חדש על המדף

במסדרון המוביל למשרד הנהלת הספרייה העירונית בנתניה עומדת ארונית. היא מכילה מגירות קטנות עשויות עץ, ולכל אחת מהן ידית ברזל קטנה ומעוגלת. על כמה מגירות נותרו גם מדבקות של אותיות, "כ-ל" שרדו, השאר נמחקו ונשחקו בעשרים השנים שבהן הכוננית הזאת לא בשימוש. "צריך לשים את זה איפשהו לדקורציה", נאנחת מנהלת הספרייה לאה אלון וממשיכה הלאה במסדרון. יחלפו עוד כמה עשורים, אולי הרבה פחות, עד שכוננית הספרנים הזאת תיכנס להיכל התהילה של רהיטי הווינטג' המבוקשים לצד שולחן הנגרים וארונית הרוקחים. הספריות עצמן - למעט כמה מקומות נדירים - כבר עברו לקטלוגים דיגיטליים.

הקטלוג הדיגיטלי של הספרייה בנתניה, מדיה-טק שמה, אפילו זיכה את ספרנית המוזיקה שלה לדה אגרונובה בתואר ספרנית השנה של 2010. הנה, היא מספרת, רק היום הגיע מישהו שחיפש איזו יצירה של היידן: "עשיתי חיפוש מילולי בעברית לפי שם היצירה ושם המלחין ומצאנו בדיוק באיזה דיסק זה נמצא. יש לנו כל הפרטים של הדיסק, פרטים על היצירה, ואפילו צילום של עטיפת הדיסק". עם כרטיסיות קטנות בתוך מגירות עץ זה כנראה לא היה כל-כך פשוט.

כשנכנסים לספריית המוזיקה שעליה אמונה אגרונובה מתגלה חלל שמזכיר חנות דיסקים קטנה. ברקע מתנגן דיסק של מוזיקת עולם, ומי שרוצה יכול להציץ גם בספריית הדי.וי.די ולשאול סרט או סדרה בחינם. הכול בספרייה בחינם. ספריות דומות קיימות גם בערים אחרות.

כל זה זה התאפשר בזכות חוק הספריות שעבר לפני קצת פחות מחמש שנים, ושלפיו בוטלו דמי הקריאה ובמקביל הוגדל תקצובן. כך עלה התקציב מ-19.6 מיליון שקלים בעת העברת החוק ל-67.5 מיליון שקלים השנה. בשנת 2013 הוא יגדל לסך 85 מיליון שקלים. לפני שלושה שבועות התקיים בירושלים כנס שהמטרה שלו היא לנצל את הכסף הזה באופן המיטבי. במשך שלושה ימים לקחו מנהלי הספריות חלק בהרצאות ובמושבים שעסקו בשאלה איך בעידן שבו המידע והידע נגישים באינטרנט יכולות הספריות למלא פונקציה מרכזית בחיינו.

באופן מעט מפתיע, הנתונים שמספק משרד התרבות, שתחום הספריות עבר לטיפולו ממשרד החינוך עם חקיקת חוק הספריות, מלמדים על גידול במספר ההשאלות והמנויים בספריות הציבוריות בשנים האחרונות. העתיד, כך נראה, כבר כאן.

בשנת 2010, למשל, נרשמו 11.9 מיליון השאלות בספריות ציבוריות ברחבי הארץ לעומת 11 מיליון בשנת 2009. מספר הקוראים הפעילים בספריות עמד על 959 אלף ב-2010, לעומת 882 בשנה שקדמה לה. גם מנהלי הספריות מלמדים על עלייה בשנים האחרונות, חלקה נובע מביטול דמי הקריאה וחלקה נובע ממתיחת הפנים שמאפשר התקציב ומהשינויים שמאמצות הספריות ברוח התקופה ומושכות קהל. כך הן עשו את זה.

