רוצים להשיג יציבות שלטונית ולהפסיק את הסחטנות הפוליטית? שנו את שיטת הממשל

זה המסר העולה מכל עבר - ובצדק ■ מיכאל שטראוס: "אני מתפלל שקברניטי המשק יעמדו בהתחייבות שלהם לשנות את שיטת המשטר" ■ פרויקט מיוחד של "גלובס"

אתמול בלילה, כשרובנו פרשנו לישון, ריחף עדיין ניחוח של בחירות באוויר. 4 בספטמבר היה התאריך המיועד, שאושר בקריאה ראשונה בכנסת ופוליטיקאים כבר השחיזו סכינים וירטואליים לקראת ההתמודדות הצפויה להם. אך היום בבוקר (ג') התעוררנו למציאות אחרת. יש ממשלת אחדות. אין בחירות.

ההודעה על המהפך תפסה את רוב המערכת הפוליטית ואת אזרחי המדינה לא מוכנים. במהלך דרמטי באישון לילה, רגעים לפני שהכנסת הייתה אמורה לאשר את הקדמת הבחירות, הודיעו ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש האופוזיציה שאול מופז, על הקמת ממשלת אחדות.

גם ההסכם הקואליציוני שנחתם בין השניים טמן בחובו כמה הפתעות: גיוס חובה לכולם יאושר, מופז יכהן כשר בלי תיק, ישמש כמשנה לראש הממשלה ויהיה חבר בקבינט הביטחוני, קדימה תקבל את ועדת הכלכלה ועוד דבר "קטן" - שיטת הממשל תשונה.

אווירת הבחירות של הימים האחרונים עוררה מחדש, וביתר שאת, את הוויכוח על שינוי שיטת הממשל. עכשיו נותר לתהות אם ההכרזה על ממשלת אחדות לאומית שמה סוף לוויכוח. התשובה לכך לא מובנת מאליה.

מנכ"ל המרכז להעצמת האזרח, יובל ליפקין, מרוצה מאוד מעצם ההכרזה על שינוי שיטת הממשל. "זה מהלך היסטורי. זו הזדמנות חד-פעמית שלא תחזור על עצמה בשנים הבאות ואסור לנו לפספס אותה".

עם זאת, מבהיר ליפקין, כי אסור לצפות למהפכות. "אני לא מאמין שישנו את השיטה מן הקצה אל הקצה. אבל אם ישנו מספר דברים קטנים ויקדמו אותם, נהיה במקום טוב יותר".

גם מיכאל שטראוס, מבעלי קבוצת שטראוס וחבר בפורום לייצוב הממשל, שייסד המרכז הישראלי להעצמת האזרח, אופטימי. "אני מתפלל שקברניטי המשק יעמדו בהתחייבות שלהם לשנות את שיטת המשטר. בהנחה שנתניהו לא טיפש והוא יודע שזה דבר מאוד נכון לעם ישראל, אני אופטימי ומקווה שזה יעשה את השינוי הכל-כך נחוץ למדינה".

עם זאת, שטראוס מציין כי "צריך לזכור שהם אומרים שהם ידאגו לזה שבממשל הבא, בבחירות הבאות, שינוי שיטת הממשל יהיה דגל. לא מדובר ב'כאן ועכשיו', מדובר בנובמבר 2013, שרק אז יכינו הצעה לשנות את השיטה, אז אסור לנו לנוח על זרי הדפנה וצריך להמשיך לקדם את העניין הזה ולא לתת לו להתמסמס".

פרופ' אמנון רובינשטיין אומר: "בקרב המלומדים והפוליטיקאים אין מי שמגן על השיטה הפוליטית בארץ, חוץ מהחרדים. לא תשמעו כתב הגנה אחד על שיטה כזאת יוצאת דופן של חסינות טהורה בלי שום בלם או איזון. רק החרדים אוהבים את זה, כי זה משרת אותם".

רסיסים קואליציוניים

רובינשטיין מרחיב כי "יש מספר בעיות מרכזיות בשיטת הבחירה הקיימת, והראשונה היא שלרוב אין ביטוי בממשלה, מפני שהממשלה תמיד זקוקה לשוליים, ללשון המאזניים, שבלעדיהם אין לה רוב בכנסת. כך יוצא שהמיעוט - שהוא במקרה הזה מיעוט חרדי - קובע את סדר היום בעניינים חשובים מאוד כמו דת, מדינה, חינוך, שיכון, הקצאת קרקעות, דיור בר-השגה וכיוצא-באלה. אז יש לנו לא שלטון הרוב, אלא שלטון המיעוט".

