תאונה משפטית

עורכי דין העוסקים בתחום הנזיקין זועמים על הלכה חדשה של בית המשפט העליון, המגבילה לדבריהם באופן לא סביר את שכר-הטרחה שהם זכאים לקבל במסגרת ניהול תביעות לפי חוק הפיצוי לנפגעי תאונות דרכים.

שני פסקי דין שניתנו בבית המשפט העליון בחודש שעבר, בהפרש של ימים אחדים זה מזה, קובעים כי מגבלת שכר-הטרחה בתביעות בעקבות תאונות דרכים, העומדת על 13% מהפיצוי שנקבע בתיק, חלה גם אם התחלפו עורכי דין בשנות הטיפול בתיק וגם אם התיק נדון בכמה ערכאות, והיא כוללת את מרכיב המע"מ בתיק.

על פסק הדין הוגשה בקשה לדיון נוסף, התלויה ועומדת בבית המשפט העליון.

בעקבות זאת פנה עו"ד יונתן דיוויס, שייצג נפגע תאונת דרכים באחד מהתיקים הללו, לפורום הנזיקין בלשכת עורכי הדין, וזה פנה לשר המשפטים, יעקב נאמן, בדרישה לתיקון החקיקה.

בלשכת עורכי הדין שוקלים גם להצטרף להליך של בקשה לדיון נוסף על אחד מפסקי הדין, במטרה לשנות את הפרשנות שנקבעה כמחייבת, והמצמצמת את שכר-הטרחה שהנזיקיסטים רשאים לגבות בתיקי תאונות דרכים.

הגבלה ל-13% מהפיצוי

חוק הפלת"ד, שנכנס לתוקף ב-1976, עוסק בקביעת שיעור הפיצוי ללא הוכחת אשם. מבחינת עורכי הדין מדובר בעבודה פשוטה יותר, מאחר שהליכי הנזיקין הראשוניים - ויש שיאמרו העיקריים, שעניינם הוכחת אשם - מתייתרים. מכאן שגם שכר-הטרחה הנפסק להם נמוך יותר מאשר בתביעות נזיקין רגילות, והחוק העמיד אותו על 13% מגובה הפיצוי.

בפסק דין בעניינו של עו"ד יהושע ברטל, שניתן לפני כחודש, קבע בית המשפט העליון כי יש לפרש את סעיף קביעת שכר-הטרחה בחוק הפיצוי לנפגעי תאונות דרכים באופן "נוקשה", כך שתימנע נגיסה גדולה מדי בכספי הפיצוי, שבהם זכה הנפגע בתאונה.

שופטי העליון, אליעזר ריבלין, סלים ג'ובראן וחנן מלצר, קבעו כי שיעור שכר-הטרחה המרבי שהחוק מאפשר לעורכי הדין לקבל, יחול גם כאשר התיק עבר כמה ערכאות שיפוט - מהגשת התביעה ועד סיום הדיון בערעור. זאת, אפילו אם התחלפו עורכי הדין המטפלים בתיק בשלביו השונים. שופטי העליון קבעו כי על עורכי הדין להתחלק בשכר-הטרחה המוגבל בתקרה הקבועה בחוק.

"הצורך לברוא שיעור שכר-טרחה בעבור הטיפול בהליך הערעור, המתעורר לאור הצעת הפרשנות של המשיב, מהווה מכשול רציני, שאין אפשרות להתגבר עליו במתווה הנורמטיבי הקיים", כתב השופט מלצר.

לדבריו, בניגוד לעמדת בית המשפט המחוזי - החלת ההגבלה על שכר-הטרחה המרבי גם על שלב הערעור, איננה פוגעת בחופש העיסוק באופן לא מידתי.

עם זאת, מלצר המליץ לבתי המשפט הפוסקים שכר-טרחה לעורכי דין בתביעות במסגרת חוק תאונות הדרכים - לפסוק את שכר-הטרחה המרבי בכל המקרים, ולא להסתפק בפסיקת שכר-טרחה נמוך יותר מזה שהחוק מאפשר. ריבלין וג'ובראן לא הצטרפו להמלצה זו (רע"א 7204/06).

ימים אחדים חלפו, ובית המשפט העליון יישם את ההלכה שקבע בפסק דין ברטל, על תיק אחר שעניינו התגלגל בעליון כשנתיים. בפסק דין שניתן בערעור על פיצוי שנפסק לטובת נפגע בתאונת דרכים, בבית המשפט המחוזי, עלתה גם שאלת שכר-הטרחה שנפסק לטובת עו"ד דיוויס, שייצג את הנפגע.

בעוד שבית המשפט המחוזי פסק לטובת עורך הדין בשנת 2010 שכר-טרחה של 20% בתוספת מע"מ, קבע העליון כי יש ליישם בעניין זה את ההלכה החדשה, וקיצץ את התשלום ל-13% בלבד - הפרש משמעותי בהתחשב בגובה הפיצוי שנפסק בתיק, העומד על כ-6 מיליון שקל (ע"א 7259/10).

פגיעה בחופש העיסוק

במכתב ששיגר עו"ד דיוויס לראש לשכת עורכי הדין, עו"ד דורון ברזילי, הוא קרא ללשכה לפעול להגשת בקשה לדיון נוסף בפסק הדין, שהחיל את מגבלת שכר-הטרחה גם על הליכי הערעור.

לדבריו, "אין ספק שאילו לא היה מדובר בתביעה על-פי חוק תאונות הדרכים, היה בית המשפט העליון פוסק הוצאות בסכומים ניכרים, כפי שהתבטא לא אחת. פסק הדין בעניין עו"ד ברטל טרף את הקלפים ומביא לכדי אבסורד את כוונת המחוקק לשכר-טרחה מופחת, הוא פוגע בחופש העיסוק ואינו מידתי בעליל".

אנשי פורום הנזיקין בלשכה, עורכי הדין יראון פסטינגר, דוד אור-חן ואסף פוזנר, מיהרו לפנות לשר המשפטים נאמן, בבקשה שיפעל הן לתיקון תקנות סדר הדין האזרחי, המסדירות את שאלת הכללת המע"מ במגבלת שכר-הטרחה, והן לתיקון חוק הפיצוי לנפגעי תאונות דרכים, בעקבות פסקי דינו של העליון.

לדבריהם, המגבלה הזו תפגע דווקא באותם לקוחות המבקשים לשחרר את עורך דינם מייצוג בתיק ולהעבירו לעורך דין חדש, במצב שבו על עורכי הדין לחלוק את 13% שכר-הטרחה.

"מטבע הדברים, עורך הדין השני לא יהיה מוכן לעבוד חינם או תמורת שכר-טרחה מזערי", כתבו השלושה לנאמן. "עורך הדין השני יגיד שלא כדאי לו לטפל בתיק בעד אחוזים בודדים, ואם הלקוח יאמר שהוא מוכן לשלם יותר, ישיב עורך הדין כי הוראת החוק איננה ניתנת להתניה. עניין זה עלול אף להביא לכך שעורכי הדין המאוחרים יעמדו על כך שיקבלו תשלום שאינו מותנה בתוצאות - תוך פגיעה בלקוחות".