מה מרוויחה המדינה מיוקר הדירות

מפארסת הדלק למדנו מי מרוויח כשהוא מתייקר, למה לא ליישם את הלקח בדיור?

1. אם יש משהו טוב בפארסה החודשית סביב עליית מחירי הדלק, זו ההכרה סוף-סוף בציבור בכך שהמדינה בעצם מרוויחה מהעובדה הפשוטה והכואבת, שלנו, האזרחים, הרבה יותר קשה לגמור את החודש.

כולם עכשיו כבר מבינים שהקופון שגוזרת המדינה גדול יותר בגלל הבלגן מול איראן, ו-16% משמונה שקלים הם יותר מ-16% על שישה שקלים. הפתעה.

כשהקוטג' עלה מארבעה לשישה שקלים כעסנו רק על תנובה. כשמחיר דירה בגבעתיים עלה ממיליון לשני מיליון שקלים, באנו בטענות בעיקר לקבלנים. והנה, כשמחיר הדלק קופץ, ונראה לנו אידיוטי לבוא בטענות לאחמדינג'אד, אנחנו מבינים עד כמה קל לממשלה לקזז את העליות בהחלטה של רגע.

קבלו תזכורת קטנה, מה הרוויחה המדינה מכך שמרבית הישראלים לא יכולים היום לקנות דירה: בשנת 2011 עמדו הכנסות המדינה ממיסי מקרקעין, בעיקר מס רכישה ומס שבח, על 7.3 מיליארד שקל - גידול ריאלי של 7% מול שנת 2010.

בשנת 2010 נרשם גידול ריאלי בהכנסות ממיסי נדל"ן של 35% מול השנה שלפניה (4.7 מיליארד שקל בשנת 2009). וזה כמובן לא הכול. הכנסות המדינה משיווקי קרקע (מינהל מקרקעי ישראל) יתקרבו ל-10 מיליארד שקל בשנת 2011, הודות לגידול בקצב השיווקים ולגידול המרשים בהרבה במחירים של אותן קרקעות.

אז נכון שהממשלה אולי לא ממש אשמה בריבית הנמוכה שעודדה משקיעים לקנות דירות, או בכך שהקבלנים שילמו כמעט כל מחיר על הקרקעות וכו' וכו', אבל היא בהחלט הייתה שם כדי לגרוף הון ממסים, שהיו כמובן נגזרת לאותם מחירים מוטרפים על קרקעות ודירות.

אבל בזמן שאנחנו הפכנו את ה-"8 שקלים לליטר" למשהו שמלחיץ את ראש הממשלה וגורם לו לחרוג מכל כללי המיסוי שהוא עצמו קבע (ולדרוך בדרך על שר האוצר שלו), בדיור לא הצבנו שום רף אמיתי, הגיוני ומדיד - "מיליון שקל לדירה במרכז", למשל, והסתפקנו בהבטחות נבובות לרפורמות או לדיור בר-השגה.

2.

נתוני מגמה ונתונים מנוכי עונתיות הם הדרך של הסטטיסטיקאים להודות בבעיה בהצגה של חודש אחד. ודאי בלוח העברי, שאינו מסונכרן עם הלוח האזרחי, כך שפעם פסח, למשל, יוצא במארס ופעם באפריל (ומעביר את החג לרבעון השני, מה שאומר שאפילו מבט רבעוני אינו פשוט).

בעולם האקדמי, שמתיימר לחפש את האמת יותר מאשר את הכותרות בעיתונים (לפחות כך אנחנו רוצים להאמין), עדיפים ללא ספק אותם ניתוחים מורכבים על פני הסטטיסטיקה השטחית, שמייצרת אמנם כותרת מאוד ברורה, אבל לא בהכרח כזו שגם משקפת את האמת.

איילת ניר, הכלכלנית הראשית של בית ההשקעות פסגות, מזכירה השבוע את שני הנתונים הללו - המגמה והעונתיות - כדי לצנן את שלל הכותרות שהכריזו לפני פחות משבוע על הירידה החדה בביקושים לדירות. על פניו, הירידה אכן הייתה ברורה. ביום ה' האחרון דיווחה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כי הביקוש לדירות בפברואר עמד על 3,241 דירות, מול 3,480 דירות בינואר שלפניו.

ועם זאת, מבט מעט יותר מעמיק, אולי אפילו טרחני, על הנתונים מנוכי עונתיות (חגים, ימי חופשות וכדומה) מעידים דווקא על עלייה בביקוש מול החודש הקודם, מ-3,169 ל-3,203 דירות. יתרה מזאת, נתוני המגמה (שההגדרה המסובכת שלהם קובעת כי הם "נאמדים על-ידי הסרת ההשפעה של האי-סדירות - רעשים - מהנתונים מנוכי העונתיות"), מציגים שיפור שנמשך כבר חמישה חודשים ברציפות בביקוש לדירות.

כלומר, בזמן שנדמה לנו , מנתוני הלמ"ס היבשים, שמשבר הדיור רק הולך ומחריף מחודש לחודש, מסתבר מאותם נתונים שהקונים דווקא חוזרים. ובלשונה של ניר, "נראה כי חלק מהציבור כבר לא יושב על הגדר, ומצוי במרדף אחר דירת החלומות שלו".