בנמל יפו מתוכנן מרכז בילוי ותרבות בסגנון עכשווי; מה צפוי?

המבקר בנמל יפו המתחדש יתקשה לזכור כי עד לפני כמה שנים, הכניסה לנמל הייתה בתשלום, והאטרקציה המרכזית בו הייתה מסעדת הטאבון. את שלושת ההאנגרים הגדולים במקום מילאו מחסני הירקות והדגים העצומים.

למינהל מקרקעי ישראל, שהיה לאורך השנים בעל הקרקע, היו תוכניות אחרות בנוגע לשטח, שייעודו היה בכלל מגורים, והפוטנציאל להכנסות מהקרקע היה רב.

אלא שלתוכנית הגרנדיוזית קמו מתנגדים: ועד עובדי הנמלים, ועד בעלי היאכטות ודייגים, שמתפרנסים מקיומו של הנמל. לאחר מאבק ציבורי עיקש נבלמה התוכנית. עיריית תל אביב רכשה את זכויות החכירה מהמינהל בשנת 2007, והעסקה נחתמה בהסכם שכלל גם חילופי שטחים בין שני הגופים.

איך מייבשים נמל

"המינהל ביקש בזמנו 'לייבש' את הנמל כי התכוון להפריט אותו להציע אותו במכרז ליזמים פרטיים שהיו הורסים את המבנים הקיימים לטובת מגדלי מגורים במקום", טוען מנהל נמל יפו חיים סעדון.

"איך מייבשים נמל? מפסיקים להשקיע בתחזוקה שוטפת ולא מתקנים את הליקויים שמתגלים. ומנמקים זאת בכך שבמילא עוד מעט יהרסו הכול".

לאחר הרכישה העבירה העירייה לידי הרשות לפיתוח כלכלי תל אביב-יפו את ניהול הפרויקט, שינתה את התב"ע (תוכנית בניין עיר) של נמל יפו ממגורים למבני ציבור ומסחר, והתחייבה לשמור על פעילות הנמל, שכללה עגינת סירות ואוניות ודיג. במעגנה, שהוחכרה גם היא במסגרת ההסכם, יש 210 כלי שיט, מתוכן 110 סירות דיג ו-100 יאכטות.

השטח כולל גם מגרש חניה פתוח לציבור ובו 683 מקומות חניה. את שלושת המחסנים הכלולים בשטח שנרכש הוחלט לשמר ולשפץ, ולהשכיר את השטחים, לאחר חידושם, לפעילויות תרבות ומסחר. שופצו מחסנים 1 ו-2, ששטח כל אחד מהם כ-7,000 מ"ר, ומחסן 3, ששטחו 2,500 מ"ר, עדיין נמצא בבעלות המינהל ויעבור בהדרגה לידי העירייה.

כיום, "דייגים" היא המסעדה היחידה שנותרה מתקופת הבעלות של מינהל מקרקעי ישראל על השטח.

מי שאחראי על ניהול הנמל היא הרשות לפיתוח כלכלי, שמעסיקה כמה עובדים בודדים, מחציתם עוסקים בתפעול הקשור בים, ובהם שני צוללנים.

מעדיפים תרבות

הרשות פרסמה לאחרונה מכרז להשכרת השטחים בקומה העליונה של מחסן 1, הכוללת 2,000 מ"ר, החל מסכום של 60 שקל למ"ר. לדברי סעדון, הרשות שואפת להשכיר את השטחים לגלריות, חברות כנסים, מעצבים, וכן למי שיכשירם כחללי מופעים לאמנויות הבמה לסוגיהן, ולקולנוע. "בשנה הנוכחית הנמל מתפתח, מתקיימות בו פעילויות תרבות ותערוכות מזדמנות, ופעיל בו תיאטרון 'נא לגעת'", מספר סעדון, שמכהן כמנכ"ל הנמל בשנה האחרונה לאחר שפרש מצה"ל בתום 25 שנות שירות.

- לא תשכירו שטח למקדונלדס?

"לא", משיב סעדון. "למעט חנות של סטימצקי ובית הקפה loveat, אין בנמל מותגים. מי שמחפש לקנות ב-ACE לא יבוא אליו. בשונה מנמל תל אביב, הנמל הזה הוא נמל דייגים. עוגנות בו סירות, ולכן אנחנו מעדיפים לשים דגש על תרבות, והמסחר יהיה מסחר נלווה. יותר חשוב לנו סוג העסק מהשטח ומהמחיר", אומר סעדון. "במכרז לא יזכה מי שלקח את השטח הגדול ביותר או מי שנתן את המחיר הגבוה ביותר, אלא מי שהכי מתאים לאופי הנמל".

סעדון מוסיף כי עסקים יוכלו להגיש הצעות להשכרת כל השטח, או חלקים ממנו. "החוזים הם לחמש שנים עם אופציה לחמש נוספות ולכן לעסקים שיבואו וישקיעו כספים בהשמשת השטחים לצרכים שלהם, תהיה תקופת השכרה ממושכת שתאפשר להם להחזיר השקעה וגם לראות פירות ממנה".

- אתם לא חוששים שהעסקים שאתן מכוונים אליהם לא יתאימו לתושבים הוותיקים בסביבה והנמל יתמלא רק בתושבים שיגיעו מחוץ ליפו?

"אני לא מאמין שזה יקרה כי דאגנו מאוד להתחשב בקהל המקומי עוד כשתכננו את המיתוג של המקום", אומר סעדון. "המסעדות נושאות גם שילוט בערבית וגם כל החומר הפרסומי שלנו. מה שמיוחד במקום זה שיש בו תמהיל כזה שניתן לשתות קפה בעשרה שקלים, ולאכול במסעדת שף ב-200 שקלים. נכון שאם שגרה בעג'מי שונה בהרגליה מאם שגרה ביפו העתיקה, אבל היא יכולה לבוא לנמל לפינה השקטה שלה ליד הים לשתות קפה, אפילו כזה שהביאה מהבית, כי השארנו את הפינות האלה. אף אחד לא נפגע.

"דאגנו להסדיר את המחסנים הלא חוקיים והפלישות שהיו במקום. זה היה תהליך לא קל, אבל בסוף גם הדייגים נהנים היום ממחסנים מסודרים שסידרנו עבורם בשטחים מסוימים בהאנגרים, עם תאורה וחשמל כמו שצריך, והם הרבה יותר מרוצים מהמצב החדש".