שלא מותיר אחריו צוואה - תחולק ירושתו בין בן/בת-הזוג ובין כל ילדיו בחלקים שווים, באופן שבו בן/בת-הזוג מקבל/ת מחצית מהעיזבון, וילדי המנוח מתחלקים במחצית האחרת.

אם הותיר אחריו המנוח בן/בת-זוג אך לא הותיר ילדים - מתחלקת ירושתו בחלקים שווים בין בן/בת-הזוג ובין הורי המנוח או אחיו ואחיותיו (היה ומדובר בבן-זוג ואחים, החלוקה היא 2/3 לבן הזוג ו-1/3 מתחלק בין כל האחים). בן-הזוג יורש את כל העיזבון רק אם הנפטר לא הותיר אחריו ילדים, אחים או הורים.

אם לא הותיר אחריו המנוח ילדים ולא בן/בת-זוג - הורי המנוח, אחיו ואחיותיו מתחלקים בכל העיזבון. הותיר אחריו המנוח ילדים אך לא הותיר אחריו בן או בת-זוג - מתחלקת ירושתו שווה בשווה בין ילדיו. אם גם ילדיו של המנוח אינם בחיים, הירושה מתחלקת בין נכדיו. אם מי מילדי המנוח הלך לעולמו לפני המנוח, עובר חלקו של הילד לנכדי המנוח (ילדי הילד) בחלקים שווים ביניהם.

ירושתו של מנוח שלא היו לו ילדים ולא הותיר אחריו בן או בת-זוג, הורים או אחים - מתחלקת שווה בשווה בין הורי הוריו של המנוח וצאצאיהם. ובמקרה של נפטר ערירי - ירושתו תעבור לאפוטרופוס הכללי שבמשרד המשפטים. לאחר הזמן הקבוע בחוק, ובמקרה שאין יורשים הדורשים את חלקם, יעבור עיזבונו של המנוח הערירי למדינה.

מה הדין לגבי בן/בת-זוג של מנוח, בין אם בני-הזוג נשואים ובין אם הם ידועים בציבור?

כשמנוח שהינו גבר לא מותיר אחריו צוואה, אלמנתו זכאית לקבל בנוסף למחצית הרכוש, את כתובתה ותוספתה, ובמקרים מתאימים גם למזונותיה מהעיזבון. ככלל, בן/בת-הזוג, זכאי/ת, על-פי החוק, גם לכל המיטלטלין ולכלי הרכב.

אם הצדדים אינם נשואים, אך חיים כידועים בציבור, ובתנאי שהידוע/ה בציבור אינו/ה נשוי/נשואה לאחר, תהא זכות הידוע/ה בציבור שווה לזו של בן/ת-זוג נשוי/נשואה. זכות הירושה של ידוע/ה בציבור של המנוח שווה לזו של בני-זוג נשואים (ככל והשניים אינם נשואים לאחרים). על הידוע/ה בציבור להוכיח הוא/היא והמנוח/ה חיו כידועים בציבור וקיימו משק בית משותף.

מהי צוואה בכתב יד - ומה חסרונותיה?

אם ברצונו של אדם למנוע סכסוכים עתידיים, ברוב המקרים הפתרון הפשוט והיעיל הוא עריכת צוואה. אדם שלא ערך צוואה - רואים אותו כמי שקיבל עליו את הוראות החוק. אדם שרוצה לסטות מהוראות החוק או להבהיר את רצונו וליתן הנחיות מדויקות באשר לאשר ייעשה ברכושו - רצוי שיערוך לעצמו צוואה.

מקובל ורצוי שעורך דין המתמחה בתחום יהיה זה העורך את הצוואה, שבסופה חותמים עליה, פרט למצווה, שני עדים, בהתאם לדרישות החוק. צוואה המנוסחת בצורה בהירה וברורה ועומדת בכל דרישות החוק אינה כרוכה בעלויות גבוהות ועשויה לחסוך עלויות משמעותיות, עוגמת-נפש וסכסוכים מרים בעתיד.

למעוניינים לחסוך את העלות המשפטית יש אפשרות לערוך את הצוואה לבדם "בכתב-יד". במקרה זה, חשוב להתייחס לדרישות החוק, ביניהן שכותב הצוואה יחתום על הצוואה, שהצוואה תיכתב בכתב-ידו, ושהיא תישא תאריך.

