האם אולמרט יכול להיות מרוצה מהרכב השופטים שידון בערעור?

יד הגורל? אולמרט זכה בהרכב הסנגוריאלי ביותר שביהמ"ש העליון מסוגל לנפק

פסילה עצמית

יותר מחודש ימים התחבט נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס, בשאלת זהות השופטים שידונו בערעור שהגישה הפרקליטות בעניינו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. ברקע עלו טענות על לחצים, פנימיים וחיצוניים, ביחס לשופטים מסוימים המכהנים בעליון, והשאלה אם ראוי למנוע מהם להשתתף בדיון בתיק הנפיץ.

בסופו של דבר גרוניס החליט אתמול (ג') על הרכב החמישה שידון בערעור. כראוי, גרוניס קבע כי הוא עצמו יישב בראש ההרכב. אלא שזהות הארבעה שלצידו מעוררת שאלות.

באופן טבעי, ראוי היה שההרכב ייקבע לפי מידת הוותק בעליון, הקובעת את סדר הבכירות. החמישה הבכירים ביותר בהרכב הנוכחי של ערכאת השיפוט העליונה הם גרוניס, מרים נאור, עדנה ארבל, אליקים רובינשטיין וסלים ג'ובראן.

מטעמו של גרוניס נמסר כי זו הייתה אכן כוונתו, אלא שנוכח החלטתם של כמה משופטי העליון שעליהם לפסול עצמם מלשבת בתיק, היה צורך לרדת עוד ועוד במורד סולם הבכירות העליון. הפסילות נעשו באופן פנימי, בלא מתן הנמקה שיפוטית, כך שאת הסיבות אפשר רק להעריך.

יש להניח כי נאור פסלה את עצמה על רקע העובדה שבעלה, אריה נאור, שימש שנים רבות כיועצו של ראש הממשלה מנחם בגין, ומתוקף כך הייתה לו נגיעה פוליטית לחבר הכנסת הצעיר אולמרט; עדנה ארבל, שכפרקליטת המדינה החליטה על הגשת כתב אישום נגד אולמרט בפרשת חשבוניות הליכוד; אליקים רובינשטיין, שמן הסתם פגש באולמרט פעמים אין-ספור במהלך הקריירה שלו, למשל בתפקידו כיועץ המשפטי של משרד החוץ, אבל אין צורך להרחיק לכת: רובינשטיין מכהן כיום גם כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית, ומתוקף כך הוא עשוי לדון בשאלת הקלון בהרשעתו של אולמרט בבית המשפט המחוזי. גם השופטים אסתר חיות וחנן מלצר פסלו את עצמם מסיבות הקשורות להיכרות עם אולמרט, "בין במסגרת מילוי התפקיד ובין על רקע אחר", על-פי הודעת הנהלת בתי המשפט.

יד הגורל?

אם לשפוט על-פי זהות השופטים שנבחרו בסופו של דבר לשבת בהרכב, יכולים אולמרט ועורכי דינו להרים כוסית קטנה. יד הגורל, או יד אחרת, הביאו לכך שאולמרט זכה בהרכב כמעט הסנגוריאלי ביותר שבית המשפט העליון מסוגל לנפק: יורם דנציגר וניל הנדל, שיישבו בתיק לצד גרוניס, נחשבים לשופטים קשוחים מאוד - קשוחים עם המשטרה ועם רשויות התביעה. הנושאים הקרובים ללבם הם נושאים הקשורים לזכויות נאשמים, הגנה מן הצדק, ספק סביר ורשלנות חקירתית.

מעניין יהיה לראות כיצד יחילו את עקרונותיהם אלה במקרה של אולמרט, שבו מצטרפות שלל נסיבות ייחודיות לתמונה, כגון רום מעמדו של הנאשם, שאלת ההרתעה וההשלכות הנורמטיביות הנובעות מעבירות של שחיתות פוליטית, וגם - נסיבות סיום כהונתו של אולמרט כראש הממשלה.

לצידם, להשלמת ההרכב, שובצו השופטים סלים ג'ובראן ועוזי פוגלמן. ג'ובראן הוא שופט מחמיר, שאינו מהסס להרשיע, ואף להתערב לחומרה בקביעת העונש בערכאת הערעור, במקרים המתאימים. פוגלמן ידוע גם הוא כמי שאיננו סובלן בתחומים של עבירות צווארון לבן ושחיתות פוליטית בפרט.

