בטר פלייס: לא מה שחשבתם

רק שבועות בודדים נותרו עד תחילת פעילות השיווק המסחרית של "בטר פלייס" בישראל ועדיין חסרים כמה חלקי מפתח בחידת התשבץ המורכבת של החברה הזו. על ההישגים של החברה עד כה לא ניתן לחלוק; בתקופה קצרה יחסית הצליחה "בטר פלייס" להפוך למציאות טכנולוגית מודל מורכב של רכב חשמלי ותשתית טעינה. המכוניות הסדרתיות יורדות כיום מפס הייצור בטורקיה, תחנות החלפת הסוללות נשתלות באדמה בישראל ובדנמרק וגם תשתית התמיכה והשירות מוכנה לשיגור.

אבל ההצלחה הזו עדיין לא יכולה להסביר כיצד שכנעה החברה כמה מגופי ההשקעות הגדולים בעולם לממן את מימוש החזון הזה במאות מיליוני דולרים בתקופה שכללה שני משברים כלכליים גלובאליים, שאחד מהם עדיין נמצא בעיצומו. עם כל הכבוד לכמה אלפי או אפילו עשרות אלפי כלי רכב שאלבר, אלדן ושות' יצליחו לגלגל ללקוחות הליסינג, השוק הישראלי לא יכול להסביר מדוע ענקיות כמו HSBC הונג קונג משקיעות סכומים בני שמונה ספרות על פי תמחור של 2.5 מיליארד שקל לחברה שטרם ייצרה סנט אחד של רווח.

לפחות חלק מחלקי המפתח בתשבץ נפלו למקומם בעקבות ביקור עומק שערכנו בשבוע שעבר במטה הישראלי של "בטר פלייס" בפארק אפק, כדי לחזות במערך הבקרה והשליטה ברכב החשמלי ובניהול תשתית ההטענה שפיתחה החברה. היה זה ביקור מאיר עיניים, ששבר לנו כמה מיתוסים קיימים על הפרויקט.

לא חברת רכב

המכונית החשמלית של רנו, הפלואנס ZE, היא "השגרירה" של החברה בעולם והאובייקט שמושך אליו את רוב תשומת הלב הציבורית. למכונית יש הגה, בלמים ודוושת תאוצה כמקובל והשליטה בה אינה שונה מזו של רכב מנועי מקובל. היא אמנם דורשת מהנהג להסתגל למשטר נהיגה והטענת אנרגיה שונה, אבל את זה אפשר להגיד גם על רכבי ספורט או רכבי כביש-שטח קרביים. זהו רכב שיכול "לחנך" את הלקוחות הנכונים וליצור לו נישה לגיטימית בשוק. הצלחתו תהיה תלויה במחירי הנפט: אם מחיר חבית נפט יחזור ל-120-150 דולר לחבית - ועוד כמה הצהרות של שר ההגנה האמריקני ואנחנו שם - "בטר פלייס" ורנו כנראה יתקשו לעמוד בביקוש למכונית.

אבל בתמונה הרחבה יותר, הפלואנס ZE, עם כל הכבוד, היא לא יותר ממה שאנשי ההיי-טק קוראים "הוכחת ישימות" ("PROOF OF CONCEPT"). מטרתה להוכיח שהרעיון של רכב חשמלי עם מנגנון מהיר להחלפת סוללות ועמדות טעינה הוא בר יישום.

בפועל, התשתית של "בטר פלייס" ומערכת הניהול שלה מתוכננות מבראשית לניהול מגוון כלי רכב, מתוצרת יצרנים שונים, ובתור שכזו הפוטנציאל העסקי שלה נמצא לא ביכולת לשווק מכוניות חשמליות ספציפיות, אלא להפוך לספקית שירותים של תעשיית הרכב הגלובאלית, שמציעה שירותי ניהול וטעינה "מהמדף" ליצרני רכב שייכנסו לתחום בעתיד.

זהו פתרון בעל פוטנציאל לכסף גדול, משתי סיבות: האחת, שהמודל העסקי של חלק גדול מיצרני הרכב הגלובאליים הוא "שגר ושכח". היצרנים רוצים למכור מכוניות בערוצי המכירה המסורתיים, בלי לדאוג לניהול הטעינה בעולם.

חלק מיצרניות הרכב הגדולות בעולם עדיין מנסות לפתח פתרונות ניהול משלהן, אולם הן נמצאות בפיגור זמנים לא קטן. טויוטה, למשל, החלה בניסוי משותף עם מייקרוסופט, שנועד לפתח מערכת טלמטיקה לשליטה בטעינה של כלי הרכב החשמליים והנטענים שבכוונתה לשווק בעולם ובחיבורם לתשתית הטעינה. הלו"ז שלה להשלמת הפיתוח הוא 2015.

הפתרון של "בטר פלייס" מציע כבר היום מערכת שליטה ובקרה מרכזית, שבסיוע אלגוריתמים מתוחכמים חוזה את צריכת האנרגיה של הרכב בזמן אמת ויכולה להכווין אותו אל נקודת התשתית. המערכת משלבת אפילו דיווחי תנועה, ומביאה בחשבון את העומס על הכבישים בדרך אל נקודת הטעינה.

