הצד העני של האולימפיאדה: להיות אתלט יווני ללא כסף

המשחקים האולימפיים שנערכים אחת לארבע שנים נחשבים, ובצדק, לאירוע הספורט החשוב בתבל. לא רק בשל ההשקעה העצומה או הכבוד הלאומי של כל מדינה, אלא בעיקר בשל ההכנסות הכלכליות המרשימות. משחקי לונדון 2012 אמורים להכניס לכלכלת בריטניה כמעט 17 מיליארד אירו עד 2017 ולשדרג את עיר הבירה בצורה שמאפילה אפילו על תחייתה של ברצלונה אחרי קיץ 1992.

מנגד, המשבר הכלכלי החמור באירופה שמציב לא מעט מדינות בגוש האירו על סף קריסה ופשיטת רגל, ואביב העמים הערבי שפרץ לפני שנה וחצי ועדיין בוער אצל שכנתנו מצפון, לא רק שמעיב על תחושת החגיגה שהופכת עולם שלם לכפר קטן ומיוחד במינו, היא גם משבשת לא מעט דברים בדרך. העולם שכולנו הכרנו ב-2008 הוא לא העולם כיום.

יוון היא מדינת ספורט ששמה נכרך יד ביד עם המשחקים האולימפיים שנערכו לראשונה ב-1896 באתונה. 113 מדליות גרפו היוונים עד היום, אולם מאז הקמת הממשלה החדשה, עקב המשבר החמור שכמעט והוביל להוצאת יוון מהאיחוד האירופי, עסקו אנשי הספורט במדינה בדבר אחד בלבד: הבטחת מקום המשלחת בלונדון.

"המשבר הכלכלי משפיע עלינו בצורה נוראית כי לקבוצות במדינה כמעט ואין כסף, והספורטאים בענפים האינדיבידואליים מתקשים לשרוד", אמר ת'אסוס פאפאכריסטו, דובר הוועד האולימפי היווני שספג לא מעט ביקורות מאחר ופוליטיקאים רבים מצביעים על פרויקטים שאפתניים דוגמת אירוח המשחקים ב-2004 כאבני הפינה לאסון הפיננסי. תקופת הצנע ניכרת גם במשלחת שתגיע ללונדון: לפני 8 שנים שלחה יוון 431 ספורטאים, בבייג'ין 2008 הוציאה 151 ולאנגליה יגיעו 110 בלבד. "כסף אין אך נשארו לנו הגאווה בייצוג המדינה, והתקווה שהפגיעה האנושה שספגנו לא תוביל לחזרתנו ללא מדליות", הוסיף פאפאכריסטו.

תנאי ההכנה למשחקים של הספורטאים היוונים הפכו לקשים ביותר, הרבה בגלל שתקצוב האופרציות הקשורות לספורטאים קוצץ ב-50% ל-3.2 מיליון אירו בלבד. הדבר הוביל לכך שהשחיינים נאלצו להתאמן בבריכות לא מקורות במהלך החורף, ובאצטדיון האולימפי באתונה, שם התכוננו האתלטים, לא תוקנו השירותים, דליפות המים והמשטח כבר כמעט שנה.

שלושה אתלטים נפצעו בחודשים האחרונים בגלל ליקויי המשטח. הקופצת במוט ניקול קייריאקופולו נאלצה להיפרד ממאמנה שלא קיבל שכר קרוב לשנה, מהספונסרים שליוו אותה ואפילו לא הופיעה בשלוש תחרויות בינלאומיות גדולות. "לא היה לי כסף לנסוע", היא מספרת, "תחרויות הפכו ללוקסוס עבורנו. אנחנו בקושי מצליחים לשלם על ויטמינים, אוכל ושתייה. ברגע שלמדינה אין כסף אתה מוצא עצמך לבד, זה הרס אותנו. הגעתי למצב שאיגוד האתלטיקה לא יכול היה להרשות לעצמו לרכוש לי מוט אימונים לקראת לונדון. באימונים עצמם ספורטאים רצים אחד ליד השני וחוצים זה את זה וצריך להיזהר לא להיפגע, אין יותר מספר אצטדיונים ואולמות שיכילו את כולנו. זה מפחיד. בפברואר ממשלת יוון העבירה חוק לפיו ספורטאים אולימפיים לא יצטרכו לעבוד, אבל אם לא אעבוד לא רק שלא אצליח להתחרות - לא אצליח לחיות".

