החייל האמיץ שוויק חשב על זה קודם

ירוסלב האשק, שאינו יהודי, לא נזקק לוועדות ופנה ישירות להוד רוממות שר האוצר באוסטריה

בימים אלה של חיפושים קדחתניים של מקורות תקציביים, אם כדי לספק את צרכי הביטחון שלעולם הולכים וגדלים ואם כדי לספק דיור, מזון ורמת חיים בכלל לתושבי המדינה, הבה נזכר בשתי הצעות שהוצעו לפני זמן רב למילוי קופתה המתדלדלת של המדינה, ועדיין לא נס ליחן.

ההצעות הועלו לא על ידי כלכלנים, אלא דווקא על ידי סופרים מחוננים שנולדו במאה ה-19 ויצרו במאה ה-20 - ש"י עגנון שלנו וירוסלב האשק מחבר "החייל האמיץ שוויק".

למרות שלא בילו ימיהם באגפי המסים ולא למדו כלכלה, ההצעות מגובשות וסגורות עד כדי שלמות ומניעת התחמקות ממס. אנו מגישים כאן תקציר שלהן.

עגנון בספרו "פרקים של ספר המדינה" חזה את המתרחש היום אצלנו. המדינה, מודעת למצב הקשה של התקציב ובעיקר לצורך לשלם לפקידי המדינה את משכורתם מראש, ממנה ועדת מומחים המגישה המלצותיה לשתי ועדות נוספות, האחת של עורכי דין והשנייה של סוחרים ותעשיינים. אלה מגישות גם הן דוחות, ושוב מתמנה ועדה ועוד אחת, וכמובן שכל ועדה מגישה חשבון נאה של שכרה והוצאותיה ושום ועדה לא מצליחה להציע פתרון למימון צרכי התקציב, מכיוון ש"בדקו ומצאו שלא הניחו דבר וחצי דבר שאין עליו מס".

לבסוף, דווקא חבר "בית השפתותיים" (הכנסת) מוצא שעל מקלות הליכה אין עדיין מס.

מיד מתמנות ועדות נוספות ליישום ההצעה ואכן מאושר חוק מס המקל.

כמו היום, אזרחי מדינת עגנון אינם אוהבים לשלם מס ולכן נוצרות בעיות: המקלות הולכים ונעלמים, בעלי מקלות דקים מסרבים לשלם מס כבעלי מקלות עבים, ו"נמוכי קומה היו טוענים - אני שמקלי קטן אפשר שאשלם כאותם שמקלותיהם ארוכים?" המדינה מחליטה לייבא עצים לייצור מקלות, אך מתברר "שמחמת שהמדינה רגילה להביא את רוב צרכיה מחו"ל, לא נמצא בכל המדינה חוטב עצים" (השווה לתעשיות המסורתיות אצלנו), ובינתיים נשרפים העצים ע"י מי שמונו לשמור עליהם, כדי להתחמם.

בסופו של דבר מייבאת המדינה מקלות הליכה אחידים, מחייבת כל אזרח להצטייד במקל, גובה את מס המקלות ונמצא מימון לפקידי הממשלה ולפקידים הנוספים שגויסו לגביית המס החדש.

ירוסלב האשק שאינו יהודי אינו נזקק לוועדות.

הוא פונה ישירות ל"הוד רוממותו האדון פון בילינסקי, שר האוצר" של אוסטריה ומציע חוק חדש העוסק במס על קבורות ועל מיתות. על פי הצעתו כל אזרח של האימפריה האוסטרו-הונגרית יהיה חייב עם מותו במס מוות ובמס קבורה בגובה משתנה ע"פ נסיבות מותו וקבורתו.

כדי למנוע תכנוני מס ייגבו מס המוות ומס הקבורה מהאזרחים עוד בעודם בחיים. המס עבור קטינים ובלתי שפויים ישולם ע"י קרוביהם או ע"י הקהילה.

גביית המיסים תתבצע כך: מנישומים בריאים ע"י משרדי המס, מנישומים חולים ע"י רופאים שיוכשרו לצורך כך ומבעלי מום ע"י המשטרה.

מס הקבורה יופחת אם יוכח כי הנפטר נקבר בעודו בחיים. מס המוות הוא חובה גם אם הנדון הוכרז רשמית כנעדר. אם המנוח לא שילם בחייו יוכלו קרוביו לשלם עבורו מס מופחת.

כדי לא להשהות את הגבייה עד האירוע המכונן, ישולם התשלום הראשון ע"ח המס תוך 8 ימים מיום הלידה. נישום שלא ידווח במועד על מותו או על קבורתו, יחויב בכפל מס או יידון לשבועיים מאסר, מתוכם ארבעה בצינוק ללא אוכל ומשקה.

נראה שחלק מההצעות הנשמעות היום היו מוצאות מקום של כבוד בצד הצעותיהם של עגנון והאשק.

הכותב שימש כנציב מס הכנסה

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988