מחיר הדילוג בין תפקידים ועבודות

לא מזמן פגשתי מתכנתת שבשנות השלושים לחייה כבר הספיקה להתנסות בחברת סטארט-אפ קטנה, בחברת היי-טק גדולה, וכפרילאנסרית. לאחרונה נכנסה שוב לחברה גדולה ומצליחה, אך היא מתקשה להתאקלם.

היא סיפרה שבכל פעם שעזבה, עשתה זאת בשל תחושת מיצוי והחמצה: "בחברה הקטנה הרגשתי שאני לא נחשפת מספיק לרבדים השונים בתחום. בחברה הגדולה הרגשתי שקולי לא נשמע. בכל פעם שעזבתי חשתי שעומדות בפניי אופציות אחרות, אולי טובות ומאתגרות יותר, וחבל לוותר לעצמי ולבחור בדרך הקלה והמוכרת. חיים פעם אחת, לא?".

כן, חיים רק פעם אחת, ובטח לא רצוי להיתקע למשך שנים בעבודה כשחשים שעמום או חוסר מימוש, אך חשוב להכיר גם את מחירי החיפוש המתמיד.

בלבול ועייפות

כשחיפשה שוב עבודה, המתכנתת המקפצת התגברה על מכשול החורים והקפיצות בקורות החיים בצורה שיטתית, אך לטענתה נותרה די מבולבלת: "בראיונות האחרונים כבר הרגשתי שממש קשה לי להציג את עצמי ולהסביר בקוהרנטיות מה אני בעצם מחפשת".

הבלבול הזה בהגדרה העצמית אפיין בעבר בעיקר אנשים צעירים, ופעל לטובתם כמניע למציאת ייעודם. היום הבלבול מאפיין יותר ויותר אנשים בוגרים, שבמקום להתקדם במסלול קריירה ברור ומאורגן, ממשיכים ללא הרף לחפש את מקומם ולהתנסות בעבודות שונות.

הבעיה בכך היא שבניגוד לצעירים, לאותם בוגרים אין את המרץ והמשאבים הנפשיים להתמודד עם מה שכרוך בחיפוש מתמיד בגיל מאוחר: תגובות החברה, תחושת אי-הוודאות באשר לעצמם, תקופות ללא משכורת.

המחיר: סיכוי גבוה יותר להתייאש ולהתעייף מהחיפוש הממושך, מה שמוביל להתפשרות, שכן ההתעקשות על עקרונות שהיו חשובים - כאתגר ועניין מקצועי - נזנחת לטובת חיפוש אחר נוחות ויציבות.

פוטנציאל מבוזבז

עם הזמן העומד לרשותם, עובדים שהופכים לוותיקים בארגון זוכים לעסוק באופן מעמיק בכל משימה ותפקיד, ולהפוך לאוטוריטה מקצועית בנישה שלהם. הם גם נחשפים לפונקציות רבות בארגון, לומדים מהן, ומשתכללים מקצועית.

לעומתם, המקפצים עלולים להגיע למצב שבו הפוטנציאל המקצועי והתדמיתי שלהם בכל תפקיד ותפקיד לא ממומש עד תום. הלא בכל פעם שאדם מחליף עבודה הוא מוותר על ההון החברתי שצבר בתפקידו עד לאותו יום: קשרים, היכרות עם הנפשות הפועלות מבחינה פוליטית, האמון והביטחון מצד הממונים והקולגות שנרכשו לרוב בעמל רב, וכיו"ב.

נראה היה שזה מה שקרה למתכנתת, שהגיעה לחברה האחרונה עם רצון טוב ואמביציה בשחקים, וגילתה במהרה שמאמציה להצליח כושלים בגלל חוסר היכרות ומוכרות בסביבתה החדשה.

המחיר: פחות סיכוי להתקדם לתפקיד בכיר וניהולי, פגיעה בהמלצות המנהלים בעתיד, ואותה עייפות סביב הצורך לפצוח שוב ושוב בתהליך של היכרות, ניהול תדמית והותרת רושם בארגון החדש.

צדם של המגייסים

במבט-על, כשיש קשר הגיוני בין התפקידים השונים, קפיצות מרובות יכולות לתרום להעשרת הרזומה ולעיבוי הניסיון. למשל מהנדס שמתרחק מהעיסוק הטכנולוגי כשלעצמו, מתנסה בניהול צוות טכנולוגי, ומאוחר יותר עובר לתפקיד של ניהול קשרי לקוחות המקבלים שירות טכנולוגי.

אולם כשלא מדובר בעיסוק ברבדים שונים של אותו תחום, התוצאה היא שלם הקטן מסכום חלקיו: פחות ניסיון בכל תחום ותחום. במקרה כזה אין מנוס משידור מסרים בעייתיים למגייסים בעת חיפוש עבודה: חוסר יציבות, מוטיבציה נמוכה, חוסר נאמנות, ותזזיתיות-יתר.

מראיינים שמקבלים מסרים כאלה חוששים שהמועמד לא יצליח בתפקידו, לעולם לא יהיה שבע רצון, ויברח במהרה. הם יעדיפו להמשיך לחפש מועמד מתאים, שמקצועית - ניסיונו מרשים, ואישיותית - רגליו יהיו על הקרקע והוא יהיה בוגר, מציאותי, חרוץ ומתמסר.

לפיכך, מחיר נוסף לקפיצות בין תפקידים: אבטלה בגיל מבוגר יחסית, והחרפה של משבר הגיל.

מקרים קיצוניים של חיפוש עצמי

במצבים קיצוניים של חיפוש רב-שנים שלא עולה יפה, המחירים עלולים להפוך לנזקים ממש, ואז המקפצים נותרים חסרי סיפוק ומלאי חרטה.

לעתים החרטה כה גדולה, שאינה מאפשרת לעובד להתרכז בעיקר, ב"כאן ועכשיו". כך בדיוק חשב המתכנתת שפגשתי. היא כל כך כעסה על עצמה על שעזבה את עבודתה המסודרת לפני יציאתה לעצמאות, שכעת כלל לא הבחינה שהיא מזניחה את תפקודה בעבודה ובעצם גורמת לעצמה עוול: פחות הצלחה בתפקיד, פחות הערכה מצד מנהליה, פחות סיכויים להתקדם. היא שכחה כמה היא מוכשרת וכמה קשה להתקבל לתפקידה הנוכחי, ושקעה בגעגועים לעבר.

וזהו הגרוע מכל, שכן חרטה היא תחושה קשה ומשתקת, ולבעלי התעוזה המקפצים יש סיכוי רב יותר להתחרט על צעדים שעשו בקריירה, להאשים את עצמם בפזיזות, ולהסתובב בתחושה של עצב, בושה ואף דיכאון.

המחיר: פיטורים בשל תפקוד לקוי, ובעקבות כך היתקעות בקריירה בלא התקדמות.

יעל מהודר היא יועצת ארגונית. מאמריה מבוססים על הידע והניסיון שרכשה באינספור תהליכי ייעוץ ופיתוח מנהלים בארגוני הייטק ותעשייה, ולאנשים פרטיים. המאמרים מיועדים להעשרה, אינם תחליף לייעוץ מקצועי ואישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להתייחס אליהם ככאלה. פניות ליעל מהודר יש לשלוח לדוא"ל yaelmehoudar@gmail.com, ואפשר ליצור עמה קשר גם בפייסבוק.