מערכה גורלית על גורל המדינה

ברנרד וובר, אזרח קנדי חביב, הקים לפני מספר שנים קרן פרטית ואתר חביב לא פחות בשם "שבעה פלאי עולם החדשים".

כדי שהקוריוז החביב, גם הוא, יתפוס תאוצה ופופולריות, נבחרו, במודל שמוכר לכולנו מדרך הבחירה וסילוק המועמדים בתוכניות ריאליטי, 28 אתרים מכל רחבי העולם. 28 אתרים, שבמרביתם כנראה לא תבקרו אף פעם.

אפילו ספנסר טוניק צלם העירום המפורסם (שהגיע לפני כחודש לים המלח), מעולם כנראה לא ביקר במקומות כמו יערות 'אל יונקו' בפורטו ריקו, מערת 'ג'יטה גרוטו' אצל שכנתנו לבנון, קומודו פארק באינדונזיה ועוד.

האם ישראלים, שצריכים לבחור כמובן בים המלח - ולו בגלל שראש הממשלה, שר התיירות ומגדלי עזריאלי הפצירו בהם לעשות זאת ("תמורת שקל אחד למסרון, אין הגבלה על כמות המסרונים שניתן לשלוח") - יודעים למשל משהו על המערה הלבנונית?

האם תושבי דרום אפריקה, שהתבקשו על ידי וובר לבחור ב'הר השולחן' שבדרום המדינה "למען נלסון מנדלה", יודעים משהו על ים המלח שלנו? האם זה נראה למישהו הגיוני ורציני לבחור "מלכת יופי" על פי בחירת הקהל בסמסים ובאינטרנט, מבלי שבכלל ראינו את כל המועמדות?

ב-11.11.11, בשעה 11:11, היינו רוצים לראות את וובר מכריז בשוויץ על אתרי האינטרנט ואתרי הרשתות החברתיות כפלאי העולם החדשים, אחרי שהצליחו לשגע מדינה שלמה להשתתף בשבועות האחרונים במשחק הימורים חביב ולא ממש מחייב, תוך שהם מדמיינים כאילו הם נמצאים במערכה גורלית על עתיד המדינה. אלה אתרים שמוכרים לנו בהרבה מאותם 28 אתרי עולם נבחרים (ואם נהיה כנים, גם מים המלח ההולך ונעלם שלנו).]