הבעיה השנייה, כך רובינשטיין, נוגעת לשרידותה של כל ממשלה. "רואים בימים אלה את הביטוי לבעיה, במצב שבו אף כנסת מאז 1977 לא משלימה קדנציה מלאה. כל ממשלה מתפזרת לפני זמנה. זה גורם גדול מאוד של חוסר יציבות וחוסר משילות".

בעיה נוספת של השיטה הקיימת, ממשיך רובינשטיין, היא "שהחלטות הממשלה ברובן המכריע לא מתבצעות בגלל חוסר יכולת או חוסר רצון לבצע אותן. זה גורם לדמורליזציה גם בפקידות הממשלתית וגם בציבור. גם העובדה שהשרים מתחלפים בתדירות גבוהה, ואיש לא יודע מי אחראי למה, תורמת לכך".

הנשיא לשעבר של בית המשפט העליון, השופט מאיר שמגר, ראש הפורום לתיקון שיטת הממשל של המכון הישראלי לדמוקרטיה, מסכים עם רובינשטיין ומבהיר שהבעיה המרכזית היא, שהקואליציה מורכבת מ"רסיסים" וכך המיעוט הופך לשולט. "הממשלה כיום מחויבת שלא לבצע דברים שלא על דעת הגורם הקואליציוני הכי קטן. זה יוצר כבילה שמונעת מהממשלה פעולה יעילה הדרושה לדעתה ברגע מסוים, מכיוון שהיא קשורה בהסכמים שעל-פיהם התחייבה לא לעשות פעולה, אלא על דעת הגורם הנוסף שבקואליציה".

המצב הזה, כך שמגר, משתק את הממשלה: "כאשר גוף מורכב מהרבה מרכיבים, מהרבה רסיסים קואליציוניים, זה יוצר שיתוק למעשה, מכיוון שצריך לקבל הסכמה של כל אחד מהגורמים ואם לא, אז יש משבר קואליציוני, דבר שמערער מיד את היציבות. כל ממשלה חרדה למצב כזה, ורוצה לשמור על הגוף הקואליציוני שאספה, אבל במקרה של הממשלה הנוכחית הגוף הזה שהיא אספה יוצר שיתוק, חוסר ניידות ואי-יכולת לבצע החלטות".

גם מיכאל שטראוס הבין מזמן שחייבים לשנות את השיטה. "הבעיה היא שבאונייה שלנו יש קפטן שאין לו יכולת לשלוט עליה. הקפטן צריך לנהל את ההפלגה ולקחת קצינים טובים, אחרת לא נגיע לשום מקום. הוא צריך לחשוב איך לנווט, ולא יכול להיות שבכל נמל מחליפים לו את הקצינים או שבכל נמל יהיה שינוי.

"היום, הממשלה שלנו לא מחליטה מי יהיו הקצינים. היא לא מחליטה כלום כשהיא לא יודעת אם היא תחזיק שנה או שנתיים. היום, במקום השרים, שולטים היועצים המשפטים גם בממשלה וגם מחוץ לממשלה, וכל זמן שהממשל לא יהיה חזק וראש הממשלה לא יהיה חזק, יהיה רע מאוד למדינה".

לדברי שטראוס, נתניהו "הוא קפטן עם הרבה לחצים, שברוב המקרים לא יכול להחליט לעשות מה שהוא חושב לנכון. אם היה ממשל חזק יותר, קפטן חזק, כשהוא היה נכנס לסערה - לצומת קבלת החלטות בענייני חינוך, כלכלה, זוגות צעירים ועוד - הוא היה עובר את הסערה. אבל כשאתה לא מספיק חזק ויודע גם שהקצינים לא עובדים אתך, אז אתה יכול להיטרף במים".

