ביניש: ביהמ"ש העליון חזק, הדמוקרטיה חזקה, איני מודאגת

"אינני מודאגת, אני אופטימית. בית המשפט העליון חזק, הדמוקרטיה הישראלית יותר חזקה ממה שחושבים" - זה המסר האופטימי של נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, לקראת פרישתה מכס השיפוט ומנשיאות בית המשפט העליון.

לקראת טקס פרישתה, שיתקיים ביום הולדתה ה-70, ב-28 בפברואר, קיימה היום (ב') ביניש מפגש נדיר עם תא העיתונאים לענייני משפט, ובו דיברה בגלוי על תקופת כהונתה כשופטת וכנשיאה בעליון, אך סירבה לחשוף מה יהיה פסק הדין שאותו תקריא בטקס הפרישה ומהן תוכניותה לעתיד.

בד-בבד, נודע כי ביום שישי הקרוב תתכנס הוועדה לבחירת שופטים לישיבה חגיגית, שבה צפוי להיבחר פה-אחד השופט אשר גרוניס לנשיא הבא של בית המשפט העליון. גרוניס הוא המועמד היחיד לנשיאות ששמו פורסם ברשומות, ולכן לא צפויה הפתעה.

גרוניס עצמו יושבע לנשיאות ביום פרישתה של ביניש, בטקס השבעה שיתקיים בבית הנשיא בשעה 16:00 אחר-הצהריים. שבוע ימים קודם לכן, ב-21 בפברואר, יושבעו בבית הנשיא שני שופטים חדשים לעליון, צבי זילברטל ונעם סולברג.

"סיום תקופה"

"מבחינתי זה סיום תקופה בנשיאות ובשיפוט. אני נמצאת יותר מ-15 שנים בבית המשפט העליון ו-5.5 שנים וחצי כנשיאה", אמרה ביניש. "זו היתה תקופה מורכבת ולא פשוטה מבחינת המטלות, מבחינת כל מה שעבר על בית המשפט ומערכת המשפט. כשנכנסתי לתפקיד הנשיאה הצבתי לעצמי כמה משימות, למשל חיזוק המערכת והגנה על עצמאותה, שמירה על אי-התלות והרמה הגבוהה המאפיינת את המערכת כל השנים".

ביניש תיארה באריכות את המהפכה הניהולית שעברה מערכת המשפט בשנים האחרונות. לצד מינוי 300 שופטים בתקופתה כנשיאה, מהם כ-90 היוו תוספת לכוח-האדם השיפוטי, פיתחה ביניש יחד עם מנהל בתי המשפט משה גל תורת ניהול שיפוטית וניסתה לאחד את שיטות העבודה בבתי המשפט השונים. היא גם אחראית להטמעת שמיעת משפטים מיום ליום ונוהל מניעת דחיית הדיונים, שעורר מחאה מצד עורכי הדין.

עם זאת, ביניש מודה כי לא כל המטרות מולאו, למשל היעד שהציבה להפריד את הרשות השופטת מהרשות המבצעת ולהעניק לה עצמאות מוסדית. ביניש גם טוענת כי מן הראוי שנשיא בית המשפט העליון יכהן כיו"ר הוועדה לבחירת שופטים, ולא שר המשפטים, ואולם לדבריה זהו יעד אוטופי ולא ריאלי.

"מתח טבעי"

בד-בבד, התייחסה ביניש בתשובה לשאלות העיתונאים לקונפליקטים הקשים שליוו את תקופת נשיאותה, ובין היתר לחיכוך המתמיד מול יוזמות חקיקה בכנסת ומול שרי המשפטים שעמם עבדה, דניאל פרידמן ויעקב נאמן, איש לפי דרכו.

"יש מתח טבעי", אמרה הנשיאה, "אנחנו במובן מסוים ערכאת ביקורת על פעולות הממשל וחוקתיות החקיקה בכנסת. בין המבקר למבוקר יש מתח טבעי, והשאלה היא איפה זה גולש והופך להיות טעון יותר ומוקצן. הקושי הוא לאזן בין הא-פוליטיות של בית המשפט לבין הפוליטיות הלגיטימית בגופים הפוליטיים, ועד כמה זה פוגע במערכת השיפוטית".

לדברי הנשיאה, חשיבות רבה היתה בעיניה להגן על המערכת מפני ניסיונות להחלישה. בהקשר זה קבלה ביניש על כך ש"לא משנה מה אני אגיד, תמיד תהיה כותרת בעיתון: 'ביניש תוקפת'. מתי כבר תבינו שזה ביניש מגוננת? היו נסיונות לדה-לגיטימציה וגם הסתה נגד המערכת".

