הנקראות ביותר

אלי דריקס: "אני לא רואה את עצמי מחוץ למכבי ת"א"

הסמל הנצחי של מכבי ת"א בכדורגל וכיום הראש השיווקי של המועדון בכדורסל, אלי דריקס, נפעם מהאליפות שהושגה מעבר לכביש ("ריגש אותי לראות את אצטדיון ר"ג מלא"), מדבר על ההבדלים בין ענפי הכדור ("בכדורסל יש יותר שפיות כלכלית"), אבל בעיקר מתרכז בפרק הנוכחי בחייו כמנכ"ל: "מבחינה שיווקית אנחנו בחמישייה הראשונה באירופה" ■ ראיון צהוב

הטלפון של אלי דריקס לא מפסיק לצלצל. ככה זה כשאתה המנכ"ל המשותף של הקבוצה המצליחה ביותר ולבטח המתוקשרת בספורט הישראלי. אבל מבול הטלפונים לא קשור רק למכבי ת"א בכדורסל, אלא דווקא לאחות מעבר לכביש - האלופה הנכנסת של ליגת העל בכדורגל, שם שימש דריקס כאחד מסמלי המועדון במשך שנים.

"זו הייתה הרגשה נפלאה. זה אותו מחזה כמו ב-2003 כשהייתי במערכת - ריגש אותי לראות את אצטדיון ר"ג מלא. לפני שנה שאלו אותי, קצת אחרי הגעת הבעלים מיץ' גולדהאר למועדון, מה צריך לעשות כדי שמכבי תחזור לימים הגדולים ההם, ואמרתי שאם תהיה המשכיות אני לא רואה מי יכול להתחרות מול מכבי בשנים הקרובות. אני לא איש של נוסטלגיות אבל האליפות הזאת מאוד שימחה אותי. אם יש מועדון בספורט הישראלי שיכול לעשות קפיצת מדרגה ולמלא את אצטדיון ר"ג בתוך 24 שעות, זה רק מכבי ת"א, וזה הישג עצום", מסביר דריקס את הזכייה אחרי עשור שחון.

דריקס שיחק במשך 15 עונות במכבי ת"א. אחרי הפרישה בחר במה שלא מעט כדורגלנים רואים כהמשך ישיר - קריירת אימון. הוא עוד הספיק לאמן לתקופה קצרה את מכבי ת"א, אבל המשך דרכו במועדון עמו הוא כל כך מזוהה הוביל אותו למחוזות אחרים, עסקיים הרבה יותר. בתחילה מונה למנכ"ל קבוצת הכדורגל של מכבי ובחמש השנים האחרונות הוא מכהן כמנכ"ל קבוצת הכדורסל, קפיצה מפתיעה כשמדברים על כדורגלן לשעבר.

למרות שבשנים האחרונות הוא מקפיד להיות מזוהה הרבה יותר עם היכל נוקיה והכדור הכתום, לדריקס יש עדיין לא מעט נגיעה גם לכדורגל. הוא מיודד מאוד עם אוסקר גרסיה, מאמן האלופה, המנג'ר המקצועי ג'ורדי קרויף וג'ק אנגלידיס, נציגו של הבעלים גולדהאר, כשהארבעה מרבים להיפגש לארוחות צהריים ולדבר בעיקר על כדורגל.

עם זאת, מדגיש דריקס, לא אוסקר היה סוד האליפות של 2013: "מכבי לא לקחה אליפות כי אוסקר הוא מאמן זר. הוא מאמן טוב מאוד אבל גם בארץ יש מאמנים טובים, וחלקם זכו באליפויות לפני שאוסקר הגיע לכאן. זה יותר הארגון מהמאמן. אני מאוד מפרגן לאוסקר ואנחנו חברים טובים, אבל לא נכון לחשוב שהוא הגיע לארץ ולימד אותנו דברים אחרים. לא שיחקו פה כדורגל עם הידיים קודם לכן. אנחנו נוטים להמליך אנשים או לרמוס אותם, כי אצלנו הכל שחור או לבן. הוא מאלה שעובדים ועובדים נכון. מי שעובד נכון מגיע להצלחה. הוא עבד היטב עם הסגל, בחירת השחקנים הייתה נכונה ודרך התקציב הם בנו היררכיה נכונה ומנצחת. מכבי עשתה הכל בצורה טובה ומדויקת, אבל כדי להמשיך ולהצליח בעונה הבאה הם יצטרכו לחזק את הסגל".