החרדים והמתנחלים שולטים

שטראוס אמנם לא נוקב במילה "חרדים", אך גם הוא רומז שהם הבעיה המרכזית של חוסר היכולת למשול במדינה היום. "אם לא ישנו את שיטת הממשל, אז גם הכלכלה תסבול בצורה מכרעת. אם ניהול המדינה לא יעבוד לפי האינטרסים של המדינה, אלא על-פי אינטרסים של מפלגות יותר קטנות, אז הנושא העיקרי שחשוב לישראל, הכלכלה שלנו, הציבור שלנו, לא יעמדו בזה. לא יכול להיות ש-30% מתושבי המדינה יחזיקו 100% של הציבור. 30% הם אלה שעובדים, מרוויחים כסף ומשלמים מס הכנסה, והם מחזיקים את כל השאר".

עמוס שפירא, אף הוא חבר בפורום לייצוב הממשל, מסכים עם הדברים. "הבעיה המרכזית היא שהמערכת הפוליטית מבזבזת המון אנרגיה על ווילינג-דילינג בחיי היום-יום. כתוצאה מזה השיטה הקיימת מאפשרת לגופים קטנים להפעיל לחץ - ברמה היומית - על המפלגה הגדולה ועל אלה שעושים את הפוליטיקה. כך המערכת מבזבזת הרבה מאוד אנרגיה כדי להגיע לפשרות כאלה ואחרות ולפתרונות שלמה".

רובינשטיין יותר ישיר בדיבורו, ומפנה אצבע מאשימה ישירות לעבר המתנחלים והחרדים. "בעיה קשה נוספת של השיטה הקיימת היא הפריימריז. השיטה הזאת מעודדת השתלטות של קיצוניים על המפלגה, וכך המתנחלים השתלטו על הליכוד. הם חזקים גם בשטח וגם במרכז המפלגה, אז רה"מ חייב להתחשב בהם. למעשה, יש לנו שני מיעוטים ששולטים בנו. בענייני חוץ וביטחון שולטים המתנחלים, בעניינים חברתיים וכלכליים שולטים החרדים. הם מעוניינים להקפיא את המצב כפי שהוא, אבל זה מצב אנטי-דמוקרטי וזה לא יכול להימשך ככה. שיטת הממשל היום משחיתה ומשתקת".

עם זאת, מתברר שלא כל החרדים מעוניינים להקפיא את המצב הקיים. באופן מפתיע מתייצב היום לצד הקוראים לשינוי שיטת הממשל גם השר לשעבר אריה דרעי, ששוקל לחזור לפוליטיקה. "חייבים לשנות את השיטה, כיוון שאין משילות בשיטה כזו. ראש ממשלה שנבחר לא יכול למשול. הוא חייב למנות שרים עפ"י מפתח קואליציוני, הוא חייב את אישור הכנסת כדי למנות את השרים, ובהמשך יכולים להפיל אותו מתי שרוצים. רוב קואליציוני רגיל יכול להפיל אותו בבחירות. אתה אף פעם לא יודע מתי הבחירות אמורות להתקיים, אין לך שום תכנון לטווח ארוך, ויש גם ריבוי של המפלגות. כל אלה מובילים למערכת פוליטית ללא משילות".

השרים הם לא אנשי אמונו של רה"מ

דרעי מסכים עם הטוענים כי השיטה הנוהגת כיום מקולקלת מהרבה מאוד כיוונים. "לצערי הרב, ראש ממשלה שרוצה לעשות דברים טובים למען עם ישראל, ואני משוכנע שכל אחד רוצה, חייב במקום זה לדאוג מה יהיה מחר בבוקר, לדאוג כל הזמן אם יפילו אותו, אם ימנו אותו, אם יבחרו אותו. הוא לא יכול להסתכל לטווח ארוך".

לדבריו, השרים אינם אנשי אמונו של רה"מ כיום. "השרים, שהם כלי הביצוע שלו, חייבים להיות אנשים שהנאמנות שלהם והמחויבות שלהם היא רק לראש הממשלה, שהם מקבלים את המדיניות שלו ולא יכולים להכתיב מדיניות, לחגוג עליו, ולצאת עליו בביקורות. היום, הם לא האנשים שהוא הכי מאמין בהם, סומך עליהם או שהם הכי מקצוענים, אלא הוא בחר אותם בגלל מפתח קואליציוני או בגלל מחויבות קואליציונית כזאת או אחרת, וזה דבר חמור מאוד".

