בשנת 1975 כתבתי את הספר "השיחות הסודיות של הנרי קיסינג'ר", שכלל פרוטוקולים של השיחות שניהל שר החוץ האמריקאי באזור עם מנהיגי המדינות לאחר מלחמת יום הכיפורים.
הצנזור פסל את הספר, רבין כינס את הממשלה לישיבה סודית, והיא גיבתה את החלטת הפסילה. רבין המשיך במסע ההשתקה אל ועדת החוץ והביטחון, ולאחר מכן ירד לתל-אביב לפגישה עם... ועדת העורכים.
כיצד נהגה הוועדה? היא הסכימה שלא לפרסם את דבר הפסילה, ואפילו להעלים את דבר קיומו של הספר.
ועדת עורכים או מסיבת עיתונאים?
אפילו במקרה של ספרי זה לא הצליח, והדבר פורסם ב"ניו-יורק טיימס" ולאחר מכן בכל העולם. אבל מעבר לכך: אם אתם, הממשלה, רוצים למנוע פרסום, אתם הולכים לוועדת העורכים? לספר להם על הפרשה זה כמו לדווח עליה במסיבת עיתונאים.
קיסינג'ר לא התפטר
האם מניעת פרסום ביטחוני היא ראויה? לפעמים כן. יש מקרים שפרסום באמת יגרום לתוצאות קשות לביטחון המדינה ולקשריה המדיניים. אבל אלה בודדים, וצריכים להיות נדירים. לעומתם, היו מקרים שלגביהם נקבע שפרסומם יזיק, וכאשר פורסמו השמיים לא נפלו. כמו הספר על שיחות קיסינג'ר.
כדי לשכנע שיש לפסול את הספר, רבין אמר לשרי הממשלה ולצנזורים שפרסומו יגרום להתפטרות קיסינג'ר. הספר פורסם בעולם כולו, וקיסינג'ר לא התפטר, כידוע. הוא רק אמר בלצון שרופאו אסר עליו לקרוא אותו.
ביטחון המדינה נוגע לכולנו, וזה חוסר אחריות לדרוש או לצפות שלא תהיה אף פעם מניעת פרסום. בתנאי, כמובן, שלא ייעשה שימוש לרעה בנימוק הביטחוני. וזה תנאי שהמדינה לא תמיד עמדה בו.
והרי סיפור האזרח האוסטרלי
ובאשר לפרשה הנוכחית: אתם רוצים לדעת מה הסיפור עם האזרח האוסטרלי שהתאבד בכלא? אני אגלה לכם. זה נראה סיפור, כמותו היו רבים בעבר, על אנשים שעושים עניין גדול מעניין לא גדול. זהו מסוג המקרים שאם מלכתחילה מפרסמים את הסיפור, זה עובר בלי הרבה תשומת-לב.
זה העתיד שיש
אחד המועמדים הרציניים, אולי העיקרי שבהם, לתפקיד שר האוצר הוא יאיר לפיד. בחדשות ערוץ 2 דיווחו שהוא חילק בונוסים נדיבים לכמה פעילים על ההישג בבחירות. מה הבעיה? שמבקר המדינה אסר בשעתו שיטה זו של תשלום.
מה הבעיה הנוספת? שלפיד ומפלגתו סרבו לגלות למי הלכו הבונוסים ומה היו הסכומים, למרות שמדובר כמובן בכסף ציבורי, ששולם, כאמור, בצורה בלתי ראויה.
והשאלה היא: כבר? כל-כך מהר למדו לפיד ואנשיו את רזי הפוליטיקה הישנה? האם זה מה שמחכה לנו ב(יש)עתיד?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
