"המסים העקיפים פוגעים בחסרי האמצעים"

בווילה צנועה למראה מבחוץ בשיכון הקצינים בתל-אביב; בקצה רחוב פסטורלי, ללא מוצא, בין בית-חולים איכילוב לדרך נמיר העמוסה, ממוקם ביתם של אמנון רפאל וזוגתו. הבית קרוב לכל מרכזי העניינים בעיר הסואנת, אך נסתר ושמור מן הרעשים המלווים אותם. עבור עוה"ד הוותיק המיקום שלו אסטרטגי במיוחד. הבית ממוקם במרחק שלוש דקות הליכה מביהמ"ש המחוזי בת"א, שבו הוא מופיע תדיר - "צריך רק לחצות כביש ואנחנו שם" - ושבע דקות הליכה ממשרדו שברחוב דניאל פריש.

וישנם עוד כמה מקומות לא פחות חשובים לבעל הבית, חובב אמנות, אופרה ותיאטרון, הממוקמים ברדיוס של 500 מטר מהבית: "האופרה, המוזיאון, הקאמרי, היכל התרבות, הכול קרוב. בכלל זה חיים בכפר בתוך העיר", הוא אומר.

במבט מבחוץ הבית נראה קטן ואינטימי, כפרי משהו, אך כשנכנסים פנימה מתגלה חלל פתוח ומרחב מפתיע. תקרה גבוהה בגובה שתי קומות יוצרת תחושת גודל מרשימה, וחלון עצום המתנשא מהרצפה ועד התקרה מכניס אל הבית את גוני הירוק וצבעי הפרחים המעטרים את הגינה. מחדר העבודה הפתוח בקומה השניה ניתן לשלוט על כל החלל, מהכניסה ועד אחרון החדרים - רואים הכול וגם שומעים הכול. "זה היה יתרון כשגרתי לבד, אבל עכשיו כשאני גר עם בת-זוג יש לזה חסרונות. שומעים כל שיחת טלפון שמתנהלת בבית", אומר בעל הבית.

אנחנו מתיישבים בסלון, שקירותיו מנוקדים ביצירות אמנות ייחודיות - של האמנים לאה ניקל, משה גרשוני, אביגדור סטימצקי, רפי לביא, לחמן ואביחי קופרמן - שבעל הבית רכש בתצוגות שונות; וכהוכחה נוספת לחיבתו הרבה לאמנות פזורים על השולחן ספרי אמנות רבים, בהם "אמנות ישראלית עכשיו", "מחתרת הגרפיטי של תל אביב", DE KOONING, ורבים נוספים. להשלמת התמונה פזורים בפינות אסטרטגיות בסלון חפצים אתניים אותנטיים, פריטי אספנות מרחבי העולם, בהם תיבה מעוטרת ממרוקו, מסכות מגוואטמלה וממקסיקו, מוטות עץ מאתיופיה ומקמבודיה וכדים מכל העולם.

ביוגרפיה מקוצרת

"נולדתי בקיבוץ הזורע, אך בילדותי הוריי ואני עזבנו את המשק. אבי, גדעון רפאל, עבד בשירות הציבורי כל חייו, החל בסוכנות, דרך שגריר ישראל באו"ם ובלונדון וכלה במנכ"ל משרד החוץ. בילדותי, אמי הייתה עקרת בית, אבל לימים היא עבדה כמרפאת דיבור, עבדה באקי"ם ובסוף חייה עבדה בקרן רוטשילד כמעין פקידת רווחה. יש לי אחות אחת מנישואיו הראשונים של אבי, ועוד אחות מהוריי.

"כיוון שאבי היה בשירות החוץ, נדדתי בכל העולם, למדתי ב-14 בתי-ספר שונים - בארה"ב, בישראל, בבלגיה ובצרפת. לא התעריתי בשום חברה. אלה היו חיים מאוד קשים לילד. זאת הייתה תקופה ללא אינטרנט, ללא הקומוניקציה שיש לנו היום. תקופה של כתיבת מכתבים על גבי גיליונות דואר-אוויר. עבורי זאת הייתה תקופה קשה במיוחד, בגלל התחושה שאתה לא מכה שורש בשום מקום ואין לך חברים.