כל החוליים הללו בשיטה, מבהירים התומכים בשינוי שיטת הממשל, מובילים לבעיות כלכליות וחברתיות קשות. דרעי סבור כי הגם שהמחאה החברתית הייתה מוצדקת, לא ניתן לעשות צדק חברתי בישראל בגלל שראש הממשלה נתון לסחטנות של מיעוט בקואליציה. "המחאה החברתית הייתה ביטוי משמעותי לבעייתיות הזאת. זה מאוד בלט בהקשר הזה", ודרעי מוסיף, כי "האמירה הזאת רלבנטית בכל תחום כמעט שבו ראש הממשלה רוצה להזיז דברים, אך לא יכול לפעול אם אין לו את המרחב, את האפשרות להשלים קדנציות. אם יש לך איזו מדיניות חברתית, אז אתה ממנה שר רווחה או שר אוצר שמתאים לתפיסה החברתית שלך. היום המצב הוא שרה"מ חייב למנות שר אוצר או שר רווחה עפ"י מפתח פוליטי של מפלגה כזו או אחרת, או מתוך הליכוד, המפלגה שלו, כדי שיהיה לו שקט".

שמגר מסכים לגמרי עם דרעי בעניין הזה. "היום אין יכולת ביצוע כי הגוף המבצע, לפי השיטה הישראלית, מורכב מרסיסים של מפלגות. אמר לי פעם אחד מראשי הערים בצפון הארץ, שאילו היו רוצים לבצע היום את תעלת הימים שמובילה את המים מהירדן דרומה, זה לעולם לא היה קורה. זה דבר שמעיק על הכלכלה ועל ההתפתחות של המדינה".

רובינשטיין סבור כי "אי-יישום החלטות ממשלה שהתקבלו בעקבות המחאה החברתית זה ביטוי ברור לחוסר המשילות, שתוצאתו היא קטסטרופה חברתית", אך לדבריו המצב חמור אף יותר. "העובדה שאין לנו בעצם רשות מבצעת שיכולה לבצע את מדיניותה היא שהובילה גם לתוצאות הקשות של אסון השריפה בכרמל. הרבה לפני שהתחולל האסון קיבלה הממשלה החלטות לגבי ייעול שירות הכבאות, אך דבר לא נעשה, וגם אין אפשרות לעשות דבר. מכיוון שרה"מ חושש מכל תזוזה שתפרק את הקואליציה. והתוצאות היו הרות אסון".

לדברי רובינשטיין, "אין שום התקדמות בעניין הרכבת הקלה בת"א מאותן סיבות. מאז שהוחל בפעילות הזו התחלפו כבר שבעה שרי תחבורה, ואיש לא יודע מי אחראי למה. כל שר חדש צריך ללמוד מחדש את העניין הזה, והתוצאה היא שאין רכבת".

יש פה אנרכיה

בשנה החולפת ראינו איך הקרע התמידי הקיים בחברה הישראלית מתרחב לממדים מאיימים עוד יותר. המחלוקות סביב פינוי מגרון, האולפנה בבית אל, הדרת הנשים וההפגנות בירושלים ובבית שמש, חוקי הימין החדשים והאיומים על בג"ץ - כולם ציירו תמונת מצב עגומה של הקצנה נוספת בפלגים של החברה.

לדברי רובינשטיין, גם לכך אחראית השיטה. "ההקצנה מתאפשרת בעקבות החולשה של הרוב, החולשה של הממשלה ושיטת הפריימריז שנותנות פרס לקיצוניים. מי שהולך להצביע היום בבחירות הפנימיות הם רק אותם אנשים שיש להם אמונה קיצונית-רדיקלית, ורוצים לשנות משהו בתוך המפלגה. אדם מהיישוב, תושבי ת"א והמרכז, שעובדים ומשרתים במילואים לא משתתפים בבחירות האלה.

"ההקצנה הזאת נכונה גם לגבי צד שמאל. האידיאולוגים משתלטים על המפלגה. וכך, במקום שהמפלגה תייצג את כלל מצביעיה היא מייצגת את מיעוט פעיליה. לכן, עלינו לפתור כיום את זרעי הפורענות בחברה הישראלית באמצעות שינוי השיטה".

שטראוס מסכים. "ההקצנה בחברה הישראלית, בין חרדים לחילונים ובין חלקים נוספים באוכלוסייה, נובעת באופן ישיר מחוסר המשילות. יש חוסר מנהיגות ומהרבה בחינות ישנה כאן אנרכיה".