מרכז רב-תרבותי

"בשלוש השנים האחרונות הספריות נמצאות בפריחה, וזה התאפשר בזכות התקציבים של חוק הספריות", אומר שמוליק שם טוב, מנכ"ל מרכז הספר והספריות. "גם חוק הסופרים, שלאחרונה עלה שוב לכותרות, צפוי להיטיב עם מוסד הספריות הציבוריות; תחילה עם מעמד הסופר, אך גם חנויות הספרים הקטנות והספריות הציבוריות ייהנו ממנו, משום שלקנות ספר חדש יהיה פחות כדאי מאשר לשאול בספריות, וזה יחזק אותנו. החוק אמנם עדיין לא עבר, אך אני מעריך שהוא יעבור בקריאה ראשונה כבר בתחילת השנה".

מרכז הספר והספריות עוסק בכמה פרויקטים שתכליתם עידוד הקריאה, אחד מהם הוא פורטל הספריות הציבוריות (www.hasifria.org.il), שעלה לא כבר לאוויר והוא מהווה שער כניסה לכל הספריות בארץ. זה המקום להתחיל בו את ההיכרות עם הספרייה העירונית באזור מגוריכם; לחפש בקטלוג האינטרנטי ספרים מבוקשים, לגלות אילו ספרים חדשים הגיעו, לקרוא ביקורות רלבנטיות ולהתעדכן באירועי התרבות.

"התפקיד של הספרייה כמשאילת ספרים הוא אנכרוניסטי", מתייחס שם טוב לפונקציות הנוספות שהספריות לוקחות על עצמן. "הדגשים שלנו לשנה הקרובה הם לפתח בספריות מרכזי מידע לתושב ולעזור לו בנושאי ביורוקרטיה, לפתח מרכזי מורשת, ולהמשיך באירועי התרבות".

אירועי הפנאי והתרבות בספריות הפכו בשנים האחרונות לחלק האטרקטיבי בפעילות השוטפת. לוח הזמנים של ספריית נתניה, למשל, עמוס שעות סיפור לילדים, שיעורי פילוסופיה למבוגרים, קונצרטים, סדנאות בישול, חוגים - והכול בתשלום סמלי הנע בין 10 ל-35 שקלים.

"בסוציולוגיה יש כיום התייחסות למושג 'המקום השלישי', שהוא המקום המתחזק חיוניות קהילתית, כמו פאב", מסבירה אלון. "במחקרים הספרייה מוגדרת כמקום השלישי הזה, המרחב הקושר את הפרטים בתוך הקהילה".

"הספריות הציבוריות יהיו התחליף למתנ"סים, שלדעתי עשו את שלהם וסיימו את תפקידיהם בישראל", סבור פרופ' אורציון ברתנא, יו"ר המועצה לספריות ציבוריות. "הספריות יהפכו למרכז רב תרבותי, כמו שכבר רואים בכמה ספריות ברחבי הארץ, למשל המדיטק בחולון".

לשם כך נדרשת עבודת שיווק; לא בטוח שהתושבים מודעים להיצע התרבותי המסובסד של הספריות בימינו.

"נכון. אחד הדברים החלשים הוא החשיפה, וזה כבר תלוי בפעילות של המועצה המקומית ושל מנהל הספרייה".

אפרופו תדמית, אולי הדבר יסייע גם לשנות את מעמדם של הספרנים.

"הספריות אמנם הולכות ומתוקצבות יותר ויותר, אבל זה לא אומר שכוח האדם גדל או שמשכורת הספרנים גדלה. התוצאה היא שאנשים לא לומדים את המקצוע ולא רוצים לעבוד בו. זאת בעיה, והמדינה שמה לב לנושא. מעמד הספרן בהחלט אינו מספיק גבוה. באקדמיה כבר לא קוראים לזה לימודי ספרנות אלא לימודי מידענות, כי המילה ספרנות כבר לא פופולרית".

