גבולות הכוח של נשיא העליון

פערים אידיאולוגיים עמוקים קיימים בין תפיסת התפקיד השיפוטי של הנשיא הנכנס של בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, לבין זו של שני קודמיו בתפקיד, ובעיקר תפיסתו של נשיא העליון לשעבר, אהרן ברק.

לא היה צורך להמתין לשם כך לפסק דין המיעוט של השופט גרוניס בעניין חוק טל. הדבר ניכר היטב בפסקי דין קודמים שלו לא רק בתחום המשפט הציבורי (כגון תפיסתו כי יש לצמצם מאוד את השימוש בעילת אי-הסבירות לביקורת האקטים המינהליים, בפסק דינו בעניין צירוף חיים רמון לממשלה), אלא גם במשפט האזרחי.

דוגמאות לכך הן פסק דינו של הנשיא גרוניס בדיון הנוסף בעניין מלול, שבו תוך הדגשת שיקולי ודאות משפטית, הכריע את הכף לטובת חזרה לכלל השמרני, שלפיו אין לפסוק "פיצויי הסתברות" אלא במקרים יוצאי דופן; פסק דינו לאחרונה בסוגיית מסוימות חוזים, המסתייג משימוש בהוראות השלמה בחוק החוזים, בעלות מרקם "פתוח"; ועוד מקרים שבהם בולטת גישתו המרוסנת במיוחד לעניין מידת ההתערבות השיפוטית באקטים שלטוניים אחרים - של הרשות המבצעת או המחוקקת - או באקטים פרטיים (חוזים).

השפעה צנועה

הנשיא ברק ראה את בית המשפט העליון כשותף (מישני אך פעיל מאוד) לחקיקה, החופשי לפתח באופן תדיר למדי מבנים משפטיים חדשים, תוך הותרת חופש לרשות המחוקקת להגיב בהמשך, באמצעות חקיקה המתקנת את הנורמה השיפוטית.

דומה כי הנשיא גרוניס מעדיף ככל האפשר הימנעות מלכתחילה מפיתוח בדרך שיפוטית של נורמות חדשות בעלות תחולה רחבה, בהיעדר עוגן חקוק קונקרטי. אם הנשיא ברק שם דגש על קביעת כללים המקדמים צדק באמצעות שיקול-דעת שיפוטי נרחב - הנשיא גרוניס מעדיף שימת דגש על שיקולי יעילות, ברמה המהותית והדיונית. זאת, תוך העדפת נורמות המקדמות ודאות משפטית והבעת דאגה מפני כללים שיפוטיים הנושאים למעשה אופי יישומי סובייקטיבי.

אכן, אם הנשיא ברק ראה את מוקד השירות הציבורי של העליון בפיתוח נורמות משפטיות חדשות, איכותיות וערכיות יותר, כאשר בית המשפט משפיע על עיצוב החברה - הנשיא גרוניס רואה את עיקר תפקידו של בית המשפט במתן שירות יעיל ומהיר לאזרח, והנחייתו מראש באמצעות כללים "חדים" ככל הניתן.

לא כאן המקום להציע הערכה כללית לעניין הגישה המועדפת. אבקש להעיר מספר הערות לעניין מידת השפעתו של נשיא בית המשפט העליון בישראל, יהיה הנשיא אשר יהיה, על התפתחות המשפט.

בניגוד לדעות אשר ניתן למצוא מעת לעת בתקשורת, המציאות היא כי השפעתו של נשיא בית המשפט העליון בישראל, ככזה, על התפתחות הנורמות המשפטיות, היא צנועה למדי, וזאת לאור עקרונות-יסוד.

העצמאות השיפוטית היא אבן-יסוד בתורת השיפוט ובאתוס השיפוטי. לא רק שאין לנשיא סמכויות פורמליות כלשהן הנוגעות לתוכן פסק דינו של שופט בהרכב, אלא שגם לא יעלה על דעתו של נשיא לנסות ו"ללחוץ" על שופט ביחס לתוכן פסק הדין. שיח המבקש לשכנע אהדדי ברמה העניינית מתקיים, מטבע הדברים, כבכל גוף קולגיאלי אחר, אך זאת ותו לא.

השפעתו של נשיא על שופטי העליון נגזרת, בכל מקרה נתון לפי העניין, מהכריזמה האינטלקטואלית שלו, ולא ממעמדו כנשיא. יש לזכור כי סמכויותיו הפורמליות של הנשיא בכל הנוגע לשופטים בעליון הן בנושאים זניחים, כגון בענייני חופשות וכיו"ב. סמכות הנשיא לקביעת הרכבים, אשר היא בעייתית מבחינת תורת העצמאות השיפוטית, אינה ממומשת ככל הידוע אלא במקרים חריגים, ונקבעת בדרך-כלל בכלים מנהליים או טכניים.

לכן, כאשר מבקשים להעריך כיצד גישתו האידיאולוגית של הנשיא גרוניס תשפיע על חבריו לבית המשפט, התשובה החד-משמעית היא כי היא תשפיע ככל שיהיה בה כדי לשכנע שופט נתון ברמה העניינית. לא יותר מכך ולא פחות.

אכן, למצער בתחום האזרחי ניתן למצוא בשנים האחרונות גישה כללית שמרנית למדי של חלק ניכר משופטי בית המשפט העליון, בנושאים שונים (עניין הטעון ניתוח נפרד). ברם, לא קיימת גישה אחידה בנדון, וניתן להניח כי קו פלורליסטי זה יימשך. השפעה משמעותית יותר נתונה לנשיא בנושאים דיוניים, כגון אופן ניהול הדיונים, הפחתת התמריצים להגשת תובענות מסוגים כאלה או אחרים באמצעים דיוניים, וכיו"ב.

יעיל, ענייני ומנוסה

לעומת ההשפעה המוגבלת כלפי פנים, לנשיא בית המשפט העליון נתון תפקיד מרכזי בייצוג מערכת המשפט כלפי חוץ ודימויה, כמו גם תפקיד קריטי בהליכי בחירת שופטים. תחושת האחריות המערכתית מובילה לכך ששופטי העליון מצביעים בדרך-כלל בפועל כמקשה אחת, כאשר הטון נקבע על-ידי הנשיא.

לאור פיצול הוועדה לבחירת שופטים למספר קבוצות בעלות שאיפות שונות, הצבעת קבוצה הומוגנית של 3 חברים (הזוכה ככלל לגיבוי של לפחות אחד משני החברים מטעם לשכת עורכי הדין) היא בעלת משקל יחסי מוגבר.

לעניין בחירת שופטים לעליון, המשמעות היא קיום זכות וטו לשופטים. בהקשר זה נתונה אם כן למיהותו של נשיא העליון נפקות מיוחדת. גישתו השיפוטית של הנשיא עשויה גם להשפיע במידה מסוימת, מטבע הדברים, על מדיניותם של שופטי הערכאות הנמוכות, השואפים לקידום.

התקופה הקצרה יחסית של הכהונה אמנם אינה צפויה להקל על הטבעת החותם על-ידי הנשיא גרוניס, אולם כשופט יעיל, ענייני ומנוסה, ניתן להניח כי הוא יציב לעצמו יעדים ריאליים ויעמוד בהם.

הכותב הוא פרופסור למשפטים באוניברסיטת תל-אביב ומשמש כיועץ במשרד עורכי הדין מיתר, ליקוורניק, גבע, לשם, ברנדויין ושות'.