הדיון בבג"ץ בחוק ועדות הקבלה: סלים ג'ובראן בדעת מיעוט

עפ"י המסתמן, העתירות הציבוריות נגד חוק ועדות קבלה ביישובים קהילתיים יידחו ברוב של 8 שופטים נגד דעת מיעוט של השופט סלים ג'ובראן

העתירות הציבוריות נגד חוק ועדות קבלה ביישובים קהילתיים יידחו ברוב של 8 שופטים נגד דעת מיעוט של השופט סלים ג'ובראן - כך מסתמן בעקבות דיון שהתקיים הבוקר (ג') בבג"ץ בצו על-תנאי שהוצא בשתי העתירות בעניין חוק ועדות קבלה.

העתירות הוגשו לפני כשנה וחצי על-ידי שורת ארגוני זכויות אדם, ובהם האגודה לזכויות האזרח, עדאלה, הקשת הדמוקרטית המזרחית, במקום, יוזמות קרן אברהם ועוד.

מדובר בתיקון לפקודת האגודות השיתופיות, ולפיו רכישת זכויות במקרקעי המדינה המשווקים ביישובים קהילתיים כפופה לאישור ועדת הקבלה של היישוב. הוועדה מוסמכת לקבל או לדחות מועמדים על-פי קריטריונים של התאמה לחיי חברה בקהילה והתאמה למרקם החברתי תרבותי.

לטענת עורכי הדין גיל גן-מור ודן יקיר מהאגודה לזכויות האזרח, אם תכליתו של החוק היא למסד מנגנון עוקף בג"ץ לסינון ערבים לצורך הקמת יישובים ליהודים בלבד - התכלית היחידה שהוכחשה בהודעת המדינה, אף שיוזמי החוק דגלו בה בגלוי - הרי שזו תכלית מפלה ופסולה.

לטענת עו"ד סוהאד בשארה מעדאלה, החוק מצדיק את דחיית מועמדותו של הומוסקסואל, אדם הסובל מנכות פיזית או אזרח ערבי, בגלל השונות החברתית שלהם. מכיוון שכל היישובים הקהילתיים שאליהם מתייחס החוק הם יהודיים, הוא מאפשר באופן גורף אפליה של כל אזרח ערבי.

לדברי העותרים, החוק סותר את המשפט הבינלאומי וגם את המשפט הישראלי, האוסרים על אפליית אדם בגלל השונות שלו מהקבוצות הדומיננטיות בחברה.

הדיון הבוקר התקיים בהרכב מורחב של 9 שופטים, בראשות הנשיא אשר גרוניס. מהערות השופטים במהלך הדיון ניתן להתרשם כי רוב חברי ההרכב מחזיקים בדעה שיש לדחות את העתירות, הן בשל העובדה שלא ניתן לעגן בחוקי היסוד את הזכות החוקתית הנפגעת במידה המצדיקה את ביטולו החוק; והן בשל היותה של העתירה כללית ומכוונת לביטול החוק מטעמים עקרוניים, בעוד שלשיטת השופטים יש להמתין למקרים קונקרטיים של אפליה שתינקט על-פי החוק, כדי להצדיק התערבות חוקתית מצד בג"ץ.

"איזו זכות חוקתית נפגעת?", שאל הנשיא גרוניס את העותרים. השופט חנן מלצר תהה גם הוא מהי הזכות החוקתית הנפגעת, ושאל האם כל ועדת קבלה כלשהי פוגעת בזכות החוקתית לכבוד. גרוניס המשיך את תהייתו: "כלומר אם משהו רוצה להתקבל לשירות המדינה וצריך לעבור ועדת רפואית, בכל המקרים האלה יש פגיעה חוקתית".

האגודה לזכויות האזרח טענה כי המצב היחיד המצדיק סינון על-ידי ועדות קבלה הוא במצב של הקמת יישוב קהילתי עבור קבוצת מיעוט, המבקשת להגן על עצמה מפני הרוב.

השופט ניל הנדל שאל: "קהילה דתית זה אפיון ייחודי?", וגרוניס תהה: "היה קיבוץ יד חנה שהיה קיבוץ קומוניסטי, זו קבוצת מיעוט?".

השופטת אסתר חיות שאלה אם עצם קיומו של סינון גורמת לדעת העותרים לפגיעה חוקתית, "בהנחה שוועדת הקבלה היא לא כמה אנשים פרטיים שיזמו את הקמת היישוב הזה, אלא ועדה במתכונת של ועדת ההשגה שהחוק קובע, של גורמים חיצוניים".

גרוניס חתך את הדיון בסוגיה זו, בקביעה כי יש להמתין לעתירות נגד מקרים קונקרטיים של אפליה: "האם לא צריך לחכות למקרים קונקרטיים ואז לבדוק את העניין. התקיפה הוא מופשטת על חוק, שיש בו סעיף רחב מאין כמוהו של איסור אפליה. אם זה הכול 'כאילו', אז צריך לבדוק את זה במקרה קונקרטי. כשיהיה מקרה קונקרטי הוא ייבחן, ולא בתקיפה שעושה שעטנז בין המשפט החוקתי למשפט האמריקאי".

השופט ג'ובראן, לעומת יתר חבריו, נשמע תקיף ביותר ביחס לעמדת המדינה והכנסת, ולדבריו החוק במתכונתו הנוכחית מאפשר לוועדות קבלה קהילתיות לפסול גם זוכי פרס נובל. "מהי ההגדרה של התאמה חברתית", שאל ג'ובראן את נציגי המדינה, "זה נושא עמום. השאלה אם זה לא מביא למצב שוועדה יכולה לקבוע את גורלו של אדם כזה אחר, ואני מסופק במצב כזה אם חתן פרס נובל יוכל להשתלב במצב כזה לקהילה. קובעים גורלו של אדם רק על סמך הסתכלות?".

ג'ובראן תהה אם בידי המדינה יש מחקרים באשר למצב החיים בקהילות שביישובים הקהילתיים. "האם הכול מושלם ואין מריבות?".

ג'ובראן שאל את היועץ המשפטי לכנסת, עו"ד איל ינון, כמה יישובים ערביים המדינה הקימה לטובת הציבור הערבי מאז קום המדינה ועד היום, ומשלא נענה העיר: "זה נותר בגדר שאיפה ומחשבה".

עו"ד ינון אמר כי "החוק הזה אינו מונע הקמת יישובים קהילתיים ערביים, אלא הוא יחול על ישובים שיקומו". ג'ובראן ירה בתשובה: "אז צריך ליזום". (בג"ץ 2311/11).