"ניסיון להשפיע"

גם את הטענה כי היא קבעה בעצמה הרכבים מסוימים בעליון כדי לכוון תוצאות של פסקי דין מסוימים, הדפה ביניש. "הנשיא הוא ראשון בין שווים, הנשיא יכול להישאר גם במיעוט לעתים, וזה לגיטימי לגמרי. הטענה כי הנשיא יכול לקבוע את ההרכבים נשענת על מיתולוגיה לא ממשית.

"אהרן ברק קבע שיטה, ואני הלכתי אחריו, שככלל נשיא קובע בעצמו את ההרכבים רק בהרכבים מורחבים, וגם אז תמיד הולכים לפי הסניוריטי, לצד ההרכב המקורי שישב בתיק. זה מונע כל מחשבה של הכוונה לא עניינית, ותתפלאו כמה מעט אנחנו יודעים מראש מה תהיה דעת השופטים", אמרה.

הרצון מצד המערכת הפוליטית למנות לכס השיפוט שופטים "בראש שלנו" הוא בלתי לגיטימי אבל טבעי, אומרת ביניש, "מאחר שבית המשפט הוא מוסד משפיע, יש רצון לנסות להשפיע עליו. אינני חושבת שזה הצליח, שבאמת מינו אנשים בראש של הפוליטיקאים. שיטה של מינוי פוליטי של שופטים נוגדת את השיטה שלנו, והיא מסוכנת לישראל. אנחנו, אף פעם לא ידענו אפילו בין החברים בעליון מי מצביע לאיזו מפלגה. אבל ברור שכשיושבים בוועדה שיש בה נציגות פוליטית כבדה, יש ניסיון להשפיע".

שינויים מבניים

ביניש התייחסה גם לקושי שבו נתקלה לערוך שינויים מבניים במערכת המשפט, הבנויה "באותה שיטה מאז ימי המנדט". היא התייחסה ליו״ר ועדת החוקה, דוד רותם, ואמרה כי "אנחנו צריכים את הרותמים למיניהם לצורך השינויים המבניים".

ביניש ביקשה להקים ערכאת ערעור שתדון בערעורים על פסקי דין מחוזיים ותוריד עומס של 5,000 ערעורים הנדונים היום בעליון. לדבריה, דווקא התיקים העקרוניים בעליון סובלים מעיכובים בשל עומס התיקים השוטפים על השופטים.

"בשאלות המשפטיות הרחבות יותר, לאו דווקא החוקתיות, צריך לדון בהרכבים מורחבים, אבל המציאות לא מאפשרת לנו", אמרה ביניש.

"תמיד יש קונספירציות"

הנשיאה התייחסה גם לטענות שנשמעו בנוגע לפסק הדין בעניין חוק האזרחות, אז נטען כי שופטים מסוימים עיכבו את פסק דינם עד לאחר שהשופטת אילה פרוקצ'יה תפרוש מהשיפוט.

"תמיד צומחות קונספירציות", אמרה ביניש, "זה לא המקרה היחיד שבו שופט שולח לחבריו טיוטת פסק דין והיא מתעכבת. הטענות היו מאוד פוגעניות, פרוקצ'יה קיבלה לפני פרישתה זמן כתיבה, וכולנו היינו במירוץ מטורף כדי להספיק לכתוב לפני שהיא עוזבת. היא לא כתבה פסק דין במקרה הזה, אבל נכון שניתן היה לנחש את דעתה כי היא הביעה אותה בפסק הדין הקודם. אבל הטענה ששופטים לא כתבו בזמן במכוון היא טענה כוזבת. נכון שהשופט אדמונד לוי היה מאוכזב, זה קורה, אני לא הייתי בטוחה עד הרגע האחרון כיצד התיק הזה יסתיים".

"תנו לנו קרדיט"

בהיבט כללי יותר אמרה ביניש: "בסופו של יום בית המשפט הוא יותר חזק ממה שחושבים. אוי ואבוי לבית המשפט אם הוא היה חושב, כשהוא בא לתת פסק דין, מה יהיה האימפקט שלו על בית המשפט עצמו. בעיני זה לא היה שיקול. תנו לנו קצת קרדיט.

"יש מחלוקת לגיטימית במדינה מהם גבולות עיסוקו של בית המשפט. אני שלמה לגמרי עם התפיסה שיש נושאים שהם במובהק כן לבית המשפט ואסור לו לחשוש מלטפל בהם. תקראו לה יותר או פחות אקטיביסטי. ויש שופטים שחשבו שיש נושאים שלא צריך לדון בהם.

