מי אמר שכדאי להפריד דת ממדינה?

הכנסת הרפורמים והקונסרבטיביים לקונצנזוס, תחזיר אותנו לימי בית שני

כשהיועץ המשפטי לממשלה החליט בשבוע שעבר לתקצב את הרבנים הרפורמים, הוא בעצם שיחרר כדור שלג שגם אם יגלגלו אותו בחזרה במעלה המדרון, לא ישוב לקדמותו. ההכרה של הממסד הממלכתי ביהדות שאינה אורתודוקסית במדינת ישראל היא ביטול כל סטטוס קוו בין הציבור הדתי חרדי מסורתי לבין הציבור החילוני.

החלטה זו היא גט כרתות לקשר בין דת למדינה בישראל. ועכשיו, לפני שכל הליברלים, להלכה ולמעשה, קוראים "הוריי!" - בואו נראה מה המשמעויות של השאיפה הזאת - להפריד את הדת מהמדינה - המאוד מתקדמת עלאק.

ביטול האחריות הבלבדית, כן המונופול, של הרבנות הראשית, כרשות מדינה על רישום נישואין וגירושים של יהודים, היא מהלך רע. זאת כי תגרום ליצירת ספרי קהילה וספרי יוחסין, שבהם ירשמו יהודים שרוצים אסמכתא ו"כשרות" אורתודוקסית ליהדותם ושמבקשים את אותה אסמכתא לאישור היהדות של בני זוגם.

כך היה בגולה, כאשר לצד רישום הנישואים ברשויות המדינה, התנהלו "ספרי קהילות" שמבחינת היהודים, רק הם היו התעודה התופסת.

נערה יהודיה מקראקוב

כשנערה קרקובאית הגיעה לפרקה ונמצא לה חתן מקרב אברכי ק"ק ורשה, בא רב קהילת ורשה בדברים עם רב קהילת קרקוב, לוודא שאמנם היא יהודייה כשרה. בלי האישורים הרבניים הללו, הקרקובאית והוורשאי לא יכלו לבוא בברית הנישואים.

המדינה היהודית ישראל הייתה אמורה לחסוך את המהלך הזה, ולשם כך ניתן המונופול לרבנות הראשית. הרבנות, על מנת לשמור על מעמדה, פתחה פתרונות יצירתיים כדי לאפשר גם למי שאינם מקיימים תורה ומצוות, שבת, נידה וכשרות המזון כהלכתן, להתחתן במסגרתה.

הדבר בא לידי ביטוי בכל חתונה שבה עומד רב ומקדש כלה הלבושה במחשוף עמוק, בידיעה שזו לא שומרת ואין בכוונתה לשמור נידה או לטבול במקווה שוב בחייה. בעיני הרב הקידושין כשרים, למרות זאת, כי הכלה ביקרה במקווה - או לפחות הביאה פתק שטבלה בו, ולפיכך עבורו היא צדקת גמורה והוא משיאה ברצון ובלב שלם.

גשר יצירתי

גם בענייני קבורה וכשרות, נמצאו ונמצאים פתרונות יצירתיים המגשרים בין יהודים שומרי מצוות, ובין יהודים המגדירים את עצמם "חילונים".

למשל, בתחילת דרכי כאדם דתי נפגשתי עם הרב לאו שכיהן אז כמו היום כרבה הראשי של ת"א, שאלתי אותו שאלת תם (אז עוד הייתי) מה ההבדל בין הכשרות של הרבנות לבין כשרות בד"צ. הרב לאו ענה לי: "תשמע, אני אחראי שבאולמות השמחה שתחת פיקוחי לא תכנס טריפה". בכך התכוון שהרבנות מיועדת לחילונים ושומרת עליהם שלא יאכלו טריפה שלא בידיעתם.

בהזדמנות אחרת שמעתי את רב היישוב כפר-ורדים מוצא פתרון הלכתי לבקשת משפחה לקבור את יקירם בארון (דבר שהוא אסור על פי ההלכה). הארון נבנה בלי מסמרים, תחתית הארון נותרה פתוחה ונמצאה הדרך לקבורה שהיא גם הלכתית וגם השביעה את רצון המשפחה החילונית.

חזרה לימי בית שני

בשנים הנוכחיות גברה הקריאה לשלב חרדים בשוק העבודה, בצבא, באקדמיה, והדבר אכן קורה לאטו, בזכות הנוכחות של הרבנות שמעניקה את אופי היהודי האלמנטרי למדינה. הנה, המדינה מכירה בכך שאני זכאי לאוכל כשר בצה"ל, המדינה מכירה בימי חג ומועד בלוח השנה, יש פחות או יותר מעמד חוקי לשמירת השבת וכו', במילים אחרות זהו הבסיס לשמירת האחווה.

ההכרה ב"יהדות מסוג אחר", תחזיר אותנו לשלהי ימי הבית השני, אז היו כמה יהדויות שמהן נפרדה היהדות שאנו שייכים לה היום. בהכנסת רפורמים ואורתודוקסים לקונצנזוס, רצפת הפל קל תקרוס ובגדול.

אני מאמין שכורח המציאות יאחד את היהדות המכונה "נאמנה": החרדים, הדתיים לאומיים, והמסורתיים, ויצרו בסיס חדש להמשך חיים יהודיים בארץ ישראל. אז, אני תקווה שימצאו חילונים שיכאבו את החסר וירצו לחזור ל "רוח ישראל סבא" אוחח איזה ביטוי ארכאי בניחוח נפטלין, אבל אצל יהודים מסוימים הוא נשמע פחות מאיים מ"רוח ההלכה".