הבעיה התקציבית אינה מסתכמת רק בזה. מכוח החוק, התקציב מגיע לספריות הציבוריות מהרשות המקומית וממשרד התרבות, ועל כן שיתוף פעולה של השלטון המקומי הכרחי לקיומן. דוגמה לגירעון כלכלי שעלול להוביל לחיסול המוסד אפשר לראות בקריית שמונה, שם הספרייה הציבורית נאבקת על חייה. גם ספריית לוינסקי הפועלת בדרום תל אביב ונותנת מענה לילדי העובדים הזרים, צפויה להיסגר בתחילת השנה. לוינסקי אינה נחשבת לספרייה ציבורית המתוקצבת על-ידי משרד התרבות, ועל כן נתמכת בעיקר על-ידי העירייה ועל-ידי תרומות - שלא ממש מגיעות בהמוניהן.

סניף של גוגל בעולם הפיזי

בחזרה לכנס בירושלים: מההרצאה של ד"ר יניב לויתן ביום השני לכנס יצאו מנהלי הספריות קצת המומים. "וואו" הייתה מילת מפתח, וכמה רעיונות מרחיקי לכת, השייכים לסוגת המדע הבדיוני, נזרקו לחלל האוויר. לויתן הוא מומחה למדיה החדשה, והגיע לכנס כדי להרביץ את חשיבות הטכנולוגיה בקהל הספרנים.

"התחלתי את ההרצאה בכך שסיפרתי להם שיש לי שישים סטודנטים שצריכים לכתוב עבודה סמינריונית והחשש הגדול שלהם זה להיכנס לספרייה", הוא משחזר. "בעיניי, המהפכה של הווב 2.0 היא מהפכה תפיסתית יותר מאשר טכנולוגית. הספריות נשענו פעם על תכנים קלאסיים, אבל מה קורה כיום, כשיש בלוגים וויקיפדיה? הראיתי להם תכנים של בלוג מקצועי ושאלתי אם הם אמורים לדעתם להיות מוצגים גם בספרייה. והתשובה שלי היא שכן, ושתפקיד הספרייה הוא להיות הפילטר הנוסף של כל המידע; להיות כמו סניף של גוגל בעולם הפיזי.

"התדמית היא שכשאתה נכנס לספרייה מבקשים ממך לכבות את הטלפון, ואני אומר שדווקא צריך להדליק את הטלפון, להפוך אותו לחלק מחוויית המשתמש בביקורו בספרייה. הרי הסמארטפונים יכולים להיות המדריכים של הקוראים.

"יכולות להיות אפליקציות על ספרים חדשים, עם חיפוש מבוסס המלצות של משתמשים ואולי גם אפליקציה שתאפשר לבצע את השאלת הספרים בצורה של כרטיס אלקטרוני".

גם אלון שמעה את הדברים, ובמהלך הסיור בספרייה המרכזית בנתניה, אשר מתוכננת כמרכז עיר עם כיכרות מלאכותיים, עם רחובות ועם עמודי תאורה משובבים, היא מראה לנו את האלמנטים הטכנולוגיים המשולבים בספרייה: פינת האזנה למוזיקה, עמדת אינטרנט, מחשבים עם משחקי העשרה לילדים, כיתת מחשבים, קטלוג דיגיטלי, ואפילו דף פייסבוק.

"ובכל זאת", היא מודה, "אני חושבת שאף אחד מאיתנו עדיין לא יודע למצות עד הסוף את היכולות של המדיה החברתית והטכנולוגית באופן הנכון והראוי ביותר".

