ועכשיו, לביצוע

עם ישראל ועיתונאיו אוהבים סקרים. חלק מהעם צריך שיאמרו לו מה הוא חושב, וחלק אחר צריך שיאמרו לו מה לחשוב.

הסקרים הפעם הראו תמונה חדה וברורה: רוב העם רוצה את בנימין נתניהו כראש ממשלה, ואינו רוצה מערכת בחירות כעת. ברור היה כי מערכת הבחירות אינה על מי ינהיג את המדינה, אלא על מי יזכה להצטרף לנתניהו ולליכוד בהנהגת המדינה.

נתניהו זכה באמון זה לא לשווא. הפעם הוא הגיע לכהונת רה"מ בשל, מנוסה ושקול יותר. לאחר קדנציה ראשונה, כהונה מזהירת הישגים כשר אוצר, ובילוי במדבר האופוזיציוני כתשלום על החלטות שאינן פופולריות - רה"מ הנהיג את הקואליציה באומנות פוליטית. בעת הקמת הממשלה הוא השכיל לחבור למפלגת העבודה ולהציב יסודות יציבים לממשלתו. כשהרטוריקה הכריעה את העבודה ואת הדינמיקה ההרסנית שלה, לבעוט בכל מנהיג שקם לה, השכיל נתניהו לפצלה ולהותיר עמו חלק מהמפלגה.

הבסיס היציב של הקואליציה הביא לכך שנתניהו, ויו"ר הקואליציה, שלטו בכנסת. הצעות חוק פרטיות, יקרות ופופוליסטיות נבלמו. הצעות חוק ממשלתיות קודמו. מי שמכיר יודע שרוב הממשלות אינן מצליחות בשנה השלישית לבלום הצעות חוק פופוליסטיות, אז מתחילה פרימה קואליציונית ותחושת מיאוס שמובילה לבחירות. בממשלת נתניהו זה לא התרחש.

לפתע השתנתה התמונה

נתניהו מתהדר בשורת הישגים: שקט ביטחוני יחסי, ומדיניות של תגובה נמרצת על פגיעות בישראל; בנושא האיראני - לאחר כעשור של ברברת - עמדת הממשלה הנחרצת הובילה בראשונה את העולם לשורת סנקציות מעשיות, בלי לוותר על זכות ישראל להגנה עצמית מונעת; בתחום הכלכלי, לנוכח המתרחש בעולם ובאירופה, מבינים הישראלים את ההישג ביציבות - אבטלה נמוכה, תוספת של מעל 250 אלף משרות למשק, מטבע יציב ושיעורי מס אישי יורדים; מיליארדים מושקעים בפיתוח רשת התחבורה צפונה ודרומה. עליית צה"ל דרומה שהייתה סיסמה, הפכה להחלטה ולמציאות בשל נחישות רה"מ ושר הביטחון ברק.

שורת החלטות התקבלו והתבצעו: רפורמה במקרקעי ישראל נותנת את אותותיה בשיווקי שיא של קרקע לבניית אלפי דירות, ובכך בולמת את מחירי הדיור; במאמץ לבלום מסתננים בלתי-חוקיים, החליטה הממשלה על הקמת גדר בגבול הדרום, שתושלם השנה; שורת החלטות לפתיחת שוק הסלולר לתחרות, הביאה לירידת מחירים חדה ולחיסכון ניכר למשפחות; בעקבות ועדת טרכטנברג הורחב חינוך חינם לילדים מגיל שלוש; שיקום ים המלח יוצא לדרך; ובראשונה זה שנים, הממשלה מתמודדת עם נושא המעיב על עתיד הנגב, ומשיקה תוכנית לאומית להסדרת ההתיישבות הבדואית, תוך שמירה על שלטון החוק ועל האינטרסים של תושביו.

לפתע השתנתה התמונה. הקואליציה מתנהגת כמו קואליציה של שנה אחרונה. רפורמת המרפסות נבלמה, בשל קישור פוליטי לשאלת הקריטריון של מיצוי כושר השתכרות; פסילת חוק טל על-ידי בג"ץ סיפקה כר נרחב לעימותים קואליציוניים; הממשלה עמדה מול אישור תקציב ל-2013.

במטרה לשמור על הישגי הכלכלה, יידרש רה"מ לשמור על משמעת פיסקאלית, לפעול לאיזון התקציב ולקצץ בהוצאה הממשלתית, ולהגדיל את הכנסות המדינה. זהו תקציב קשה לעיכול, בוודאי לא לקואליציה הפוזלת לבחירות. נתניהו היה חייב לשדר לשותפיו כי הרצון הפוליטי לשרוד אינו גובר על האחריות הממלכתית, ולא הייתה לו חלופה אלא ללכת לבחירות.

מרגע שהתאפשר לו לטרוף שוב את הקלפים ב ולחלקם מחדש, הוא יכול להקים שוב קואליציה יציבה ולהתמודד עם האתגרים העומדים בפני ישראל.

הגם שהממשלה מוכיחה שניתן לנהל ממשלה יציבה, מחליטה ומבצעת; היא בבחינת היוצא מן הכלל המעיד על הכלל. בעניין זה נדרש טיפול ארוך טווח בדמות שינוי שיטת הממשל. הבעיה היא כי תחת כותרת זו כל אחד מתכוון לדבר שונה. יש מי שמתכוון לממשל נשיאותי, ויש מי שמתכוון לשיטת בחירות אזורית. אחר מעוניין ברפורמה פרלמנטרית. החלטה מושכלת ואפקטיבית בעניין, שתזכה לתמיכה קואליציונית ולרוב מיוחס של 61 ח"כים, אינה עניין של מה בכך.

פסיקת בג"ץ בעניין חוק טל החזירה את השיח אל שאלת השוויון בנטל השירות, אולם זו שאלה שהייתה רלבנטית בשנות ה-90. ב-35 השנה האחרונות הכפילה האוכלוסייה החרדית את חלקה באוכלוסיית גיל העבודה, מכ-3.5% לכ-7%. ב-35 השנה הבאות היא צפויה לשלש את עצמה לכ-21%. בנוסף, בעוד שהשיעור הישראלי (הדומה לעולמי) של תעסוקת גברים הוא כ-80%, באוכלוסייה החרדית השיעור הוא כמחצית, 45%. משמעות נתונים אלה היא שבעוד כשני עשורים הכלכלה הישראלית לא תוכל לשרוד אם תימשך תרבות הקצבאות. פתרון שיהיה נכון לשאלת השוויון בנטל השירות, לא בהכרח נכון לשאלת הגדלת התעסוקה. מציאת הסדר ציבורי קביל ומאוזן לא תהיה מלאכה קלה.

השאלה אם המהלך הפוליטי ייזכר כמהלך פוליטי מתוחכם בלבד או כמנוף להכרעה היסטורית בסוגיות הרות-גורל כשינוי שיטת הממשל וכשירות חרדים לצד השתתפותם בשוק העבודה - תלויה בשותפים הקואליציוניים ובהנהגת נתניהו. השנה וחצי הקרובות יעידו.

* הכותב כיהן כמנכ"ל משרד רה"מ