צוואות בכתב-יד שאינן תלויות בחתימת עדים הינן, ככלל, "פתח לצרות", שכן בהיעדר עדים לצוואה זו ובהתחשב שבכך שהאדם הכותב אותה - המצווה - לא מצוי, לרוב, בדרישות סעיף 19 לחוק הירושה, גדל הסיכוי שיימצאו בצוואה פגמים, דבר שעשוי להביא לפסילתה. ניתן גם לומר כי בתי המשפט מתייחסים בחשדנות לצוואות מסוג זה, ובאופן כללי קל יותר "לתקוף" אותן.

מחלוקות פרק ב'

צוואה היא הפתרון הראוי למניעת סכסוכים עתידיים, אם כי גם פתרון זה אינו סוף פסוק, ואין בו כדי להבטיח דבר. במקרים מתאימים נפסלות צוואות שונות מסיבות כאלה ואחרות, בין היתר בטענות שהצוואה אינה משקפת את רצונו האמיתי של המצווה, שהופעלה השפעה לא הוגנת על המצווה, שהצוואה נכתבה תוך הפעלת איומים או לחץ פסול, שנכתבה תוך כדי תרמית ועוד.

מחלוקות רבות מתעוררות כאשר מדובר בפרק ב' של בני-הזוג. כשנפטר אחד הצדדים, ולא מותיר אחריו צוואה, לעיתים קרובות, נוצר מתח בין בן-הזוג שנשאר בין החיים, ובין היורשים האחרים של המנוח.

חלק מהמתחים טמונים בכך שיורשיו האחרים של המנוח מבקשים, לעיתים, להוציא את האישה השנייה מהדירה בכדי לממש את חלקם, והיא מצידה מעוניינת להישאר בביתה.

במיוחד כשמדובר בפרק ב', מומלץ שלא לוותר על עריכתה של צוואה, שכן בכוחה למצוא פתרון שישקף את רצון המצווה ויורה על חלוקה בהתאם מדויק לרצונו לאחר לכתו.

סוף מעשה במחשבה תחילה

צוואה הינה דבר בר תיקון ושינוי! לכל אדם הזכות, כל עוד הוא בין החיים, לעשות בצוואתו כרצונו - להוסיף עליה, לגרוע ממנה ואף לבטלה. מקובל לרשום בנוסח אחרון של צוואה, כי הוא מבטל צוואה קודמת.

על-פי החוק, ככלל, במקרה של התנגשות בין הוראות בין שתי צוואות, המאוחרת גוברת על קודמתה. מטבע הדברים, גם ריבוי צוואות טומן בחובו סכנות ובעיות בין יורשים מכוח צוואה אחת לבין יורשים מכוח צוואה אחרת, הנוטים להעלות טענות המטילות ספק בדבר כשירות "הצוואה האחרת" שהותיר מנוח, בין היתר טענות לגבי היעדר גמירות דעת, חוסר צלילות בעת עריכת הצוואה, לחץ והשפעה שהופעלו כדי לגרום לו לשנות את הצוואה ועוד כיוצ"ב טענות מקובלות יותר ופחות ברמות יצירתיות שונות.

אם קיימת צוואה מסודרת, ברורה, בהירה וערוכה כדין או במקרה שאין צוואה אך היורשים על-פי דין אינם חלוקים ביניהם בנוגע להיעדר קיומה של צוואה ולחלוקת הרכוש בהתאם להוראות חוק הירושה - הרי שהסדרת עזבונו של מנוח צפויה להיות פשוטה למדי.

מאידך, במקרה שאין צוואה, או שקיימת צוואה וקיימות סיבות לפסילתה - בין מהסיבות שפורטו לעיל ובין מסיבות אחרות - הרי שאז ישנו פתח של ממש להיווצרות מחלוקות וסכסוכים.

מומלץ בנושא של דיני הירושה לנהוג בדרך של 'סוף מעשה במחשבה תחילה' ולערוך צוואה על-פי הכללים, שתשקף במלואה את רצונו של המוריש.

כותבי המאמר, עוה"ד רועי רוזן וערן עזרא, מתמחים בדיני ירושה