5 אקזיטים של כ-120 מיליון דולר הם הישג מרשים שכל קרן הון סיכון תקבל בזרועות פתוחות, אבל מאחורי ההצלחה הזו לא עומדים משקיעים או אנג'לים פרטיים אלא דווקא תוכנית אקדמית שנולדה הודות לנדיבותו ולכיסו של המיליארדר היהודי-אמריקאי סם זל, שעשה את עיקר הונו בתחום הנדל"ן.
פרופ' אוריאל רייכמן, נשיא המרכז הבינתחומי הרצליה, פנה לזל לפני מספר שנים וביקש ממנו שיצטרף לשרי אריסון, סמי עופר ומיליארדרים אחרים ויתרום להקמת בניין חדש במכללה, שייקרא על שמו. זל סירב בנימוס ואמר לרייכמן: "אני לא תורם כסף לבניינים אלא משקיע באנשים".
כך נולדה ב-2001 תוכנית Zell ליזמות, שבאוקטובר האחרון פתחה את השנה ה-12 שלה, ומאפשרת לבוגריה כר נוח להקמת מיזמים וחברות בליווי צמוד של מנטורים מהתעשייה. "התוכנית משלבת בין קורסים ותכנים אקדמיים שנותנים ליזמים כלים לעתיד, לבין עשייה אמיתית של בניית חברה. כך, מצד אחד התוכנית מבדלת את עצמה מתוכניות לימוד אחרות בדגש המעשי ומנגד היא שונה מאקסלרטורים בשל הפן האקדמי", מסבירה ליאת אהרונסון, 42, מנהלת התוכנית בשנים האחרונות.
אייל גורה, שותף עצמאי בקרן פיטנגו, בוגר המחזור השני ומי שכבר רשם 3 אקזיטים מאז שסיים את התוכנית והיום מלמד את דור ההמשך של הסטודנטים, מדגיש את ההבדל בין תוכנית זל לבין תוכניות האצה אחרות בשוק. "בניגוד לכל מיני אקסלרטורים, שבהם היזמים באים לשלושה חודשים ואז משחררים אותם, כאן היזמים עובדים במשך שנה שלמה באופן אינטנסיבי על המיזמים עם הנחיה מאוד צמודה", הוא מסביר.
"אנחנו עושים להם ישיבות דירקטוריון כמו לחברות אמיתיות, עוברים איתם על יעדים מדידים לפעם הבאה, מסבירים להם איך לנהל כספים, איך להציג את המיזם ואיך למכור אותו בחו"ל", מספר גורה.
"ללמוד את כל הדברים בתוכנית בחוץ היה לוקח הרבה יותר זמן, בעיקר בכל הקשור לניסוי ותהייה", אומר זוהר דיין, בוגר התוכנית ומנכ"ל חברת Wibbitz, שמאפשרת להפוך טקסט חדשותי לסרטון וידיאו קצר. "התוכנית מהווה גב לאורך כל הדרך, כולל יצירת קשרים ונטוורקינג דרך רשת הבוגרים".
בתחילת דרכה, תוכנית זל התנהלה ללא מטרה מוגדרת ושימשה, בין היתר, כסוג של ייעוץ לסטודנטים כיצד לכתוב תוכניות עסקיות. מהשנה הרביעית היא התחילה להתגבש ולאפשר לסטודנטים לעבוד על עסק אמיתי במהלך הלימודים ולהוציא חברה אמיתית לפועל.
אהרונסון הצטרפה לתוכנית בסוף השנה הרביעית לפעילותה לאחר ששימשה במשך שש שנים כעורכת דין למיזוגים ורכישות במשרד נשיץ, ברנדס ושות', במסגרתה ייצגה קרנות הון סיכון והכירה מקרוב את עולם ההיי-טק המקומי. "אנחנו מאמינים שהדרך הכי טובה לרכוש את החשיבה היזמית היא על-ידי התנסות אמיתית. יזמות זה לא תחום שאפשר ללמוד רק מלפתוח ספר ולקרוא ולהגיד זהו זה".