"יש חוגים שחושבים שזכויות אדם זה עניין של צבע פוליטי, אבל זכויות אדם היו פעם אחד הדגלים של הימין, והיום זה נחשב שמאל, וכולם מתבלבלים כי זה לא עניין של ימין או שמאל, אלא שייך לכולם. יש מסע של הסתה ודה-לגיטימציה, פמפלטים שעוברים בשבתות בבתי-הכנסת, ראיתי אותם ונדהמתי".

"אינני שופטת את שרי המשפטים"

עניין מיוחד עוררו היחסים שבין ביניש לשרי המשפטים, נאמן כיום וקודמו פרידמן. ביניש סירבה לפרט בעניין, אך ניכר שבינה לבין שרי המשפטים בתקופת נשיאותה לא שררה אהבה גדולה.

"לא היו לי שום ציפיות לא משר המשפטים ולא ממישהו אחר. אינני שופטת את תפקודו של שר המשפטים", היא אמרה ביחס לשתיקתו של נאמן בעת מבול החקיקה בחודשים האחרונים.

לדבריה, "אני מצאתי לנכון לומר מה אני חושבת לשם הגנה על המערכת שלנו. אינני שופטת את שרי המשפטים. היחסים הם קורקטיים בעניינים שעליהם אנחנו צריכים לעבוד במשותף. גם פרידמן וגם נאמן היו באים אליי כל שבוע שבועיים, ובדברים שצריך לפתור הגענו להסכמות. אני לא רוצה להגזים, אף אחד לא יגיד שהיתה אידיליה, אני לא מתגעגעת. אבל המפגשים היו קורקטיים וענייניים, כמו היום".

"אני לא מחלקת ירושה"

ביניש סירבה לפרט במי תמכה מבין שופטי העליון להיבחר ליורשה. "לא רציתי להיות מעורבת בשאלה מי יהיה הנשיא הבא", היא מסבירה את סירובה לפרט את עמדתה ביחס ל"חוק גרוניס" שאיפשר את בחירתו של גרוניס לנשיא.

משום כך, אמרה, גם סירבה להקדים את פרישתה בחודש וחצי. "אני הייתי בעד הסניור ומי שמתאפשר לו להתמנות כסניור באותו זמן. חשבתי שאסור לי להיות מעורבת בהיבט הפרסונלי בין שני אנשים שהם חברים פה. התנגדתי גם לחוק הקדנציות המקורי, חשבתי שהוא לא צריך לחול על נשיאי העליון. אבל אני לא מחלקת ירושה, זה לא כיסא מלכות".

"הדמוקרטיה חזקה"

במבט כללי על תהליכים העוברים על החברה הישראלית, אמרה הנשיאה: "אני חושבת שהדמוקרטיה שלנו יותר חזקה ממה שחושבים. אני מאמינה מאוד גם שהדמוקרטיה שלנו תישמר, וגם שבית המשפט העליון יישמר, ואני חושבת שהמוסד - וזו לא מליצה - הוא חזק יותר מכל יחידיו.

"אם יהיו ניסיונות מצד גורמים פוליטיים להחליש אותו, אני אופטימית שהדמוקרטיה לא תלך לאיבוד. אני מאמינה שהרוב הדומם יותר חזק ממה שחושבים, זה ציבור הרבה יותר חזק. בטווח הארוך אני מאמינה שהציבור הזה יגן על הדמוקרטיה".

"לא מרגישה מאוימת"

ביניש התייחסה גם להשלכת הנעל לעברה לפני שנתיים, בעת שישבה בדיון באולם בעליון. "האיש הזה הוא איש אלים, עם בעיות נפשיות לא מבוטלות, מעולם לא נשפט אצלי", אמרה בהתייחס למשליך הנעל, פנחס כהן. "בוודאי שהיה לי חשוב לחזור לאולם אחרי רבע שעה, לא אתן לאיש הזה לשבש את חיינו. אבל באווירה הזו יש איומים יש הסתה, יש אנשים מאוכזבים, יש אווירה. ויש אנשים שמגיעים לבית המשפט והם לא האנשים המאוזנים.

"יש בתי משפט שבהם המרחק בין השופט לאיש שעומד לפניו הוא קטן, השופטים יכולים להיות ממש בסכנה. הביטחון האישי של השופטים מאוד מטריד אותי. אני לא מרגישה מאוימת, אני מאובטחת, וזו הרגשה משונה. אני עפתי לרצפה לא מהנעל ולא מהאיש אלא מהמאבטח".