רוסיה תתפשר ותצטרף לסנקציות הבינלאומיות

הווטו הרוסי (ואין לשכוח גם את הסינים, הפועלים בשיתוף פעולה עם רוסיה בנושאים כאלה), שהופעל אמש במועצת הביטחון של האו"ם להגנה על סוריה מפני הלחץ הבינלאומי על משטרו של אסד, נראה אמנם כניסיון בלתי-שקול ואף נואש של מדיניות החוץ הרוסית. על פניו נראה, כי סיכוייו של אסד לשרוד הולכים ונמוגים. אולם, בפועל, מדובר במהלך מחושב, שהפך לשגרתי כמעט בפרקטיקה הרוסית, של ניצול מעמדה כחברה קבועה במועצת הביטחון, לחסימת החלטות המכוונות נגד בני חסותה.

הבולטת בשנים האחרונות היא איראן, כמובן. לעוקבים אחר התנהלותה של רוסיה בזירה הבינלאומית, האתגר הוא בהבנת מניעיה בהתנהלות דו-ערכית זו, שהפכה לסימן ההיכר של מדיניות החוץ הרוסית.

רוסיה מזהה את עצמה כשחקן בינלאומי בעל משקל. ככזאת, זה למעלה מעשור היא מצויה בעימות מתמשך עם המערב, ובעיקר עם ארה"ב, על מאמציה לקדם את מעמדה כמעצמה עולמית. בכך, רואה רוסיה דרך להישרדותה במציאות של אילוציה המדיניים, הביטחוניים, הכלכליים, וכפי שראינו באחרונה - גם הפנימיים.

להשגת יעדה זה מפעילה רוסיה מדיניות חוץ אסרטיבית, בעלת גישה דו-ערכית ושיטות מניפולטיביות לפתרון סוגיות ביחסי החוץ. עיקרן הוא בניצול משברים במקומות שונים, תוך תמרון בין השחקנים המקומיים וחיכוך עם המתחרים הגלובליים.

מאבדת את מאחזיה במזרח התיכון

מאז התפרצותו של "האביב הערבי", החמירו חילוקי הדעות בין רוסיה למתחריה המערביים על ההשפעה במזה"ת, שנוספו לשורת נושאים אחרים שבמחלוקת. לדידה של רוסיה, מעצמות המערב לא נוטות לוויתורים כלפיה והיא חשה את הלחץ עליה במגוון תחומים, לרבות בענייניה הפנימיים. מכאן, שעמידתה לימינן של סוריה ואיראן היא חלק מהתמודדותה הגלובלית, ונועדה - בין היתר - להפגנת עמדה עצמאית, ההולמת מעצמה חשובה.

מצבה של רוסיה במזה"ת כיום אכן מעורר את דאגתה. במהלך השנה האחרונה, בהשפעת "האביב הערבי", מצויה רוסיה בנסיגה, והיא מאבדת את מאחזיה החשובים באזור. בפועל, נותר לה שת"פ עם מדינות "ציר הרשע" - איראן וסוריה - שעליהן היא מנהלת קרב מאסף קשוח; כאשר במקביל מתקיימת השתלטות אסלאמית גורפת על האזור. זו, לאמונתה של רוסיה, מקודמת על-ידי המדינות הסוניות, בהובלתן של סעודיה וקטאר, ובתמיכה המערבית. מערכת זו מגבשת חזית אנטי-שיעית, שבה נותרו בנות בריתה של רוסיה - איראן וסוריה.

אף כי רוסיה, לתדהמתה, מצאה עצמה מתועלת למחנה השיעי דווקא, שבו אין לה עניין להישאר למשך זמן רב, היא נאלצת להגן על לקוחותיה אלה. התנהלותה זו מוסיפה לה, אמנם, רלוונטיות בינלאומית - והווטו האחרון באו"ם הוא אחד מביטוייה; אך בה בעת, זו יכולה לחשוף אותה ללחצי המערכת הסונית, הנראית כמנצחת, שתתנקם בה - לרבות בשטחה היא. מכל מקום, זו סיבה נוספת לעמדתה בעניינה של סוריה.

כאן ראוי לציין גם, שסוריה מהווה עבור רוסיה בת-ברית חשובה ביותר באזור, אשר לצד המישור המדיני הינה גם לקוחה כלכלית למערכות נשק רוסיות, וגם מעניקה לרוסיה שורת הטבות ביטחוניות בשטחה, ובראשן - העמדתו של נמל טרטוס לשירות הצי הרוסי, שהוא גם הבסיס הרוסי היחיד בים התיכון.

נוסף לכל אלה, ראוי להזכיר שרוסיה מצויה עתה בתהליך הבחירות לנשיאות, המלווה במחאה חברתית והצופן התפתחויות בלתי חזויות. לממשל הרוסי, הנוכחי והמיועד כאחד, יש עניין להופיע בפני ציבור בוחריו כבלתי-מתפשר על מעמדה הבינלאומי של רוסיה. כי הרי רוב הציבור הרוסי, חרף תופעת המחאה, דבק עדיין בערכים מעצמתיים.

בכל אלה טמון אמנם ההסבר החלקי למניעיה של רוסיה באשר לעמידתה האיתנה בשאלת סוריה. אולם אין להניח שעמדה רוסית זאת צפויה להישאר בלתי-מעורערת. יותר הגיוני להניח, שלאור עניינה של רוסיה להיחלץ מהמבוי הסתום באזור, היא תעדיף לבסוף פתרון של פשרה, שיאפשר לה מוצא של כבוד מהמבוך שבו היא מצויה עתה. כדאי להזכיר, כי לפני כשנתיים הצטרפה רוסיה לסנקציות הבינלאומיות על איראן (במסגרת תוכנית RESET של הנשיא אובמה ב-2009, שבינתיים פסה מן העולם). גם שם נמצאה פשרה גואלת, שבמסגרתה, ובתמורת לוויתורים אמריקניים מסוימים, התפשרה רוסיה על עקרונותיה בהגנתה על איראן.

הכותב הוא חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי של אוני' ת"א ולשעבר שגריר ישראל ברוסיה וראש נתיב