"ב-1958 חזרתי לבד מבלגיה, שם אבי היה אז שגריר, עשיתי פה את הבגרויות והתגייסתי לצבא. היה לי מאוד קשה להשלים את הבגרות בישראל כי חסרו לי הרבה שנות לימוד ואף בי"ס תיכון לא רצה לקלוט אותי. נאלצתי להרכיב מערכת באופן עצמאי וללמוד לבדי, ובמקביל לעבוד לפרנסתי כי הוריי נשארו בחו"ל, והייתי צריך לקיים את עצמי. במהלך ילדותי לא חשבתי ברצינות על מה אהיה כשאגדל, אך דבר אחד היה לי ברור, וזה שאני לא אהיה כמו אבי. שנאתי את החיים האלה ואת הנדודים על פני תבל. לא אהבתי את חוסר המשפחתיות שבעניין".

משפטים

"תמיד נמשכתי למשפטים, אבל לא הייתי בטוח שאני רוצה להיות משפטן. כנער הייתי קורא על משפטים ועוקב אחרי משפטים. עקבתי בעניין רב אחרי משפט קסטנר ומשפט שורת המתנדבים. משפטים שהיו אז די סנסציוניים. ביקרתי במשפט אייכמן.

"ב-62' השתחררתי מהצבא. התלבטתי אז אם אני רוצה ללמוד היסטוריה או משפטים. בשלב מסוים אפילו חשבתי על שילוב של שניהם, אבל בסוף בחרתי במשפטים, משום שחיפשתי מקצוע שיש בו שילוב גם של הפן האינטלקטואלי וגם של הפן המעשי, הפרגמטי. כשמסתכלים לאחור אפשר לתת כל מיני סיבות והסברים למה בחרת במקצוע זה או אחר, אבל האמת היא שכשאתה צעיר, אתה לא תמיד יודע במה אתה בוחר. מה שקיבלתי במשפטים לא היה מה שחשבתי שאקבל. אני לא מאוכזב ממשפטים, אבל חשבתי שאני אקבל יותר דרמה, פסגות יותר גבוהות, שאראה חקירות-נגדיות שהעדים מתמוטטים בהן על דוכן העדים, וגם שיהיה הרבה בלשיות, שאנשים יחפשו ויחקרו אחרי האמת. וזה לא בדיוק כך".

מסים

"במהלך הלימודים לא חשבתי על התמחות במיסים, אך בתום הלימודים התקבלתי לסטאז' אצל השופט אלפרד ויתקון בבית המשפט העליון, והוא עסק באורח כמעט בלעדי במיסים. אז לא הייתה לי ברירה אלא להתחיל להתעסק במסים. אחרי שעסקתי בזה על בסיס יום-יומי במשך שנה, זה מצא חן בעיניי. כשגמרתי את שנת ההתמחות הראשונה, ויתקון שאל אותי מה אני רוצה לעשות בשנה השנייה ובאופן טבעי אמרתי לו שאשמח להמשיך בתחום המיסוי. אז הוא טלפן למשרד גורניצקי ושאל אותם אם הם זקוקים למתמחה אצל עו"ד בועז נהיר, שעסק במיסים. נהיר אמר שהוא מחפש מתמחה, ויתקון המליץ עליי ועברתי לשם. מאז היה ברור שאני נשאר בתחום המס. אחרי ההתמחות נסעתי לארה"ב, עשיתי תואר שני ודוקטורט באונ' NYU, שהיא הטובה ביותר בעולם ללימודי מיסים".

יגאל ארנון והלקוח הראשון

"כשחזרתי לארץ עבדתי במשרד עו"ד פחות משנה תוך ניסיון לפתוח את מחלקת מסים שם, אך לאחר שראיתי שהמשרד לא מקדם זאת מצאתי את עצמי ללא עבודה. בדיוק אז פגשתי חבר שהציע לי לשכור חדר במשרד שלו. לא היו לי עדיין לקוחות או קשרים, אבל החלטתי ללכת על זה. הקליינט הראשון שנכנס למשרדי החדש, הגיע דרך עו"ד ידוע שאני ממעריציו הגדולים, יגאל ארנון. בתקופה שהייתי בעליון הוא הופיע שם פעמים רבות והתיידדנו. הוא טלפן אלי ואמר לי 'שמע, יש פה בעיות מיסים קשות מאוד של מפיץ האנציקלופדיה יודאיקה'. כך קיבלתי את הקליינט הראשון שלי. מפה הדברים התגלגלו ולאט-לאט המשרד גדל".