אז מה השיטה הרצויה?

מתברר שאין בעיה להשיג הסכמה לכך שצריך לשנות את השיטה הפוליטית, אך לשאלה איך משנים אותה יש מגוון הצעות.

בעוד השופט שמגר מאמין (במסגרת הפורום לשינוי שיטת הממשל), כי התרופה היא שינוי שיטת הבחירות ו"יצירת מסגרות מפלגתיות יותר גדולות, של שניים-שלושה גורמים קואליציוניים", רובינשטיין סבור (יחד עם ארגון "יש סיכוי" ופרופ' אוריאל רייכמן) כי "הפתרון מתחיל בדרכי הקמת הממשלה". לדבריו, "הרעיון שהממשלה צריכה לקבל בתחילת דרכה את אמון הכנסת הוא רעיון גרוע. אנחנו מציעים שמפלגה שמקבלת למעלה משליש מהקולות תקבל גם את ראשות הממשלה ותרכיב ממשלה. אפשר יהיה לסלק אותה בבחירות חדשות או בהצעת אי-אמון ברוב מיוחד".

שטראוס סבור, שהכול מתחיל בראש הממשלה. "אם יהיו ראש ממשלה חזק וממשלה חזקה, שאי-אפשר לפזר אותה כל יומיים, ניתן יהיה להזיז דברים. אבל קודם כול צריך שיהיה כוח לראש הממשלה. הוא צריך אגרוף גדול ושתהיה לו אפשרות לפטר שרים".

שפירא מסכים. "כשאני מסתכל על הפוליטיקאים שלנו בישראל בהשוואה לפוליטיקאים במקומות אחרים בעולם המערבי, אני לא מקבל רגשי נחיתות, ואותו דבר גם לגבי הח"כים אצלנו לעומת חברי קונגרס בארה"ב וחברי פרלמנט באירופה". שפירא מוסיף כי "המסר צריך להיות 'אל תחפשו מושיע ברמה האישית', אלא צריך לשפר את השיטה כדי שפוליטיקאי סביר יוכל לתפקד בצורה הרבה יותר טובה".

עם זאת, לדעת דרעי "השיטה זה דבר משני וצריך לדבר על התוצאה הרצויה. התוצאה חייבת להיות שבמוצאי יום הבחירות עם ישראל יידע שיש ראש ממשלה בישראל. זה לא תלוי בנשיא ולא באף מפלגה אחרת. זה תלוי בציבור שבוחר בו בבחירה ישירה בפתק לראש ממשלה או בציבור שבחר במפלגה הגדולה, ואז ראש המפלגה הגדולה, באופן אוטומטי, הוא ראש ממשלה".

דרעי סבור בנוסף, כי הממשלה חייבת להיות מצומצמת ("18 שרים או פחות, בטח לא יותר"), ושראש הממשלה יהיה זה שממנה את השרים, ללא הצבעה בכנסת. יתר על כן, על-פי גישתו, "מינימום מחצית השרים, אולי יותר, לא יהיו חברי-כנסת, אלא מינויים מבחוץ שראש הממשלה מביא".

תנאי בל יעבור נוסף הוא, ש"לא יהיה ניתן להפיל את ראש הממשלה ואת הממשלה, במהלך כל הקדנציה, למעט במקרים חריגים מאוד, נדירים, וברוב גדול מאוד של מינימום 80 חברי-כנסת".

המחיר שהמדינה חייבת לשלם

במרבית ההצעות לשינוי שיטת הממשל עולה קו משותף אחד לפחות: יותר כוח ואוטונומיה לראש הממשלה ולממשלה; פחות כוח למיעוטים. אך אז עולה השאלה: מי יגן על המיעוטים, אם לא יהיה להם כל כוח השפעה.

דרעי: "אני גם מייצג מיעוט, ולכאורה אין לי אינטרס שתשונה שיטת הממשל, אבל אני בכל זאת לא מודאג, כיוון שאני מאמין שהשיטה הנוכחית אינה טובה לאף אחד והשינוי שלה הוא הכרחי. למשל, בבחירה ישירה. ברגע שראש ממשלה צריך פעם בארבע שנים את התמיכה של הציבור, והוא יודע שהוא צריך תמיכה של ציבור ללא מפתח פוליטי, אז הוא ידאג לכך שגם באמצעות השרים שהוא ימנה וגם במתווה המדיניות שלו, הוא ידאג לכל הציבור, לרבות המיעוטים. אני מאמין בזה יותר מאשר בשיטה הקיימת היום".

