כביש חוצה חלומות

כביש 60, למעלה מ-200 קילומטרים בין באר-שבע לנצרת, חוצה את הגדה המערבית, נוגע באתרים היסטוריים ודתיים מהחשובים בארץ ומרסק תקוות לדו-קיום ■ אדוארד קפרוב יצא למסע מצולם לאורך כביש שבכל מציאות אחרת היה נחשב לאטרקציה בינלאומית

המדינה שבה נולדתי נעלמה ממפת העולם לפני כ-20 שנים. היא התפרקה לחתיכות לא שוות, ומאות אלפי יהודים, שהתייתמו ממולדתם, נהרו למולדת חדשה-ישנה. שליחי הסוכנות היהודית תיארו את מדינת היהודים כ"קטנה אך חזקה", ששוכנת בין הים התיכון ממערב לנהר הירדן ממזרח. לפלסטין לא היה כל זכר בהרצאות הללו, והתוצאה הייתה רעיון רומנטי שמאפשר מימוש אידיאלים היסטוריים של גאולת ארץ אבותינו.

רק כמה שנים לאחר העלייה ארצה, בביקור מעבר לים, נחשפתי למפת עולם שלא הזכירה את זו שהכרתי ושעליה התגבשה תודעתי הלאומית. בלב ארץ ישראל השלמה נולדה לה "פתאום" ישות זרה. הגילוי הזה, שלבטח לא היה מפתיע ישראלים ותיקים ממני, העלה שאלות והוביל אותי לשוטט בשטח האבוד של ישראל, שלא קיים היה במפות שהכרתי. הגילוי הזה הוביל אותי לכביש מספר 60, שמהווה כיום את עורק התחבורה המרכזי של הרשות הפלסטינית, חוצה את הגדה כולה.

לו היה המצב הביטחוני משופר, אין ספק שכביש 60 הופך היה לאטרקציה תיירותית בינלאומית. מבאר שבע ועד לחברון ולמערת המכפלה בדרום, דרך בית לחם, העיר העתיקה בירושלים ורמאללה במרכז ועד לשכם, לג'נין ולנצרת בצפון - הכביש חוצה נופים מקראיים ואתרים דתיים ומיסטיים, שגורמים לאיבוד תחושת הזמן.

במהלך הנסיעה לאורך כביש 60 הופכת ברורה העובדה שלצד הדרך הזאת מתקיימות שתי ישויות שחיות זו לצד זו כשתי מקבילות שלעולם לא ייפגשו. כל אחת מהן חיה במיתוס שאין בו מקום לישות השנייה. אם צריך היה לקבל חותמת נוספת לכך, הרי שעל קירות הבתים של התושבים בכפרים הערבים, פגשתי לראשונה בקו המתאר של ארץ ישראל שהכרתי מילדות - מהים ועד לירדן - אלא שהפעם הוא היה צבוע בדגל פלסטין.

בקטע הכביש שבין תפוח לחיזמא, אני אוסף טרמפיסטית צעירה. היא נראית כחלוצה ציונית מתחילת המאה שעברה. אני שואל אותה אם היא לא מפחדת לנסוע בכביש הזה, שבו מדי קילומטר עומדת בצד הדרך אבן המנציחה פיגוע רצחני אחר. "התרגלתי", היא עונה. את לא מרגישה כאן כמו בחוץ לארץ?, ביקשתי לחדד. "נהפוך הוא", השיבה, "אני מרגישה בחוץ לארץ כשאני נוסעת מתל אביב לירושלים על כביש מספר 1".

זו עם המפה שלה, אלה עם המפה שלהם, ופיסת האדמה אותה פיסת אדמה - נסיעה בכביש 60 מספקת את תמונת המצב הריאליסטית ביותר של ישראל בשנת 2011. עבורי הייתה זו גם הדרך לגלות מהו באמת קו המתאר של ארץ ישראל שעליה חלמתי בגולה.

מבט לגורדי השחקים של תל אביב מאזור פדואל במערב השומרון / צלם: אדוארד קפרוב
 מבט לגורדי השחקים של תל אביב מאזור פדואל במערב השומרון / צלם: אדוארד קפרוב


רועה צאן מבורקה על תוואי כביש 60 הישן / צלם: אדוארד קפרוב
 רועה צאן מבורקה על תוואי כביש 60 הישן / צלם: אדוארד קפרוב


כלב שמירה בהר כביר באלון מורה / צלם: אדוארד קפרוב
 כלב שמירה בהר כביר באלון מורה / צלם: אדוארד קפרוב


ביתן נטוש משקיף מעלי לעבר הכפר לובן א שרקיה / צלם: אדוארד קפרוב
 ביתן נטוש משקיף מעלי לעבר הכפר לובן א שרקיה / צלם: אדוארד קפרוב


כביש 60 הישן והחדש סמוך לנוה דניאל / צלם: אדוארד קפרוב
 כביש 60 הישן והחדש סמוך לנוה דניאל / צלם: אדוארד קפרוב


מבנים של עלי דרומית לצומת תפוח / צלם: אדוארד קפרוב
 מבנים של עלי דרומית לצומת תפוח / צלם: אדוארד קפרוב

קבר שייח וגדר ההפרדה צפונית לירושלים / צלם: אדוארד קפרוב
 קבר שייח וגדר ההפרדה צפונית לירושלים / צלם: אדוארד קפרוב


שדה בועז בגוש עציון / צלם: אדוארד קפרוב
 שדה בועז בגוש עציון / צלם: אדוארד קפרוב


ילד פלסטיני מוביל על חמור מים ששאב לפאתי חברון / צלם: אדוארד קפרוב
 ילד פלסטיני מוביל על חמור מים ששאב לפאתי חברון / צלם: אדוארד קפרוב


קלנדיה בצפון ירושלים / צלם: אדוארד קפרוב
 קלנדיה בצפון ירושלים / צלם: אדוארד קפרוב


אזור פדואל / צלם: אדוארד קפרוב
 אזור פדואל / צלם: אדוארד קפרוב