קופץ המוט קוסטאס פיליפידיס, המועמד למדליה, מספר כי ספורטאים בעלי ממון אישי שילמו על אימונים במדינות שכנות לראשונה בהיסטוריה. אלו שלא יכולים להרשות לעצמם, כמוהו, נפגעו: "אלמלא תמיכה כספית מעטה של משפחתי וחבריי, לא הייתי מגיע ללונדון. אני מתבייש. המורשת העיקרית של יוון היא ספורט, אנחנו עם של ספורט. וגם זה נלקח מאיתנו".

ההצלחה מדחיקה את הצרות

ספרד היא ההצלחה הספורטיבית הגדולה ביותר בשנים האחרונות, בעיקר בענפים הנחשבים - כדורגל (אלופת היורו ב-2008 ו-2012 ואלופת העולם ב-2010), כדורסל (אליפות אירופה וסגנות בבייג'ין 2008 לדרים טים מארצות הברית), טניס (רפאל נדאל וגביע דיוויס), אופניים והרשימה עוד ארוכה, ולכן הפגיעה בה ניכרת בצורה פחותה. "הזכייה ביורו השכיחה לזמן קצר מהאנשים הפשוטים את הבעיות הכלכליות העצומות", אמר איקר קסיאס עם חזרת ה"לה רוחה" למדינה אחרי ה-0:4 הענק על איטליה בגמר בקייב, "במיוחד בזמן בו דברים נוראיים ומשברים קשים מתרחשים אצלנו".

כמה ימים לאחר שגוש שהאירו דחה שוב הענקת סיוע חירום לספרד, התברר כי שיעור האבטלה במדינה חצה את גבול ה-25% ותקווה אין באופק. "אנחנו אומה של ספורט והצלחות", אמר שחקן נבחרת הכדורסל, הפורורד הוותיק פיליפה רייס (הסמל של ריאל מדריד), "אבל המשבר עמוק ומחלחל גם פסיכולוגית כי הוא נמצא בכל מקום. כספורטאים מקצוענים, אנחנו צריכים לנסות ולעשות הכל כדי לחשוב על הדברים שנעשה במגרש ולא על מה שקורה בבית שלנו, וזה לא קל".

"אתה שוכח מהספורט"

מצרים של עידן פוסט-מובארק ותחילת שלטון מוחמד מורסי והאחים המוסלמים היא כלוליין על חבל דק. גם יחסה לספורט, שנהנה ממנעמי החיים של המשטר הצבאי-חילוני, נבחן כעת מחדש. המהפכה שפרצה בינואר 2011 והשלכותיה עד היום השפיעו בצורה לא קלה על ספורטאי המדינה.

אמר סאוד, אלוף אפריקה בריצה ל-100 מטרים, לא התאמן יותר מארבעה חודשים בגלל ההפגנות ברחובות. אחר כך גילה כי כל מתקני האימונים נעולים והחל לרוץ במקומות אלטרנטיביים, גם ברחוב. "הייתה לי שנה מאוד קשה כי אתה שוכח מהספורט ומתרכז יותר בנעשה סביבך", סיפר, "המדינה השתגעה, מיליוני אנשים יצאו לרחובות ובכל מקום ראית אש. אתה לא יכול לחשוב על תחרותיות בזמן כזה. אם זו הייתה אליפות העולם לא הייתי נוסע, אך זו האולימפיאדה".

סאוד מפריד בין פוליטיקה וספורט, ומקווה כי העידן החדש אליו נכנסה המדינה יוביל גם את הספורטאים להצלחה: "אישית, לא היה לי כסף כי התמיכה הממשלתית לא הגיעה במשך חודשים. ישנתי אצל המאמן שלי והוא קנה לי אוכל כדי שאשמור על עצמי במצב סביר. בספטמבר יהיו בחירות חדשות לוועדים הספורטיביים ואני מקווה שהמצב יהיה טוב יותר. אהבתי לייצג את מצרים גם לפני המהפכה, אחריה אני מרגיש שיותר ויותר ספורטאים ירגישו זאת כי אנחנו צריכים להחזיר לעצמנו את הגאווה הלאומית שלנו. אנחנו צריכים להראות לכל העולם שאנחנו עדיין כאן".

