במה נבדל שליט מפולארד?

מי יפרוט על בלוטות הרגש שיגייסו אותנו למען אזרח ישראלי שכלוא בידי ידידתנו הגדולה?

גם עד ירושלים היינו מוכנים להגיע, ואפילו ברגל, בשביל גלעד שליט. לעלות לאוהל המשפחה ולהזדהות עם מאבקה בכל דרך: להשתתף בהפגנות, לתלות שלטים, לתלות דגלים ולטקבק ולהתליייקק בפייסבוק, רק שיחזור הביתה.

התאחדנו, החזקנו אצבעות, כל חמש וחצי השנים הארוכות שקדמו לשחרורו, וכשהגיע הביתה, רזה, חיוור וזקוף, אין עין שנשאר ייבשה, גרונות השתנקו, וכולם גם קצת רשמו לעצמם שפעילות ציבורית יכולה לחולל שינוי ולסייע בבלתי אפשרי, ושיש כוח של ממש כשמתאחדים באמת.

וטוב מאד שכך עשינו.

השאלה שקצת מטרידה אותי היא למה את מה שעשינו למען שליט, אנחנו לא מוכנים לעשות למען ג'ונתן פולארד. למה כמעט אף אחד (ובהשוואה לשליט, אפשר אפילו לכתוב: אף אחד) לא עולה לירושלים, לא מפגין, לא תולה דגל על מכוניתו ולא יוזם קמפיין בפייסבוק.

למה איש במדינת ישראל, לא יוצא מהבית בשביל האיש שריגל עבורה, נתפס ויושב כבר למעלה מ-25 שנים שנים בכלא האמריקני. בזמנו היה ניסיון להתחיל קמפיין, ביוזמת אשתו לשעבר ואשתו הנוכחית, אבל הוא לא התרומם.

פולארד הוא לא חייל ישראלי, הוא אזרח אמריקני, שמבחינת המחוקק האמריקני - בגד וסרח. אבל הוא קיבל אזרחות ישראלית משר הפנים לפני 13 שנה, והוא תרם למדינת ישראל יותר מגלעד שליט שהיה חייל סדיר, טנקיסט מתחיל, ונפל בשבי בגלל כשל מבצעי של צה"ל.

בספרו של יוסי מלמן אודות הפרשה, נכתב כי פולארד מסר לישראל מידע שככל הנראה סייע להערכות להגנה מפני נשק להשמדה המונית שהצטיידו בו ארצות ערב. נכון שפולארד היה מרגל שמכר את המידע עבור כסף, אבל שני הצדדים הרוויחו מזה. ישראל כבר לקחה באופן רשמי אחריות על הפעלתו, ומכאן שיש לה גם אחראית לגורלו כיום.

כדי לצאת ידי חובה, פוליטיקאים קופצים מדי פעם לבקר אותו בכלא, וכל ראש ממשלה, בתורו, מספר שדיבר על על ליבו של נשיא האמריקני המכהן, וביקש להוציא אותו לחופשי.

שלא יבלבלו לנו את המוח לגבי יחסים הדיפלומטיים של ישראל וארה"ב שיכולים להיפגע אם פולארד ישוחרר, ושלא ימכרו לנו את האקסיומות שארה"ב אינה משחררת בני-ערובה משביים ומרגלים מהכלא. ארצות-הברית גם לא נוהגת לגזור על מרגלים מסוגו של פולארד מאסרי עולם, ועליו גזרה.

אז למה לגלעד שליט מגיעה ההתגייסות הגדולה הזאת, ואת פולארד נוח לנו לשכוח בכלא?

מה יניע התגייסות לטובתו אזרח ישראלי, שאמנם אינו כלוא במרתף בעזה אלא בכלא של מדינה דמוקרטית - מי יפרוט לנו על בלוטות הרגש? אולי צריך למצוא את הנועם והאביבה שליט שלו, ואז נזוז.

בנתיים פולארד רחוק מהלב ולא ממש מעניין אותנו, וזו כנראה הסיבה שלא יהיו הפגנות, לא מאהלים, לא יופעל לחץ על הממשלה שפה ולא על הממשל האמריקני שם, ופולארד לא ישוחרר.