על פני הדברים, אפשר ששאלות מסוימות במסגרת הערעור ייחתכו בסופו של דבר על-פי גרוניס עצמו: אם פוגלמן וג'ובראן יתייצבו בצד המחמיר, דנציגר והנדל בצד הרחום - עשוי גורלו של אולמרט להיקבע, ולו חלקית, בהתאם לעמדתו של גרוניס, שתחומי מומחיותו המובהקים אינם דווקא במשפט הפלילי.

מתחם ההתערבות

3 עניינים מונחים לפתחם של שופטי הערעור: האחד הוא זיכויו של אולמרט בפרשת ראשונטורס, המסתמך על היבטים ראייתיים בעיקרם; השני הוא זיכויו בפרשת טלנסקי, המתבסס על מבנה נורמטיבי בעייתי, שעליו תלו שופטי המחוזי את נימוקם; השלישי הוא שאלת העונש, הקל יחסית, שהוטל על אולמרט בשל הרשעתו בפרשת מרכז ההשקעות.

בכל אחד מ-3 עניינים אלה יצטרכו שופטי העליון להגדיר בנפרד את מתחם ההתערבות שלהם בהכרעתו של בית המשפט המחוזי.

סנגוריו של אולמרט יטענו כי שופטי המחוזי צדקו בהכרעותיהם ובנימוקיהם, אך הם לא יסתפקו בכך, ויטענו גם כי אל להם לשופטי העליון למהר ולהתערב בהכרעות אלה, הן משום שאלה הושגו פה-אחד, והן משום שהן מתבססות על היכרות מעמיקה עם חומר הראיות, שאליו צללו השופטים מוסיה ארד וחבריה במשך 3 שנים.

מצד שני, הפרקליטות תבקש לשכנע את שופטי העליון כי דווקא תיק אולמרט הוא בדיוק המקרה שבו עליהם להתערב ולחדד את המסרים השיפוטיים, בין אם אלה בעלי היבט תקדימי ובין אם לא.

בהערכה כללית, ניתן להניח כי לשופטי העליון יהיה קל יחסית להתערב בשאלת הענישה, שבה לערכאה הדיונית אין כל יתרון על פני שופטי הערעור בקביעת העונש הראוי. סביר להניח כי גרוניס וחבריו יסכימו לצלול פנימה גם לעומק השאלות המשפטיות בפרשת טלנסקי, הכוללות את היחס שבין הפרת "כללי אשר" המחייבים את שרי הממשלה, לבין העבירה הפלילית של מרמה והפרת אמונים.

על אף ניסיונה של הפרקליטות להלביש גם את פרשת ראשונטורס בצבעים משפטיים ולא רק ראייתיים, ספק רב אם בית המשפט העליון יחליט לבחון מחדש חשבונית-חשבונית, כדי להפוך על פיו את הזיכוי מחמת הספק בפרשה זו.

לוח-זמנים

גרוניס הותיר לרשמת בית המשפט העליון, ליאת בנמלך, לחתום על לוח-הזמנים הצפוי לדיון בערעור, אף שברור שידו של הנשיא בעניין. לתיק אולמרט הוקצו שני ימי דיונים, שיתקיימו בעוד לא פחות מ-7 חודשים, בתחילת יולי 2013.

זהו מסר מהדהד מצד בית המשפט העליון, למי שחשב אולי לגרור אותו לתוך הקלחת הפוליטית הבוערת של דצמבר-ינואר. אנחנו, מודיעים שופטי העליון, נדון בתיק הזה במסלול רגוע, הרחק מההמולה, בלי לחצים פוליטיים או אחרים.

פסק הדין, שיינתן מן הסתם חודשים אחדים לאחר ימי הדיונים, צפוי להיות סוף פסוק בפרשה. דיון נוסף, בהרכב מורחב עוד יותר, איננו נראה סביר. זאת, הן מאחר שהשאלות המשפטיות העומדות כאן לבירור אינן עקרוניות עד כדי כך שהן יצדיקו טיפול בערכאה שלישית - אלא אם תהיה התפתחות משפטית בלתי צפויה תוך כדי הערעור; והן מאחר שהליך הדיון הנוסף אמור לבוא רק לאחר פסק דין שניתן בעליון בשלושה.

זאת, על אף שכפי שהתברר בפרשת הביציות של בני הזוג נחמני, כשהשופטים רוצים, גם דיון נוסף על פסק דין שניתן בחמישה הוא אפשרי. (ע"פ 8080/12).