הצגה פומבית של שטייניץ

בימים האחרונים צפינו בהשתאות בקמפיין התקשורתי העצום שמנהל משרד האוצר סביב "הורדת מחיר הדלק". בכירי משרד האוצר והתשתיות, בראשות השרים שטייניץ ולנדאו, ניהלו ביניהם "עימות חריף" ומתוקשר היטב סביב הנושא, כשבמרכז הדיון ניצבו כמה אגורות במרווחי הדלק, שיירדו או לא על פני כמה שנים.

נחסוך את זמנם היקר של הקוראים ונדלג היישר לשתי אקסיומות שמסכמות את התוצאה הסופית של הסיטואציה המביכה הזו. הראשונה: גם אם מחירי הדלק בשוק העולמי יקפצו לשמים, וכולם יתלוננו על המסים העקיפים - האוצר לעולם לא יפחית מרצונו באופן משמעותי וקבוע את הבלו על הדלק.

מבחינת האוצר, מדובר במכרה זהב יציב ועשיר, שמניב לקופת המדינה כ-14 מיליארד שקל בשנה. התקבולים מהבלו אף נמצאים בשנים האחרונות בקו עלייה, בשל העובדה שהביקוש לדלק בישראל קשיח להפליא: למרות שמחירי הדלק והסולר נסקו במאות אחוזים, הביקוש עולה.

השנייה: חברות הדלק לעולם לא יורידו משמעותית את מרווחי השיווק שלהן, ואם הן יורידו משהו, הן יעשו זאת רק למראית עין, ואז יגלגלו את ההפחתה לצרכנים בדלת האחורית תחת עטיפה אחרת. יש להן סיבה טובה להפגין ביטחון. משרד התשתיות פועל למענן כמגן שנשכב על הגדר ולוחם בשאריות כבודו הדועך נגד כל ניסיון לפגוע באינטרסים שלהן.

כיוון ששר האוצר מכיר היטב את המצב, נשאלת השאלה מדוע נערכה ההצגה הפומבית חסרת התכלית הזאת. יש לכך שתי תשובות אפשריות: או שהציבור מטומטם וחסר יכולת השפעה, או ששר האוצר משוכנע שאנחנו מטומטמים וחסרי יכולת השפעה.

האמת? כנראה שהאפשרות הראשונה היא הנכונה. עובדה: האזרח הישראלי משלם את מחירי הדלק הגבוהים בעולם המערבי ביחס לכוח הקנייה שלו. ולא סתם גבוהים, אלא בעשרות אחוזים. מחקר יסודי שהגישה יחידת המחקר הכלכלי של הכנסת לוועדת הכלכלה בפברואר השנה, חושף את הנתונים הקשים.

מרווח גבוה מבאירופה

מחירי הדלק בתחנות אמנם דומים, פחות או יותר לממוצע המערב אירופי, כשלעצמו מהגבוהים בעולם, אולם כשמשקללים את כוח הקנייה הנחות של האזרח הישראלי ביחס לאירופי, עולה שהמחיר של ליטר אוקטן 95 בשירות עצמי בישראל גבוה ב-27.4% מהממוצע האירופי. אם משקללים את ההנחה הממוצעת לגופים מוסדיים בארץ, הפער לרעתנו עומד על כ-24.5%. מחיר ליטר סולר, למי שרוצה לדעת, גבוה בישראל ב-36.3% לעומת הממוצע האירופי בשקלול כוח הקנייה.

ומה לגבי מרווח השיווק, שחברות הדלק זועקות כנגד הורדתם? לפי מחקר הכנסת, מרווח השיווק על בנזין בישראל גבוה ב-26.6% מהממוצע באירופה, ובמונחי כוח קנייה - ב-57.6%. גם כשמשקללים את ההנחה הממוצעת למוסדיים (כ-30 אג'), המרווחים גבוהים ב-26%.

כשלאוצר כמעט נגמרים התירוצים בהגנה על המחלבה של מס הדלק, תמיד נשלף התירוץ האולטימטיבי: מדובר במיסוי סביבתי. "דלק הוא מוצר מזהם ומזיק לסביבה ולבריאות הציבור", אומרים לנו באוצר, "הבלו הגבוה נועד להפנים את עלויות הנזקים הסביבתיים והבריאותיים".

אנחנו מעריכים את דאגתו של האוצר לבריאותנו, לעצים ולציפורים, אבל הרשו לנו רק להביא עוד ציטוט אחד ממחקר הכנסת: "ההצלחה של מיסוי סביבתי תלויה בין השאר בחלופות זמינות למוצר המזהם, לדוגמה מערכת תחבורה ציבורית יעילה, כחלופה לנהגי רכבים פרטיים המשלמים בלו על דלק. המטרה העיקרית של מס/היטל סביבתי היא מתן תמריץ לצמצום הזיהום לסביבה, ולא בהגדלת הכנסות המדינה. בטווח הארוך, הצלחת מס סביבתי מתבטאת בצמצום היקף הזיהום, ובעקבות זאת בירידה בהיקף ההכנסות מההיטל".

עכשיו רק צריך לחכות לטקס שבו יחולקו תעודות הוקרה לפקידי האוצר שהצליחו להביא להפחתת ההכנסות ממיסוי דלק.