- מה ההבדל העיקרי בין מחלקות הכדורסל והכדורגל?

"ההבדלים בין מכבי כדורגל למכבי כדורסל הוא שבקבוצת כדורגל כמו מכבי ת"א מדברים על תקציבים של 80-90 מיליון שקל לעונה בערך, וההכנסות לצורך העניין מסתכמות בסביבות ה-30-40 מיליון שקל. זה אומר שבתקציב כזה הבעלים מכניס את היד לכיס ומביא מדי עונה כ-40 מיליון שקל או קצת יותר מהבית.

"בכדורסל, למכבי ת"א יש בעלים שתומכים מאוד בקבוצה, והשאיפה היא לעשות עוד ועוד דברים כדי להגיע לאיזון ולהכניס משהו בריא למערכת. אנחנו צריכים לדאוג לכך שאם נבנה תקציב של 70-80 מיליון שקל אזי ההכנסות יהיו בהתאם. במידה ורוצים להשיג משהו גדול יותר ולחזק את הקבוצה, יש החלטה משותפת שמקבלים בעלי הקבוצה להשקיע סכום נוסף. זהו ביזנס לכל דבר ולכן ההבדל לא באמת גדול. אם כן מחפשים את השוני, אז אני בהחלט יכול לומר שבכדורסל יש יותר שפיות כלכלית מבכדורגל".

החברים מהכדורגל

חבריו הטובים ביותר של דריקס מתקופתו ככדורגלן הם שני סמלים אחרים של מכבי שכל אחד מהם פנה לדרך אחרת: "אני ובוני גינזבורג, שהיום עובד בטלוויזיה, חברים מאוד טובים. אנחנו נפגשים הרבה. אני בקשר מצוין גם עם מוטי איווניר. לי אישית טוב היכן שאני נמצא. אני לא חושב שזה פספוס שלא המשכתי לאמן כי הגעתי לתפקידים ניהוליים ובעלי השפעה, תפקידים טובים יותר מבחינתי. מאמן זה לא שחקן. כשאתה שחקן מדובר ביכולת שלך להביא את הכישרון שלך למגרש. מאמן לא צריך רק להבין כדורגל אלא גם להדריך ולהעביר חומר כמו מורה. אני חושב שגם אם אתה הולך לכיוון של אימון אחרי שהיית שחקן, אתה חייב לעבוד עם מחלקות נוער קודם כל כדי להבין ולעשות סטאז' על שחקנים צעירים לפני שאתה עולה לאמן בוגרים".

דריקס אף פעם לא היה כדורגלן כמו שאנחנו מכירים מהסטראוטיפים. תמיד היה זהיר בדבריו, לבוש בצורה אלגנטית, אינטליגנט וחד אבחנה, ובאופן כללי אחד שידע מה הוא רוצה מהחיים. לא מפתיע לגלות שלמרות שנשאר בתחומי הספורט הוא מתפתח דווקא בכיוונים עסקיים-שיווקיים.

- לא העדפת להישאר בתחומי המגרש ולא לעבור אל מאחורי הקלעים?

