"דפני ליף, תרגמי את הרומנטיקה המהפכנית לפרקטיקה"

"זה שיש בארץ רופאים ומורים ששובתים זו בושה. אני מייצגת רופאים מבתי-החולים הגדולים, שמרגישים שהולכו שולל. הייתי המלווה המשפטית של ארגון המורים בהסכם 'עוז לתמורה' - הכול שקוף, הסכם בלתי מורכב, פורסם מיד. לפניו היה מסמך עקרונות, שגם הוא פורסם. פה זה הפוך - היתה זליגת אינפורמציה חלקית, שיצרה, עוד לפני החתימה, חשש כבד של חוסר ודאות, חוסר ידיעה וחוסר בטחון. זה לא ציבור בלתי משכיל או הדיוט, והחשש נבע מדיסאינפורמציה מההסתדרות הרפואית".

כך אומרת בשיחה עם "גלובס" עו"ד סיגל פעיל, מומחית לדיני עבודה ולהסכמים קיבוציים.

לדברי פעיל, "ציבור הרופאים שומר חוק, שקול, מתורבת, ב-DNA שלו לא עושה מהומות, הוא לא עובדי נמלים. אבל בארץ, עד שלא שורפים את המועדון זה לא נחשב. אז עכשיו יש בלגאן. ההליך המשפטי טוען לייצוג בלתי הולם, אבל התקווה היא שלא יזדקקו לו, ושמשרד האוצר וההסתדרות הרפואית יתעשתו ויפתחו פתח לבצע תיקונים בהסכם.

"אתה לא יכול לגרור אלפי עובדים לשביתה כל-כך ארוכה על בסיס דגלים מסוימים, ואחר-כך לפרוק אותם ולחתום על הסכם הפוך. כל-כך הרבה אנשים, לא כאלה שרוצים להפיל את אידלמן, חברים שלו, אמרו לו שזה אסון".

מעסיקים ועובדים

"ב-1998 התחלתי לייצג את ארגון המורים", מספרת פעיל. "הופעתי הרבה בבית הדין לעבודה והבנתי את היתרון שלי: זה תחום שדורש יכולות אנושיות פסיכולוגיות, סבלנות, אהבת בני אדם. כדי לחבר בין מעסיקים לעובדים צריך אדם עם ערך מוסף אנושי.

"היום אני מייצגת בעיקר מעסיקים, אבל יודעת מה זה להיות בצד של העובדים, לעיתים אני אומרת להם מה יהיה הצד הבא של העובדים. לא תמיד העובדים צודקים כי הם עובדים.

"שנים ייצגתי את נמל חיפה, ומעולם לא הפסדנו במשפט מול העובדים. אם אני רואה שאפשר לסיים בפשרה, או שבוצעה טעות מול עובד, נרמסו זכויותיו, אני יודעת להשיא עצה נכונה כדי לסיים סכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט או לפני פסק דין. ועצה טובה של עורך דין למעסיק בתחילת סכסוך שווה אלף עצות בשלבים יותר מאוחרים.

"צריך לזכור שהמעסיקים נותנים מקור פרנסה לעשרות, מאות, או אלפי עובדים, אני רואה בזה ערך עליון - אבל אין היום מקום לחארות. המשק מקיא מנכ"לים אלימים, טרוריסטים. הם מובילים את המפעל שלהם לתהום. אין יותר סבלנות אליהם".

דפני, תהיי פרקטית

"אני חושבת שלמחאה צריכות להיות מטרות ברורות יותר", אומרת פעיל, "ויש לי אותן בראש. בתחום החינוך, למשל, הייתי מגדירה שינוי חקיקה - לקבוע איזה חוק רוצים שישונה ובאיזה אופן.

"צריך לזכור, מי שמביא את הנייר הראשון הוא זה שקובע את האג'נדה. מה יקרה עכשיו? ועדת טרכטנברג תביא ניירות. אז תביא דף אחד, 'אני דורש לשנות את חוק חינוך חינם' - אני יודעת לנסח את הצעות החוק הללו. אתה צריך לתרגם את הדרישות שלך לביצוע, אל תחכה שאחרים יעשו את זה בשבילך.

"דיור, למשל - צריך לשנות את העבודה של ועדות התכנון והבנייה. תביא את הפרוטוקול לביצוע: שינוי חקיקה, קביעת תקנות, תוספת תקנים, שינוי במיסוי - איזה מס איפה.

"פתאום אתה נהיה פרקטי, ואז אתה יוצר לממשלה בעיה, כי היא חייבת להסביר למה היא לא מקבלת את ההצעה שלך. אתה תקבע את האג'נדה על מה דנים. אני יכולה לייצר לך נייר פרקטי בתחומי הרווחה והחינוך.

"אני אומרת לדפני ליף: תרגמי את זה לפרקטיקה. שמחר בתקשורת תהיה רשימת תביעות: חוק זה וזה. שיהיה מניפסט. ותסבירי למה זה ישרת את המטרה שלך. א- אפשר להישאר בסיסמאות לאורך זמן, שימי את האג'נדה על השולחן. הרומנטיקה היא מאסט, אבל היא לא מספיקה".

הראיון המלא עם עו"ד סיגל פעיל - במהדורה המודפסת של "גלובס הערב".