המוניטין שלי

"בשלב מסוים מוזג אל תוך משרדי, משרד עוה"ד של אשר רבינוביץ'. לימים נפרדנו לא ביחסים הכי טובים; ובשנת 2000 הקמתי את המשרד שבו אני נמצא כרגע, משרד בוטיק למיסים".

נטל המס בישראל

"המס הישיר בישראל הוא סביר היום לחלוטין. עם כל הרפורמות שעברנו, הגענו לנקודת איזון משביעת רצון. בין היתר, הוטל מס על מי שמרוויח מעל 800 אלף שקל בשנה. זה מס צודק וראוי כפי שהמליצה ועדת טרכטנברג, וחשוב מבחינה חינוכית. מי שמרוויח הרבה משלם יותר. זה לא מס דרקוני ואפשר לחיות אתו.

"לגבי מס החברות, צריך לזכור שכל אחוז שגובים במס החברות מכניס יותר ממיליארד שקל למדינה, ולכן כשהקופה ריקה אין מנוס מלהעלות את המס. זה לא עניין של רצוי או לא רצוי, אלא של חוסר ברירה. העלאת מס החברות בעת שהצמיחה נפגעת לא תאפשר את גלגולו לצרכנים באמצעות העלאת מחירים, ובזה יתרונו על העלאת המע"מ. מאידך, יש למצוא את נקודת האיזון כדי להגדיל את הפריון של המועסקים ולא לגרום לפיטורי עובדים שייתווספו למעגל המובטלים שהולך ומתרחב.

"ויש עוד מס שצריך לשקול להחזיר, מס עיזבון. מבחינה פילוסופית זה מס צודק, כי הוא משיג שני יעדים: מחלק את ההכנסה מחדש ושובר אוליגרכיות. במשפחות שמורישות את העושר ומנציחות את העושר, המס הזה קוטע את השרשרת. זה ירד מהשולחן בהמלצות ועדת טרכטנברג, אבל בוועדת בן-בסט בשנת 2000 המליצו שכן יהיה. אם המס ייכנס לישראל הוא יביא הרבה כסף למדינה.

"במחאת הקיץ הקודם וכיום, המוחים התלוננו בעיקר על המסים העקיפים, ויש משהו בטענותיהם. נטל המס העקיף בארץ מאוד מקשה על המעמד הבינוני והנמוך. הפתרון לזה יכול להיות מע"מ דיפרנציאלי. מי שקונה מכונית פורשה במיליון שקל ישלם מע"מ של 22%; ומי שקונה קוטג' ישלם מע"מ של 7%-8%. זה מקובל בעולם, אבל לא רוצים להחיל אותו בישראל. זה מסבך את העניין כי אם תגיד, למשל, שיוטל מע"מ נמוך על בגדי ילדים וגבוה על בגדי מבוגרים, פתאום נמצא שכל החנויות מוכרות רק בגדי ילדים, וזה לא סביר. אנשים עושים הרבה קונצים בסיווג וזה מקשה על הגבייה.

"מבחינת הגבייה המצב היום מאוד נוח, אבל מבחינת הצדק, מס דיפרנציאלי צודק יותר כי חסר-אמצעים לא קונה מכונית ומותרות, ולכן זה מוצדק להטיל על בעלי אמצעים מע"מ יותר גבוה. המע"מ היום גבוה, והיחס בין מסים עקיפים לישירים מוטה יותר מדי לכיוון המיסים העקיפים, באופן שפוגע בחסרי האמצעים".

סדר יום אופייני

"אני קם כל בוקר ברבע לשבע, ומגיע למשרד בסביבות רבע לשמונה. את רוב היום אני מעביר במשרד, בלי פגישות בדרך-כלל. יש לנו עבודה מאוד לא אופיינית לעורכי דין.