שמגר מסכם כי "גם היום אין למיעוט קול. מי מגן על האינטרסים שלו?". לדבריו, זו אשליה שיש למיעוט קול. "גם היום למיעוטים קשה להשיג את מטרותיהם הספציפיות, מכיוון שגם לכך דרושה להם תמיכה של המסגרת הקואליציונית הגדולה. אני בהחלט מסכים לכך שהשיטה של יצירת מסגרות מפלגתיות גדולות ושיטות נוספות המוצעות פוגעות במיעוט, אשר נבלע בתוך המסגרת הגדולה יותר, אבל זה המחיר שמדינה חייבת לשלם כדי לקבל את האפקטיביות של השלטון.

"והמדינה זקוקה לאפקטיביות של השלטון יותר מאשר לרב-גוניות של הקולות השונים. הקולות השונים יישארו, המיעוט יכול להביע את דעתו בכל שלב, אבל הוא לא יכול לכפות את דעתו על המסגרת הקואליציונית".

ומה חושבים המתנגדים? "די עם הסיסמאות"

קשה מאוד למצוא היום דמות פוליטית או ציבורית שתאמר בקול רם ש"לא צריך לשנות את שיטת הממשל". המתנגדים לשינוי מעדיפים לדבר על זה מאחורי דלתות סגורות, כי להתנגד זה פשוט לא פופולרי. רק מעטים מסכימים להביע את התנגדותם לשינוי באופן גלוי.

אחד מהאנשים שלא חוששים לומר את דעתם הוא יהודה אבידן, מבכירי ש"ס, סגן-יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, מיועציו של השר אלי ישי ובעבר יועץ לאריה דרעי. "מעבר לסיסמאות, אני לא שומע סיבות אמיתיות ל'למה צריך לשנות את שיטת הממשל'. כשמדברים על פריימריז, זה טוב. כשעושים פריימריז אומרים ש'זה לא טוב'. כשרוצים בחירה ישירה אומרים שיש לזה הרבה חסרונות, אח"כ מבקשים בחירה ישירה. די עם הסיסמאות. הבעיה מתחילה ונגמרת בקפריזות של כל מפלגה שהפסידה את הבחירות, וטוענת שזה בגלל השיטה. פוליטיקאים לא מבינים שהבעיה נעוצה בכך שהציבור הרבה יותר חכם ומבין מה הוא רוצה".

אבידן בטוח, כי "שיטת הממשל שלנו טובה". לדבריו, אנחנו לא יכולים ללמוד דבר משיטות אחרות הנהוגות בעולם. "אנחנו שונים מעמי העולם. לא כל דבר שטוב באמריקה טוב לישראל. ולא כל מה שטוב בנורבגיה טוב לישראל".

גם עו"ד אריאל דרעי, ממנהיגיה הצעירים של ש"ס ומנכ"ל המכללה החרדית בירושלים, חושב שאסור לנו להסתכל על הדשא של השכן. "אי אפשר להשליך משיטות ממשל במדינות אחרות. הרכב האוכלוסייה בישראל, הפיזור הגיאוגרפי שלה, הסוגיות שאיתן המערכת הפוליטית צריכה להתמודד הם מאפיינים שונים מאלה הקיימים במדינות אחרות". לפיכך לדעתו, "שיטת הממשל הנוכחית היא סבירה ותואמת את צורכי האוכלוסייה בישראל".

עם זאת, דרעי סבור שדרושים שינויים קלים בשיטה, בהם העלאת אחוז החסימה ל-3%, אך מבהיר כי מדובר בנגיעות ולא במהפכות בשיטת הממשל והבחירה. לדבריו, "אין פתרונות קסם. להיפך, שינוי השיטה יגרור פגיעה קשה במגזרי המיעוטים, קרי, החרדים, הערבים והעולים. צריך להיזהר כשמייחלים למהפכות".

הכרסום בגרעין
 הכרסום בגרעין

אורך כהונה
 אורך כהונה


הצעות לשינוי
 הצעות לשינוי

קואליציה
 קואליציה

צרו איתנו קשר *5988