לדבריה, "בשנים האחרונות הסטודנטים שמים דגש במיזמים שלהם על תחום האינטרנט והניו מדיה, כשהמודל הוא לבנות מוצר ולצאת איתו מהר לשוק, גם אם הוא לא מוגמר, כדי לראות את האינטראקציה של הצרכנים וללמוד מהמשתמשים". מצב התעשייה גם משפיע על זהות המיזמים. "ב-2008, אחרי המשבר בשוק, ראינו בהתאמה מיזמים שנגעו יותר לתחום לואו-טק כמו מדבקות לנעליים או בושם לשיער", מספרת אהרונסון.
60% מהבוגרים לא יזמים
אבל עם כל הכבוד ללואו-טק, ההצלחות הגדולות של התוכנית, ואלה שפרסמו אותה, הגיעו מתחום האינטרנט. באפריל 2010 מכר בוגר התוכנית עודד פונטש את חברת LabPixies, שפיתחה יישומים קטנים מותאמים אישית, ב-25 מיליון דולר לגוגל.
כעבור שנה, באפריל 2011, נרשמו שני אקזיטים נוספים של בוגרי התוכנית. חברת Wibiya, שפיתחה סרגלי כלים אינטרנטיים ושהוקמה על-ידי שלושת בוגרי התוכנית - דרור צדר, דניאל טל ואבי סמילה, נמכרה ב-45 מיליון דולר לחברת קונדואיט הישראלית. במקביל, היזם אייל גורה מכר את PicApp, שפיתחה ווידג'ט (יישומון) שמאפשר לשלב באתרים תמונות מוגנות בזכויות יוצרים, לחברת Ybrant בכ-10 מיליון דולר.
חודש מאוחר יותר, גורה ביחד עם בוגר אחר של התוכנית, אופיר גוטלזון, מכרו את הסטארט-אפ PicScout, שפיתח טכנולוגיה למעקב אחר תמונות ברשת בכדי להגן על קניין רוחני של היוצרים, לחברת GettyImages בכ-20 מיליון דולר. בספטמבר 2011 נרשם האקזיט החמישי והאחרון בינתיים של בוגרי זל, לאחר שרון גורה - אחיו של אייל, שהשקיע במיזם - מכר את הסטארט-אפ The Gifts Project לחברת eBay בכ-20 מיליון דולר. אנשי התוכנית והמרכז הבינתחומי, יש להדגיש, לא מושקעים במיזמים.
על אף שורה של אקזיטים, אהרונסון מפתיעה ומבהירה שזו ממש לא המטרה של התוכנית. "תרבות האקזיטים משפיעה אבל התוכנית הייתה גם לפני הטרנד הזה. אצלנו הצלחה היא החוויה של הסטודנט ולא אם חברה מצליחה לגייס בסופו של תהליך או להימכר", היא אומרת וממהרת להוסיף: "לעומת אקסלרטור או קרן הון סיכון, המטרה היא לאו דווקא להוציא מיזמים אלא להכשיר יזמים מנוסים שעברו חוויה, גם אם מדובר בכישלון, כדי שבפעם הבאה שהם יזמו משהו הם יהיו יותר בשלים".
כהוכחה לכך, מספרת אהרונסון כי 60% מהסטודנטים של התוכנית אינם יזמים. "הם לוקחים את החשיבה היזמית לתחומים אחרים ובזה עושים מה שסם זל מחפש - להשפיע על המנהיגות העסקית העתידית של ישראל.
"אין ציפייה להצלחה מיידית"
גם גורה מנסה להסביר שמכירת החברה היא לא המטרה המיוחלת. "אני מסתכל על האימפקט של הבוגרים ופחות על האקזיטים. אמנם אקזיטים זה משהו שמאוד פופולרי בישראל, אבל אם לתוכנית יש כ-220 בוגרים, אז הסך הכול המצטבר של מה שהם עושים למדינה ולכלכלה הרבה יותר משמעותי מהאקזיט", הוא אומר. "זה לא רק להקים לוגו ומשרד. זה אנשים שהם מעסיקים, הכנסות שיש לחברות האלה ומס הכנסה שמשולם למדינת ישראל".