היא מספקת למוקד גם דיווחים שוטפים על מצבו הפיזי של הרכב וכבונוס שולטת גם על היישומים והתכנים שמגיעים לנהג. מי שרוצה לשלוח לנהג יישום חדש מתבקש לשלם דמי כניסה. יתרון הזמן של שלוש שנות פיתוח הוא משמעותי ולא נופתע אם יותר מיצרן אחד יגלה עניין במערכת הזו.

פוטנציאל ההכנסות השני הוא היכולת לשמור על קשר עם המכונית לאורך כל מחזור חייה, ולא רק ב-3-4 השנים הראשונות. כיום, רכב שמסיים את תקופת האחריות שלו ועובר ידיים נחשב מנקודת המבט של היצרן "רכב אבוד". ליצרן/משווק הרכב אין שליטה על מחזור הטיפולים והחלפים שלו ופוטנציאל ייצור ההכנסות שלו קטן דרמטית לאורך הדרך.

מערכת השליטה של "בטר פלייס" היא בחזקת "חתונה קתולית". המכונית יכולה לעבור ארבע ידיים ועשר שנים על הכביש, אולם היא עדיין תהיה מחוברת בחבל הטבור אל מערכת הניהול והבקרה והמידע הדו-כיווני ימשיך לזרום. בהנחה שמחזור החיים של רכב חשמלי בשוק המשומשות יהיה דומה לזה של רכב רגיל, זהו אוצר בלום עבור תעשיית הרכב.

לא חברה ישראלית

ל"בטר פלייס" יש חברה בת ישראלית ומרכז הפיתוח שלה נמצא בארץ, אבל את זה אפשר להגיד גם על אינטל. החברה הזו תוכננה כחברה גלובאלית ומבחינתה השוק הישראלי הוא שדה ניסוי בקנה מידה של 1 ל-100 או אפילו ל-5000 לתוכניות הגלובאליות שלה.

הכסף הגדול נמצא בשווקים ענקיים כמו סין וארה"ב וקנה המידה של פתרון השליטה והבקרה, שפיתחה "בטר פלייס", מעיד על כך יותר מכול. המערכת הזו תוכננה מבראשית לפעול ב"ענן" והיא מאפשר להשיג שליטה בזמן אמת ממוקד בקרה מרכזי אחד על מאות אלפי כלי רכב חשמליים, שנעים בה בעת ברחבי העולם. חוות השרתים של "בטר פלייס" ממוקמת במדריד והחברה מנהלת כיום מישראל את צי הרכב ועמדות הטעינה, שנמצאים כיום בניסוי על כבישי דנמרק. באותה מידה ניתן יהיה לנהל בעתיד את צי הרכב החשמלי בישראל ממרכז בקרה בהודו.

עוד רמז לכוונות הגלובאליות מספק תהליך הייצור של תחנות החלפת הסוללה הרובוטיות שפיתחה "בטר פלייס". התחנות נבנות בצורה מודולארית במחשבה על פרישה מהירה ורחבה ברחבי העולם: חופרים בור, מחברים את התשתית הנדרשת ומרכיבים פנימה את התחנה, שמגיעה ממוקד ייצור משותף (בחו"ל). למעשה קבלת האישורים הרגולטוריים היא החלק הממושך ביותר בתהליך ההקמה של התחנות. במדינות גדולות שבהן אישורי החפירה/תשתית יתקבלו מהר יותר, כמו סין, אפשר להניח שתהליך ההקמה של כל תחנה יארך שבועות בודדים ושמחירי הפרישה יקטנו משמעותית.

האפשרות לתרגם במהירות את המודל הישראלי לקנה מידה גדול בהרבה היא יתרון עסקי חזק, שמן הסתם פיתה ענקים גלובאליים.

מוצרי הלוואי חשובים

למערכת השליטה והבקרה שפיתחה "בטר פלייס" יש לפחות שני מוצרי לוואי, שכל אחד מהם נוגע בשווקים עשירים הרבה יותר משוק הרכב בכלל. הראשון הוא פתרון חכם ודינמי לניהול מדויק בזמן אמת של צריכת החשמל של "נכסים ניידים ונייחים" - מכוניות כרגע ובעתיד גם ציוד תעשייתי ואף משקי בית - שניתן לפיקוח מרחוק בהיקפים עצומים. הטכנולוגיה, המכונה "סמארט גריד", נמצאת במוקד העניין של עסקים תעשייתיים בכל העולם שנמצאים במרוץ לפיתוחה. המערכת של "בטר פלייס" כבר פועלת בממשק מלא כזה עם חברת החשמל של דנמרק ובעתיד כנראה גם בארץ. השוק הזה לבדו נאמד בעשרות מיליארדי דולרים בשנה.

ואי אפשר שלא להזכיר את התחום הצבאי, שגם בו מושקעים כיום עשרות מיליארדים בפיתוח מערכות לניהול מרחוק של כלי רכב ומערכות נשק עם פלטפורמות הנעה חשמליות והיברידיות. ייתכן שהיישומים הללו נמצאים עוד רחוק במורד הדרך אבל אלה הדברים שמחפשים המשקיעים הגלובאליים.

 המחירים של בטר פלייס