שתיקתה המוצדקת של ר'

הדבר הכי חמור שעולה מהפרשה בלשכת ראש הממשלה הוא שלא למדנו כלום מפרשת קצב

עיזבו את ר' מלשכת ראש הממשלה בשקט. תנו לה לאסוף את עצמה והפסיקו לרדת לחייה ולהפוך אותה לאשמה בדבר שלא היא עשתה, ועוד לדרוש ממנה ללכת להתלונן.

לא לבקש, לא לנסות לשכנע, לדרוש ולאלתר. באיזו זכות בדיוק? האם מישהו בנציבות שירות המדינה נתן לה גב, שלח פסיכולוג שינסה לדבר אל ליבה, הושיט לה יד תומכת כדי שתוכל לעבור איכשהו את המציאות המרגיזה שאליה נקלעה?

מתי גולן כתב השבוע על החובה של ר' להתלונן ולא רק בגלל נתן אשל, אלא בגלל הממונים עליה, שבפניהם שפכה את ליבה. שלושת המוסקטרים מהלשכה לא מעניינים אותי כרגע. הם רצו במהירות ליועץ המשפטי לממשלה, לא בגלל דאגתם הגדולה למתלוננת, אלא לעצמם ובעיקר לבוס שלהם, נתניהו, כדי שחלילה לא יסתבך.

קצת התבלבלנו. שכחנו מי פה הקורבן. והקורבן הוא לא נתן אשל וגם לא יועז הנדל, הראל לוקר או צבי האוזר. הם הצינור. ר' היא הקורבן. היא זאת שצריך להגן עליה.

הטיעון שהיא אישה בוגרת שהיתה צריכה לקחת בחשבון, מראש, שהיא חושפת את עצמה בעצם תלונתה ולהבין את ההשלכות שלה - ממש לא רלוונטי. האם היתה הקורבן צריכה לשתוק בגלל שהפרשה תתפוצץ והיא תצטרך להיחשף? היא עשתה את הדבר היחיד שיכלה לעשות. להתלונן לממונים עליה. היא לא חייבת לאף אחד יותר מזה, חוץ מלעצמה, אם תבחר להתלונן.

בעצם פנייתה לשלושה היא בעצם התלוננה, והתלונה שלה יכולה להיות מטופלת מכאן ואילך בלי לדרוש ממנה להעיד נגד רצונה. זכותה לשתוק וזכותה לשמור על פרטיותה, למרות שזו הופרה כבר מספר רב של פעמים, כאשר שמה ואפילו תמונתה בפנים גלויות התפרסמה בחלק מאמצעי התקשורת ובאינטרנט.

הדבר הכי חמור שעולה מהפרשה הזו, שלא למדנו שום דבר מפרשת משה קצב, הנשיא האנס. במקום לחבק את המתלוננת הופכים אותה לסוג של מפלצת אנוכית, שמכפישה אנשים תמימים שנקלעו בדרכה בדרך להרוס את חייו של אחד המקורבים לנתניהו ואשתו.

היועמ"ש יהודה וינשטיין, שהשהה את הטיפול בתלונה במשך חודש, במקום לטפל בה ומיד - הפך אותה לסוג של חשודה במקום לקורבן של הטרדה שיש לטפל בו ברגישות. בדיוק כמו שעשתה הפרקליטות לא' ממשרד התיירות וא' ממשרד התחבורה, כשהפכה אותן לסוג של בדיחה גרועה, פקפקה בעדותן וניסתה להשתיק את העניין באיזו עסקת טיעון מטופשת.

אז למה שר' תתלונן בכלל אחרי שראתה מה עשו למתלוננות נגד קצב. למה שתסכן את מעט הכבוד העצמי שעוד נשאר לה, ואת הסיכוי שלה לחיות איכשהו בקהילה שגם אשל חבר רב-השפעה בה? כדי שפרקליטיו של אשל יהפכו אותה ללעג וקלס ויגידו שהיא ביקרה בביתו אחרי התלונות שלה לכאורה, כאילו היא שקרנית?

מצד אחד, מחוקקת כנסת ישראל חוקים שאמורים להגן על קורבנות הטרדה ועבירות מין - ומהצד השני, הפרקליטות נכנסת בהן בכל הכוח כאילו הן האשמות המרכזיות.

אז עזבו את ר' בשקט. אם תרצה להעיד - בבקשה. אם לא - זו זכותה המלאה. טפלו באשל ובווינשטיין. עם שניהם צריך לבוא חשבון.