"כמאמן, מיד אחרי שפרשתי ממשחק פעיל, מצאתי עצמי פתאום מול בעלים שרוצה להתערב בכל דבר ודברים שרציתי לקדם לא הצלחתי. את דיוויד פדרמן הכרתי כשהיה חלק מבעלי מכבי ת"א ב-94'-95', ושם אחרי שהוא ראה את דרך העבודה שלי כמנהל מחלקת הנוער ובתפקידים אחרים במועדון הכדורגל, הוא הציע לי לעבוד במחלקת השיווק בכדורסל. ראיתי את זה כאתגר דווקא במקום שההצלחות שלו ברורות והמותג עצמו מוכר. כשאני מנסה לחשוב מה השאיפה הלאה, אני חושב שמבחינת הספורט הישראלי אני נמצא במקום שהוא הטופ. היו לי במהלך השנים פניות מקבוצות בליגת העל לעבוד שם כמנכ"ל, אבל טוב לי איפה שאני נמצא. לא חשבתי מעולם לצאת מתחום הספורט והניהול, ואני לא רואה את עצמי מחוץ למכבי. השאיפות הן דווקא בתוך המקום בו אני נמצא להתקדם עוד קדימה מבחינת ייצור הכנסות והצלחות נוספות".

הילדים פנו לכיוונים אחרים

הילדים של דריקס (20, 15 ו-9) לא יהיו היורשים שלו על הדשא, אבל הספורטאי לשעבר לא מאוכזב: "הבן חייל ביחידה קרבית והבת נמשכת לתיאטרון ומוזיקה. הילדים שלי לא בחרו בספורט וזה בסדר גמור מבחינתי. אני נותן להם להתפתח לכיוונים שהם רוצים כי אני מאמין שזה מה שחשוב בסופו של דבר. לא לחצתי עליהם שילכו לקבוצת כדורגל, כי הם ראו וטעמו ואם הם לא נמשכו אז לא. לקחתי את הבן למכבי ת"א בעבר, והוא התאמן חודשיים או שלושה חודשים בקבוצה ולא אהב. אין לי בעיה עם זה".

אשתו, מירי גולדפרב, דווקא התפרסמה בלי קשר אליו. בשנת 1991 היא זכתה בתואר מלכת היופי של ישראל ודריקס ראה אותה באירוע ומיד ניסה להכיר אותה. "דבר הוביל לדבר, הכרתי את אחיה שערך ביני ובינה היכרות והתחלנו לצאת, מה שנמשך כבר 22 שנים. מירי מאוד אוהבת ספורט, היא מאוד התחברה למכבי ת"א כדורסל ואוהבת להגיע לכל משחקי היורוליג ולפעמים גם למשחקי הליגה. אנחנו עושים הרבה ספורט עד היום, רצים יחד בים ובחדר כושר".

בונים מועדון אוהדים

דריקס עובד במכבי ת"א בכדורסל כמנכ"ל משותף יחד עם דני פדרמן, בנו של דיוויד פדרמן שאוחז ב-40% ממניות מכבי. לפי הגדרתו, 80% מהזמן שלו מוקדש לפעילות של מכבי. כניסת הבנים של פדרמן ורקנאטי וההחלטה האחרונה של הבעלים להכניס משקיעים נוספים מתוך כוונה להגדיל בעונות הקרובות את התקציב ולהתחזק, הכניסו רוח רעננה בקבוצה שנתפשת בעיני רבים כשמרנית. ככה זה כשאתה בקבוצה שלנצח תישאר צרובה ברוח ובתודעה הישראלית כ"קבוצה של המדינה".

- מה חלוקת העבודה ביניכם?

"דני אחראי יותר על הקטע המקצועי ועל מחלקת הנוער, ואני עוסק יותר בקטע הנוגע לשיווק, מכירות ותפעול, ניהול התקציב, הכנסות והוצאות. אחד העיסוקים הבולטים שלנו כיום הוא מועדון האוהדים הנמצא בבנייה. למכבי ת"א אין רק 11 אלף אוהדים, כמו הכמות הנכנסת להיכל נוקיה בכל משחק יורוליג, אלא מיליון או שני מיליון אוהדים עם זיקה לקבוצה. לכן, אנחנו רוצים לקשור אותם איתנו".

