פאבל פרנקל הי"ד

אחרי 61 שנה "אותרה" סוף סוף תמונתו של מנהיג המרד הבית"רי בגטו ורשה, פאוול פרנקל. למען האמת, לא מדובר בתמונה אותנטית של פרנקל שנמצאה פתאום, אלא בדיוקן ששורטט על ידי צייר קלסתרונים, על סמך עדויות שנגבו מאחרוני האנשים שהכירו אותו ועדיין חיים. מדובר ביוזמה של שר הביטחון לשעבר, משה ארנס, שהחליט "לגאול" את חלקם של הבית"רים במרד מתהום הנשייה ולכתוב מחקר גדול על המרד הבית"רי בגטו ורשה ב-1943. המחקר כולו אמור להתפרסם בשנתון המחקרי של מוסד "יד ושם" לקראת יום השואה, אבל ארנס אומר שכבר ברור לו שחלקם של הבית"רים - שפעלו בנפרד משאר המורדים, בהנהגתו של מרדכי אנילביץ', "משום שאנשי אנילביץ' ראו בהם פאשיסטים ולא הסכימו בשום אופן לפעול במשותף" - היה הגדול ביותר. "היה להם הרבה יותר נשק, כולל שתי מכונות ירייה, ובשלב מסוים, הם אפילו נתנו רימונים לחבר'ה של אנילביץ'", מספר ארנס. במסגרת מחקרו גילה ארנס שלא נותרה אף תמונה של פרנקל, שנהרג במרד. הוא החליט ליזום ציור של האיש על פי עדויות: "האם לא היית רוצה שתהיה לך תמונה של יהודה המכבי?" הוא מסביר את חשיבות התמונה בעיניו. באמצעות ידידים במשטרת ישראל הגיע אל גיל ג'יבלי, צייר הדיוקנאות של העיתון "גלובס". ג'יבלי עובד גם כצייר קלסתרונים בעבור המשטרה, הוא צייר את הקלסתרון שהביא לזיהוי ההרוג ה-17 בפיגוע האוטובוס במגידו, ובאחרונה התפרסם גם כמאייר הספר שכתב הרמטכ"ל לשעבר, רפאל איתן, לנכדותיו. ארנס הפגיש את ג'יבלי עם שלושת העדים האחרונים שהצליח לאתר מבין מכריו של פרנקל: ישראל ריבק, שהיה חניכו בקן בית"ר בורשה; מילכה רוזנצווייג, שהכירה אותו לפני המלחמה; ופלה פינקלשטיין, שהיתה פקודתו במרד. ג'יבלי ניסה לגרום להם לאמץ את זיכרונם ולתאר דמות שהכירו לפני יותר מ-60 שנה. לדבריו, השיטה שונה מבציור קלסתרון פלילי רגיל: "קודם כל, יש יותר זמן לתחקור. זו לא 'פצצה מתקתקת'. כמובן שקשה מאוד לפקס אותם על הדמות. עם ריבק הצלחתי יותר, ותיאורו היה הבסיס לדיוקן. מילכה התקשתה לזכור בעצמה, אבל אישרה לי מה שריבק אמר. היתה ביניהם מחלוקת אם היה לו שפם: ריבק ופלה זכרו שפם, מילכה לא. ציירתי שתי אופציות, אבל אני נוטה להאמין שהיה לו שפם, מכיוון שזה מתאים לתיאור הכללי שקיבלתי מהם, וגם מעצם העובדה שהפך למנהיג". פינקלשטיין - אז קשרית בת 18, כיום בת 79 - אומרת, מצדה: "אני זוכרת את הדמות שלו היטב, אבל בקווים כלליים. להגיד אם היו לו גבות רחבות או צרות, או לספר איזה אף היה לו - זה קשה לי. אז ג'יבלי הראה לי ציורים שעשה, ואני אמרתי אם זה נכון או לא". את הדיוקן הסופי שאליו הגיע ג'יבלי עדיין לא ראתה, אבל לטיוטות האחרונות העניקה את הציון 7, "כי זה נראה בערך מתאים, אבל לא היה לי שלם". לג'יבלי זהו הדיוקן החמישי שהוא משרטט של קורבנות או ניצולי שואה. בין היתר, הוא מספר, "היו לי פעם אח ואחות שביקשו שאצייר את הוריהם שנספו, כי התמונות שהיו ברשותם אבדו לאחר שספינת המעפילים שעליה הגיעו לארץ טבעה. היתה לי גם אשה מחיפה שידעה שיש לה דוד שנשאר בפולין, והיא רצתה לאתר אותו לפי תמונה. היתה לה תמונה אחרונה שלו ושל אחותו (אמה של הפונה) מגיל 14, אז הלכתי לפי קווי ההתפתחות של האחות, והערכתי שייראה כמוה, רק 10 שנים פחות. האשה פירסמה את הדיוקן שציירתי במקומון של העיר ברסלאו (בעבר עיר בגרמניה, כיום ורוצלב שבפולין), ששם היה ידוע שהוא חי. הוא הגיע לפגישה אתה, הכחיש שהוא יהודי, אבל סיפר שהוא יודע כמה מלים ביידיש 'מאיזה חבר'. כנראה שלא היה לו נעים לחשוף את זהותו מול המשפחה הנוצרית שהקים".