אז אמנם אלון לא מציעה עדיין אפליקציות לסמארטפונים, אך תוך כדי הסיור התנועה בספרייה מתגברת. באגף הילדים רכונים שני זאטוטים מול המחשב. ילדון אחר מצייר על שולחן נמוך ומתבונן בסקרנות סביבו. שתי אחיות קוראות יחד, והנה משפחה שמגיעה בהרכב מלא. בצד של המבוגרים יושב מישהו וקורא בעיתון היומי; אחר מאזין למוזיקה מהספרייה של אגרנובה (בכלל, ליד השולחן של אגרנובה יש תור קבוע). בין המדפים של הספרים ברוסית (הספרייה בנתניה היא גם הספרייה הארצית בשפה הרוסית) מתרכזות כמה נשים בין המדפים, ומתלבטות במה לבחור. בקומה העליונה יושבים תלמידי תיכון וסטודנטים מול המחשבים והספרים. וזה עוד לפני הקונצרט החגיגי שיתקיים הערב באודיטוריום של הספרייה. יום חלש? יש כמה בעלי עסקים שהיו שמחים לתנועה כזאת.

עוברים תהליך דיגיטציה

תהליך ההתחדשות שעוברות הספריות הציבוריות בישראל הוא חלק ממגמה כוללת המתרחשת בספריות בארץ ובעולם. דוגמה בולטת להתחדשות אינטנסיבית היא הספרייה הלאומית, שמהווה דוגמה לכך שחקיקה ותקציב זה כל מה שצריך כדי להתאים את מוסד הספרים והספרות לרוח הזמן. פעילות הספרייה הלאומית לשילוב הטכנולוגיה יכול להוות מודל עבור הספריות הציבוריות.

המהפך התחיל בשנת 2004, אז פרסמה ועדה בראשות פרופ' יצחק זמיר הצעה לחקיקת חוק הספרייה הלאומית. חלפו שלוש שנים עד שבשנת 2007 נחקק החוק, ובשנת 2008 כבר התגבשה תוכנית אב לתהליך ההתחדשות של הספרייה. ב-2010 התחייבה קרן יד הנדיב להיות המממנת העיקרית של ליבת ההתחדשות, ובאותה שנה גם הממשלה התחייבה למימון שוטף. בינואר 2011 קיבלה הספרייה, שהייתה חלק מהאוניברסיטה העברית, מעמד קבע של חברה עצמאית.

בשנת 2016 עתידה להסתיים תוכנית האב בטקס חנוכת הבניין החדש שייבנה לטובת הספרייה בסמוך למשכן הכנסת, ובאוסף ספרים דיגיטלי שיכלול מיליוני פריטים; תהליך הדומה לתהליך שעוברות הספריות הציבוריות בישראל, אבל עם הרבה יותר משאבים, אתוס, הוד והדר.

החודש עלה לאוויר האתר החדש והמעוצב של הספרייה הלאומית (www.nli.org.il), ובו ניתן לגלוש אל הספרייה הדיגיטלית, שבימים אלה מועלים אליה אוספים רבים (מומלץ להציץ בכתבי ניוטון ובתערוכת הפשקווילים), וגם לגלוש למרכז המוזיקה שעובר בימים אלה תהליך דיגיטציה במימון קרן לגאסי הריטג', ומאפשר להאזין לקובצי מוזיקה חינם ברשת (מומלץ לגלוש לעמוד של נעמי שמר, שעזבונה וארכיונה נתרמו לספרייה).

מנכ"ל הספרייה הלאומית אורן ויינברג, דיגיטציה זה שם המשחק?

"הספרייה הלאומית עוברת תהליך מרחיק לכת בנושא של התחדשות ושל שינוי המיקוד. חלק מהחזון שלנו הוא שהמידע יהיה פתוח ונגיש בכל מקום ובכל הזמן. המטרה היא להעביר את החומרים שלנו דיגיטציה ולאפשר הנגשה חכמה - לא רק להעלות אותם לרשת, אלא להוסיף להם נדבך ומידע של מומחי התוכן שלנו כדי לספר את הסיפור".

באילו היקפים מתוכננת הדיגיטציה?