"אין לנו הרבה פגישות, אין מו"מ, אין דרמות, כי אנחנו מקבלים בקשות מרואי-חשבון, מעורכי דין או מלקוחות לכתיבת חוות-דעה או למתן פתרונות לבעיות. זו עבודה מאוד אינדיבידואליסטית. אדם יושב עם עצמו וצריך להוציא מוצר. המשרד שלנו שקט, אין אנשים במסדרונות, אין כמעט תנועה ויש מעט מאוד ישיבות. אם יש 3-4 ישיבות בשבוע זה הרבה.

"אני יוצא מהמשרד בחמש או שש לכל המאוחר. אני מאמין שאם עובדים ביעילות ונכון אפשר להספיק עד אז את כל העבודה. אם אני מנתח את העבודות במשרדים אחרים שעובדים עד חצות, יש שם חוסר יעילות נורא בהקצאת הזמן והמשאבים".

פנאי

"את שעות הפנאי אני מבלה בעיקר בקריאה. אני קורא הרבה ספרות יפה, ספרות מקצועית, היסטוריה וביוגרפיות. חברתי ואני מאוד אוהבים גם אמנות ואנחנו מבלים הרבה במוזיאונים. כיוון שאני עובד ביעילות יש לי זמן גם לתיאטרון, סרטים ואופרה. בנוסף, אני הולך בדאבון לב למכון כושר שלוש פעמיים בשבוע. אני לא אוהב את זה, אבל אומרים שזה חיוני לבריאות".

חופשות וסמארטפונים

"חברתי ואני יוצאים להרבה טיולים לחו"ל. פעמיים בשנה לפחות. בטיול האחרון היינו בגוואטמלה, עכשיו אני מתכנן טיול לגיאורגיה, ובחורף ניסע לארץ האש, לדרום אמריקה.

"היום בעידן הסמארטפונים אתה יכול ליהנות בכל מקום בעולם ולא מתנתק משום דבר. בחופשות אני משוחח לפחות פעם ביום עם המשרד ומקבל דיווח על מה שנעשה. במהלך היום אני רואה את כל הדואר-האלקטרוני שמגיע ועונה על מה שצריך. לא אכפת לי שבחופשה כל יום יש לי שעה וחצי שאני מקדיש לענייני המשרד. זה חלק מהמחיר שאתה משלם בעד האפשרות לנסוע פעמיים בשנה".

לא יודעים עליי

"אין לי שיגעונות מיוחדים אבל אני אוסף עתיקות וזכוכית עתיקה שאני קונה במכירות פומביות. יש לי אוסף מיוחד שכולל כל מיני בקבוקים מימי הרומאים, צנצנות וקערות מזכוכית. אני נהנה מהמכירה הפומבית ומהמשחק הזה, כפי שאני אוהב את חפצי האומנות שאני רוכש".

רזומה

אישי: עו"ד-ד"ר אמנון רפאל (70), נולד בקיבוץ הזורע ומתגורר בת"א. גרוש וחי עם בת-זוג. אב לשניים וסב ל-6 נכדים. בנו של גדעון רפאל (רופר), שהיה ממייסדי משרד החוץ בישראל ומבכיריו במשך 30 שנות שירות ציבורי

מקצועי: ממומחי המס המובילים בארץ. שותף-מייסד בבוטיק המס א. רפאל. מחבר סדרת הספרים "מס הכנסה" וכן הפרק על המיסוי בישראל בסדרת Tax Management ובאנציקלופדיית המס של Spitz

בין לקוחותיו: ייצג את אמישרגז בפסה"ד מעורר המחלוקת שקבע כי החברה אינה יכולה לנכות מהכנסותיה את הפרשי השערוך שנוצרו לה בשל עליית ערך הפיקדונות של צרכניה. מייצג את חברת החשמל, אלביט הדמיה, אולימפיה, פישמן, באומן-בר, ATA, מדיפאור ועוד

בעבר: יו"ר "ועדת רפאל", אשר המליצה על רפורמה יסודית בכללי המיסוי הבינלאומי של ישראל; חבר ב"ועדת ששינסקי" (ב-1989), וב"ועדת בן-בסט" (ב-2000), אשר המליצו על רפורמות משמעותיות במערכת המס הישראלית