לגורה ברור שלא כל בוגר הולך ומתחזק סטארט-אפ ברגע שמסתיימת התוכנית. "אייל טולדנו ונתן לינדר, שלמדו איתי במחזור, לא פתחו חברה משלהם אלא פתחו את מרכז המו"פ של סמסונג בישראל והיום המרכז הזה מעסיק 100 עובדים. עודד פונטש עבד בחברות אחרות לפני שהוא הקים את Labpixies שבהמשך נמכרה לגוגל. יש הרבה בוגרים שמקבלים את הכלים ואת הנטוורקטינג באותה שנה של התוכנית אבל את המיזם הם יפתחו רק כשיבשיל להם רעיון בהמשך או במסגרת קשר שנוצר עם בוגרים אחרים".
לדברי גורה, "אין פה ציפייה להצלחה מיידית. זה מה שאנחנו מנסים להעביר לסטודנטים. אנחנו רוצים שהסטודנטים ינסו לחוות את הליך יצירת החברה ולאו דווקא שיהיה סיפוק מיידי של חברה בשווי של עשרות מיליוני דולרים". לדבריו, לא מדובר בהכרח במשימה קלה. זה קשה כי הסטודנטים קוראים בעיתון על חברות שקמו מתוך התוכנית, ושחלקן נמכרו, והכול נראה יפה וורוד אבל אנחנו מנסים כסגל להסביר לסטודנטים שהם צריכים לחוות מהעשייה עצמה ושגם אם היא לא תצליח, זה יעזור להם בהמשך כי גם מכישלונות לומדים".
ההצלחות של תוכנית זל בנו לה שם יוקרתי ומבוקש בקרב מי שחולם להפוך ליזם. מאות סטודנטים מגישים מועמדות מדי שנה ("חלקם מגיעים ללמוד בבינתחומי רק בשל הרצון להשתלב בתוכנית", מספרת אהרונסון) ומתוכם נבחרים 20 סטודנטים, שבשנה האחרונה ללימודיהם במכללה מצטרפים לתוכנית. שם הם מתחלקים לכשמונה חברות/קבוצות, כשבהמשך יכולות לשנות הרכבים ולהתפרק ולהתחבר בחזרה. תנאי השטח והמציאות הנוקשים לא מותירים סיכוי הישרדות גבוהים במיוחד.
"מתוך שמונה מיזמים, בדרך כלל ארבעה ממשיכים מחוץ ללימודים ואחרי שנה, רק שניים בדרך כלל שורדים בחוץ", מסבירה אהרונסון. לא פלא, אם כך, שדיין מציין כי "יש הרבה גאוות יחידה בתוכנית זל. תהליך הסינון הוא מאוד רציני, כמו גיבוש ליחידה מובחרת, ולכן יש גאווה שמבדילה את מי שמתקבל מאחרים".
"מיזם של מדבקות לנעליים"
אחד הדברים שמייחדים את התוכנית, לדברי אהרונסון, הוא ההטרוגניות של הסטודנטים שבה. "אין פה את המיזמים הרגילים בתחום האינטרנט והתוכנה שמגיעים מסטודנטים למחשבים ולמדעים. יש סטודנטים למינהל עסקים שהובילו מיזם של תוכנה, בעוד סטודנטים למדעי המחשב הקימו מיזם של מדבקות לנעליים".
"זה חלק מבורך בתוכנית כי זה יוצר גיוון בתוך הקבוצות", מסביר גורה, "אם יושבים שלושה אנשי מחשבים באותו מקום, הרעיונות והתפוקות לא דומים לעומת ערבוב ממישהו ממינהל עסקים, תקשורת ופסיכולוגיה".
בתוכנית זל שמים דגש נרחב על מועדון הבוגרים. הם מגיעים לתמוך, ללמד ולעזור ומקיימים מדי חודש את אירועי Zell2Zell במסגרתו הבוגרים מתאספים והסטודנטים מציגים את המיזם שהם עובדים עליו ומקבלים פידבק מהבוגרים.
"הבוגרים מאוד מעורבים, גם בוועדת הקבלה לתוכנית, כשהכול נעשה על חשבון הזמן הפנוי שלהם", מספרת אהרונסון. "הם קוראים לזה: 'המילואים של זל'".
המספרים של תכנית זל
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
