המדינה רצתה לפצות ב-1,450 שקל - ותשלם יותר מ-1.5 מיליון שקל

המדינה התכוונה לפצות בעלי קרקע שהופקעה בירושלים לפני כ-40 שנה ב-1,450 שקל בלבד ■ בעקבות פסיקת העליון היא תיאלץ לפצות בסכום גדול פי 1,000

המדינה התכוונה לפצות בעלי קרקע שהופקעה בירושלים לפני כ-40 שנה ב-1,450 שקל בלבד. עכשיו, בעקבות החלטה טרייה שהתקבלה בבית המשפט העליון, היא תצטרך לפצות את בעלי הקרקע בסכום הגדול פי 1,000.

בשנות ה-60 החזיק הקדש קרן עזרה ע"ש יעקב הייטנר, שמטרתו "עזרה לחתנים וכלות, לימוד תלמידי חכמים וקרן גמ"ח", שתי חלקות בשטח 2.4 דונם בפאתי שכונת סנהדריה.

ביוני 1969 פרסמה המדינה הודעה על הפקעת הקרקע, שבאותם ימים עוד הייתה הר טרשים קירח, לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור); ובפברואר 1973 פרסמה הודעה לפי סעיף 19 לפקודת הקרקעות, שמכוחה נעשתה הקרקע קניינה המלא של המדינה.

לאחר הפקעת הקרקע הוכנה תוכנית מתאר שייעדה את השטח להקמת אזור תעשייה עתירת-ידע - הר חוצבים. על חלק משטח ההקדש קם מפעלה של ענקית התרופות טבע.

ההקדש, שיוצג בידי עורכי הדין שמואל שוב והילה לביא ממשרד שוב ושות', החל לנהל ב-1972 התכתבות עם המדינה בעניין פיצויי ההפקעה. הממונה הארצי על ההפקעות השיב לו כי הפיצוי ישולם לפי שווי של 8.5 לירות למ"ר בחלקה אחת ו-11 לירות למ"ר בחלקה השנייה.

ההקדש ערער על תוקף ההפקעה ודרש קרקע חלופית, אולם עד שנת 2000 לא קיימו הצדדים כל קשר בנוגע להפקעה ולפיצויים.

ב-2005 הגיש ההקדש תביעה לבית המשפט המחוזי לפיצוי עבור אובדן דמי חכירה החל מיום ההפקעה ועד למועד הגשת התביעה. המחלוקת נסובה סביב פרשנות סעיף 13 לפקודת הקרקעות, שקובע את מנגנון הפיצוי על אובדן דמי חכירה, ושבינתיים בוטל.

שני הצדדים הסכימו כי מטרת הסעיף היא לפצות את הנפקע בגין האיחור בתשלום, אבל חלקו על האופן בו ייעשה הפיצוי. המחוזי תמך בגישת ההקדש וקבע כי הפיצוי על אובדן דמי החכירה צריך להיגזר מהשווי המשתנה של הקרקע המופקעת (לחשב את הפיצוי לפי 6% לשנה משווי המקרקעין, כפי שהוערכו משנה לשנה ממועד תפיסת הקרקע). המחוזי חייב את המדינה לפצות את ההקדש ב-1.5 מיליון שקל, בתוספת הצמדה, ריבית ושכר-טרחה.

המדינה ערערה לעליון וטענה בחוות-דעת של שמאי מטעמה כי הפיצוי המתאים הוא 1,450 שקל. לטענתה, שיטת החישוב ההוני כאחוז מסוים משווי הקרקע לא תואמת את תכלית סעיף 13, שלדבריה לא מציע תחשיב אחוזי, וכי השימוש בדרך זו נעשית במצבים בהם לא ניתן להעריך בפועל את דמי השכירות.

הרכב שופטי העליון, אליעזר ריבלין, יורם דנציגר ויצחק עמית, דחו את ערעור המדינה ואף חייבו אותה בשכר-טרחה של ההקדש בסך 45 אלף שקל.

סכום הפיצוי נותר 1.5 מיליון שקל - יותר מפי 1,000 מהסכום שהתכוונה המדינה לשלם.