"אנחנו מתכננים להעלות כמאה אלף ספרים בחמש השנים הבאות, ולהעלות מאות אלפי פריטים ארכיוניים כמו תצלומים ומפות. אנחנו מצפים שבתוך חמש שנים יהיו לנו כ-40 מיליון אובייקטים דיגיטליים זמינים דרך הספרייה הלאומית. הפעולה של הדיגיטציה נמשכת כבר כעשור. עד היום הפרויקטים היו קטנים ברובם. יש לנו, למשל, פרויקט העיתונות העברית ההיסטורית, שיכלול בסיומו שני מיליון דפי עיתונות. כיום יש ברשת כבר כחצי מיליון דפי עיתונות מסוף המאה ה-19 ועד למעריב של שנות ה-70. פרויקט נוסף שיסתיים בסוף 2012 זה שלושים אלף השעות של ארכיון הצליל הלאומי שיהפכו לדיגיטליים; קרוב לעשרת אלפים קטעים כבר נמצאים און ליין באתר".

וכל המידע הזה יישאר חינם ברשת לכל דורש?

"השאיפה היא שהוא יהיה פתוח וחופשי לכולם, פרט להגבלות במקרים של זכויות קניין רוחני, צנעת הפרט או הסכמים חוזיים שיש לנו עם מי שתרם אוסף או פריט. בכל מקרה נשאף ככל האפשר לקבל הרשאות להעלות את המידע חופשי לרשת. פרט לחומרים של הספרייה הלאומית יש לנו שיתופי פעולה עם גורמים אחרים שמחזיקים חומרי מורשת ותרבות בארץ ובעולם, והמטרה היא לעשות גם להם דיגיטציה כדי להנגיש את הכול במקום אחד".

כשזה יקרה תישאר למישהו סיבה להגיע פיזית למבנה הספרייה?

"אנחנו רואים את הספרייה כמקום מפגש חברתי לחוקרים, לתלמידים, למורים ולקהל הרחב, ולא רק כמקום שאליו באים לעיין בספר עצמו, אפילו שזה הבסיס. מתוך כל המספרים שנקבתי יהיו הרבה מאוד חומרים שיהיו עדיין בפורמט אנלוגי; מה גם שבמרכז החדש נהיה מרכז תרבותי לכל דבר, וכבר היום אנחנו מתחילים בפעילות תרבותית בהיקפים גדולים בהרבה מאשר בעבר ומזמינים את הציבור".

והציבור מגיע?

"זה תלוי במפגש. לאירועים גדולים מגיעים 400-500 איש, ובאירועים קטנים זה נע בין שמונים למאה איש. בבניין החדש נהיה כבר עם מרכז מבקרים גדול, אודיטוריום, מרכז חוויה דיגיטלית, ועם אולמות קריאה משוכללים".

חוק הספריות החזיר את הסומק ללחיים של הספריות הציבוריות, אבל חוק הספרייה הלאומית הוא כבר ממש חלום מתוק.

"החקיקה היא שלב אחד מתוך דרך ארוכה. זה המסלול הכי מרתק שרק אפשר להיות בו, לקחת את הדברים המדהימים שקיימים בספרייה ולתת לכל העולם גישה אליהם. יש לנו אגף שעוסק רק בטכנולוגיה, והחודש הצטרף אלינו גם ויקיפדיסט הבית, שיעלה ערכים עשירים במידע לאתר ויקיפדיה. עוד אנחנו פעילים גם בפייסבוק, ביוטיוב ובפליקר. רואים במקומות אחרים בעולם שבספריות שעברו את המהפכה הדיגיטלית מספר האנשים שהגיעו אליהם פיזית רק הלך וגדל; כך למשל בספרייה הבריטית ובספרייה הציבורית בניו יורק, שם התחילו להגביל את הכניסה לבניין מרוב העומס. חלק מזה קורה בגלל המהפכה הדיגיטלית, כי מעבר לכך שהספרייה היא מקום קהילתי למפגש, היא מציעה את אנשי התוכן, המומחים, הספרנים והמידענים שיכולים לעזור בתיווך המידע. המגע האנושי הזה לא קיים באינטרנט, ולא משנה אם המידע מגיע מהמחשב או מעותק מודפס או מי יודע מאיזה עוד פורמטים שימציאו בעתיד".