בניגוד לסאוד, מוחמד חוואג'ה לא הפסיק מעולם לרוץ. גם כאשר שלטונו בן 42 השנים של מועמד קדאפי לא הרשה לרץ הלובי ב-400 מטרים להתחרות במשחקים האולימפיים, גם כשנאלץ להתאמן ברחובות טריפולי ולחמוק מחילופי האש בין צבא המשטר הישן למורדים. חוואג'ה בן ה-24 אוחז בשיא אישי שהיה מעניק לו את המקום החמישי בבייג'ין לפני 4 שנים, אך לשם לא הורשה להגיע על-ידי הוועד האולימפי, בראשו עמדה משפחת קדאפי שבחרה בקפידה את נציגיה.

"המלחמה שפרצה כאן לא אפשרה לי להתכונן ללונדון כמו שכל ספורטאי אחר בעולם יכול, אבל אני מביט בתקווה", אומר חוואג'ה, "עד לא מזמן מי שלא היה יקירו של קדאפי לא קיבל תמיכה, אפילו שרוכים לנעלי הריצה לא היו לי. לאחרונה הצלחתי להשיג מעט ביגוד מאדידס. אני מקווה שזו רק ההתחלה". ללוב עדיין אין מדליה אולימפית וחוואג'ה הוא בעל הסיכויים הגבוה ביותר לכך. אם לא בלונדון, אז בריו 2016. מה שבטוח הוא שהפעם הוא יהיה שם.

הדילמה הסורית

משלחת שתעמוד במוקד העניינים בלונדון תהיה זו של סוריה, והיא צפויה למנות 10 אנשים בלבד. רק לאחרונה הצטלמה האישה הבכירה במדינה, אסמה אסד, במהלך ראיון ל"לה מונד" הצרפתי באצטדיון בדמשק, כשהגיעה לעודד מקרוב את נבחרת הבדמינגטון שהתאמנה במקום.

בעוד שמדינות נאט"ו מנסות לאכוף סנקציות ולא מורידות מהפרק אפשרות של פעולה צבאית נגד משטרו של בשאר אסד, בלונדון עושים הכל כדי להרחיק מהמשחקים עסקנים ופוליטיקאים סורים המזוהים עם המשטר הטובח באזרחיו. גנרל מוופאק ג'ומא, העומד בראש הוועד האולימפי הסורי, לא הורשה להיכנס לאנגליה יחד עם המשלחת ובקשתו לוויזה סורבה, וספורטאים שבני משפחותיהם אוחזים בקשר ישיר לאסד ואנשיו ולצבא הסורי שהרג למעלה מ-15 אלף אזרחים ב-15 החודשים האחרונים, נמצאים גם הם בסימן שאלה גדול.

האופוזיציה הסורית דואגת מדי יום להבהיר באמצעי התקשורת ברחבי העולם כי כל ספורטאי שייצא ללונדון ימצא את עצמו כמזוהה עם הנשיא אסד ומסתכן בכך, אך הסכנה כנראה גדולה עוד יותר עבור הספורטאים הסורים שקיבלו לאחרונה הוראה להפגין אחדות למען המולדת. הם אלו שעלולים למצוא עצמם חוזרים מלונדון למדינה שנראית אחרת לגמרי, או אולי באמצע מלחמה קשה יותר מזו המתחוללת בה כיום.

אחמד חמאשו בן ה-19, המתחרה בקפיצות סוסים, עורר זעם רב לאחרונה: למרות חרם אירופי על עסקי אביו, מחבריו הקרובים של אסד, חמאשו הצעיר ארגן תהלוכת תמיכה למען הנשיא בדמשק ודאג לומר למצלמות הטלוויזיה כי "הממשלה שלי בסך הכל מגינה על האזרחים מחמושים וטרוריסטים שרוצים לפגוע באחדות סוריה. נגיע ללונדון לייצג את המדינה, את ד"ר בשאר אל אסד ואת אזרחי סוריה". בלונדון צפויים חמאשו ו-9 חבריו לספוג שריקות בוז צורמות בטקס הפתיחה, את הצפוי להם אחר כך הם אינם יודעים.