"המזנון" של אייל שני: האוכל - אמנות, המחירים - שערורייה

למרות האוכל המצוין, המחירים ב"מזנון" של אייל שני הם לא פחות מיריקה על פרצופו של הסועד

בסוף הצלחתי. טוב, לא ממש לשנוא, אבל להתעצבן. כהוגן.

וכדי להרוס לעצמי את הפואנטה, אודה מיד שהאוכל, שוב, היה נהדר.

אבל הדרך אליו, הייתה מעצבנת. הו, כמה מעצבנת.

נתחיל במסביב. המזנון של אייל שני הוא מקום זרוק, על גבול המוזנח. הרעש הוא מחריש אוזניים. מוזיקה בפול ווליום שרק צעקות הצוות - שמנסה מן הסתם להתגבר על המוזיקה וגם להיות נורא מגניב - מתחרות בה.

אבל זה עוד החלק הקל. בצו השעה והאדון, אימץ לעצמו הצוות כאן גישה שהמילה סחבקית אפילו לא מתחילה לתאר אותה. נתחיל מההתחכמות הנואלת שהיא מעין מחווה הפוכה לרשתות כמו ארומה ובה פונה אליך הקופאי הראשי ושואל אותך "איך אתה רוצה שיקראו לך כאן?", סוג של הזדמנות לאמץ לעצמך זהות בדויה ולבקש שיכריזו עליך, משיגיע תורך, כעל ברק אובמה או ג'יימס בונד. מצחיק בטירוף.

כשאתה מתעקש שקוראים לך, נגיד, חיליק, אתה הופך כמובן מיד לפיני. יאללה, שיהיה.

הלוח שעליו רשומות המנות דווקא נקי, יחסית לשני, מרוב ההתחכמויות שהיו עליו בתחילת הדרך. יש אפילו כמה מנות שרשומות בשמן הנכון והברור כמו סיניה או סטייק אנד אגז.

נכון, יש גם משהו ששמו "שורה כל כך אינטימית" וכמובן, איך אפשר בלי - "כרובית מוזהבת בין עליה", אבל בסך הכול מתגברים.

הבעיה האמיתית, וכאן מתגלה הברון השודד של האוכל הישראלי של שנות ה-2000 במלוא מערומיו, היא המחירים. לא יפה לדבר על כסף ואמנות באותה נשימה, והאוכל של שני הוא באמת אמנות, או לפחות אמנות יעילה מאוד, אבל סביח ב-34 שקל, גם אם קוראים לו כאן רטטוי, טעים ככל שיהיה, הוא שום דבר חוץ משערורייה. הפיתה הזו, בניכוי שליש על התנהגות טובה (טוב, חמישית. היא מיד תשוב אלינו), מולאה בתבשיל של חצילים ועגבניות עם ביצה רכה והייתה טעימה רצח. אבל 34 שקל? בחייך שני.

באופן לא אופייני לעצמי, נותרתי רעב ולכן הזמנתי את אותה שורה אינטימית כל כך. השורה כאן היא בדיוק אותה חמישית שנוכתה מהפיתה עצמה. דווקא במקרה האינטימי דנן, הגדילו הטבחים הצעירים להחריד לעשות ופינקו אותי בשליש אמיתי. זה מולא בתבשיל בשר ובצל רך, שהיה טעים באופן ארוטי כמעט. כאן חלה תפנית בעלילה, והמנהל הזמין אותי משום מה לעוד שורה, של קורנביף עם איולי, על חשבונו. עכשיו ככה, תחזיקו חזק, כל שורה כזו עולה 18 שקל. מחירה של מנת סביח שלמה אצל אפי. מנה שהיא כידוע לא פחות אלוהית מאלו של כבוד האדמו"ר שני.

בביקורים קודמים טעמתי כאן גם לא מעט מנות אחרות וכולן היו טעימות, ויקרות, באותה מידה.

האם זה מה שיסתום את הגולל על יחסיי הקולינריים עם אייל שני? חוששני שלא. זה פשוט טעים מדי. קיבינימאט.

מזנון: אבן גבירול 23, 03-7168977. א'-ו' - 12:00-02:00, שבת 18:00-02:00

מחירים:

רטטוי - 34 שקל

שורה כל כך אינטימית - 18 שקל