"לישראל יש עוד צדדים מלבד הסכסוך הישראלי-פלסטיני"

פתאום קם אדם בבוקר ומחליט שהוא מרים פסטיבל סרטים. כך, פחות או יותר, מתחיל הסיפור של ערן בסטר, איש עסקים ישראלי, שבשנים האחרונות מנהל את פסטיבלי הסרטים הישראליים במונטריאול ובטורונטו שבקנדה.

מפתה לכתוב שמדובר ב"מפעל הסברה של איש אחד" ושהפסטיבל משנה את דעתם של אלפי צופים לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אבל אפילו בסטר מודה כי אין לו שאיפות להצטרף למשרד החוץ במאמצי ההסברה. הקשר היחיד של אנשי שגרירות ישראל המקומית לפסטיבל הוא בהזמנות שבסטר שולח אליהם. בחודש מאי התקיים הפסטיבל השביעי במונטריאול, ובאוקטובר יתקיים הפסטיבל הרביעי בטורונטו.

לדברי בסטר, "המטרה היא לחשוף את ישראל על שלל רבדיה ולהכיר לעולם עוד צדדים מלבד הסכסוך. כשהגעתי לקנדה לפני שבע שנים במסגרת שליחות של בנק ישראלי, חייתי בעיקר בקרב קנדים ולא התערבבתי בקהילה היהודית והישראלית. לא הייתה לאף אחד בעיה שאני ישראלי, אבל מצד שני הם ידעו רק שיש פה סכסוך ולא יותר. זו הייתה מחשבה שקוממה אותי וחשבתי איך לפרוץ את המחסום הזה".

- וביום אחד החלטת להקים פסטיבל סרטים?

"זה היה הרעיון, להראות שיש לנו עוד צדדים. הפסטיבל הוא על טהרת הסרטים הישראליים, ולפני הסרטים גם מקרינים סרטונים קצרים שנותנים עוד אספקטים לגבי ישראל - 100 שנה לתל-אביב, משלחת של צה"ל להאיטי, כלכלה ישראלית ועוד. אני גם משתדל להעשיר את הפסטיבל על-ידי הבאת הבמאים של הסרטים, כך שנוכל לחזק את הדיאלוג בין היוצרים לצופים".

לפסטיבל האחרון הגיעו למשל ד"ר רז סומך, כוכב הסרט "חיים יקרים" של שלומי אלדר, ערן ריקליס שיצר את הסרט "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" ותומר היימן ובן זוגו הגרמני עם הסרט האחרון שלהם - I shot my love"".

- איך אתה ממיין את הסרטים? יש קו גבול למה שאתה מוכן להקרין?

"לפסטיבל נכנסים גם סרטים עלילתיים וגם דוקומנטריים, שעוסקים בכל האספקטים של ישראל. עד עכשיו הפעלתי צנזורה על סרטים שמציגים אלימות, סמים וזנות בצורה קשה, אבל בינתיים עוד לא הגעתי לשאלות פוליטיות קשות. לדעתי, זה לא מקומו של הפסטיבל להראות סרטים פרובוקטיביים מבחינה פוליטית. אני לא מומחה בסרטים יותר מהאדם הממוצע ואין לי רקע בקולנוע, אבל דווקא בגלל זה אני מייצג את הטעם 'הרגיל' של הקהל. השיפוט שלי לגבי הסרטים שיוצגו הוא קל והמוני".

- איך מקבל הקהל הערבי והפרו-פלסטיני את הפסטיבל?

"הפסטיבל האחרון במונטריאול התקיים באוניברסיטת קונקורדיה - שבה בוטל נאומו של בנימין נתניהו לאחר שהיו יותר מדי מחאות ובעיות אבטחה. היינו שם, בלוע הארי, במשך שבוע ימים, ולא קיבלנו שום הערות או מחאות. בשנה שעברה למשל, הופיעו פתאום לאחת ההקרנות חמישה חבר'ה עם כאפיות שנראו קצת מחוממים. להפתעתי, הם ישבו בשקט, ראו את הסרט 'עג'מי' ובסוף אפילו ניגשו להודות לנו".

בסטר מוסיף, כי "לאחר הפסטיבל האחרון קיבלנו לא מעט תקשורת אוהדת בקנדה, והנחת הגדולה שלי הייתה שבמשך עשרה ימים ישראל הוזכרה בתקשורת ללא הקשר לסכסוך".

- יש שיטענו נגדך שחלק מהסרטים מצדדים ב"צד השני" ולמעשה את דווקא מחזק את ההתנגדות לישראל בחו"ל.

"אינני מייצג את המדינה ואני אדם פרטי, וכך הפסטיבל יכול להתנהל לעיני רוחי. אני נתקל בחו"ל בדברים שהפוכים מהגישה הישראלית המסורתית - דווקא ריבוי הדעות והגישות נתפס כעוצמה על-ידי קנדים וזרים. אנחנו מחפשים בכל סרט את המשפט שעושה שירות למדינת ישראל, אבל הסרט עצמו עושה שירות למדינת ישראל. בפסטיבל האחרון היו 18 סרטים, מתוכם שניים בלבד היו קשורים בצורה כלשהי לסכסוך - 'חיים יקרים' ו'גשר מעל הוואדי'. השיקול היחיד היה שאני רוצה סרטים טובים. הסרטים קשורים בהמון נושאים מגוונים ואין כוונה להסברה ופרופגנדה. עצם זה שאתה יכול להביע דעות שונות היא העוצמה וזה נראה טוב מאוד בחוץ".

- חייבים לשאול, אתה עושה מזה כסף?

"עסק כזה לא יכול להרוויח כסף. כדי לחסוך בעלויות יש לנו מערכת מזערית, ואני רואה את כל הפרויקט כסוג של תרומה".