מועדון האוהדים אולי נמצא גבוה ברשימת סדר העדיפויות של דריקס, אולם כאחראי על תפעולה של הקבוצה העסוקה והמתוקשרת בארץ ואחת הוותיקות באירופה, גם הוא נסחף במה שמכונה "הטירוף הצהוב".

"העבודה היא מאוד קשה אך אני מאוד נהנה. אין לך שעות, אתה עובד כמעט 24 שעות, חי ונושם את המועדון. זו לא עבודת משרד שאתה מגיע ב-8 בבוקר ויוצא ב-17:00. בקבוצה, בטח שבמכבי, אנחנו מטפלים בדברים כל הזמן. נכון שאני עוסק בניהול של חברה בעלת עובדים רבים, הכנסות, הוצאות ובעיות אבל בסופו של דבר מכבי מתעסקת בספורט וכך גם אני. אתה חי ונושם אווירת ספורט וזו הסביבה בה גדלתי כילד. אני אוהב מאוד את הספורט שבעבודה".

- אילו שינויים עסקיים עשיתם בקבוצה בשנים האחרונות?

"כשהגעתי למכבי, זו הייתה השנה הראשונה שהכנסנו את תאי הצפייה להיכל נוקיה. מדובר בסוג של אירוח בספורט שלא היה קיים עד אז בארץ. כשנכנסתי לתפקיד גם התחלנו להיחשף לעולם הדיגיטל שבדיוק זינק והתפתח, לכל נושא הסמארטפונים, פייסבוק, האינטרנט וכדומה. למכבי יש כיום 150 אלף חברים בפייסבוק ויש לנו 15 אלף כניסות ביום ממחשבים שונים לאתר הקבוצה, כאשר ביום של משחק יורוליג הכמות מגיעה אפילו ל-25 אלף יוזרים שונים. זה ערוץ שאנחנו רוצים לפתח כל הזמן. זה ערוץ טוב כדי להגיע להמון יהודים בעולם שמכבי מייצגת בשבילם את המדינה. יש קהל עצום בארה"ב, קנדה ואירופה שמכבי מדברת אליו, ואנחנו חותרים להגיע לשם ורוצים להרחיב את הפריסה העולמית שלנו".

- ליגת העל בכדורגל, מנקודת המבט שלך כמנכ"ל מכבי כדורסל, היא הצלחה או כישלון שיווקי?

"אף אחד מבעלי הקבוצות בליגת העל לא עושה את מה שהוא עושה בגלל כדאיות כלכלית. לדעתי כולם עושים זאת מתוך אהבה נטו ומתוך אהדה. יש בזה הרבה אדרנלין מכורח העיסוק בספורט. זה בדיוק שווה ערך להצלחה של ספורטאי שמקבל מזה ריגוש רב. גם לבעלי קבוצות יש ריגושים ותחרותיות ברמות אחרות. הדרך היחידה שקבוצה בליגת העל יכולה להגיע משם לאיזון תקציבי היא משחקי ליגת האלופות או הגעה לשלבים המתקדמים בליגה האירופית. ".

- ומה לגבי הקהל הישראלי?

"זה לא שאין רצון או כמיהה של אנשים לא לראות כדורגל, כי בבלומפילד האצטדיון מלא כל הזמן במשחקים של מכבי כשהיא מצליחה ומספקת הנאה וניצחונות. בשביל כדורגל טוב וספורט איכותי ישראלים ישלמו. שיחקנו לאחרונה בברצלונה כאשר קבוצת הכדורגל שלה שיחקה באותו שבוע בליגת האלופות. לדעתי למשחק של מסי והחברים שלו הגיעו 2,000 או 3,000 ישראלים שבאו לראות את ברצלונה הגדולה, ואתה מניח שהם שילמו מחיר לא זול. הבעיה היא שהדימוי בשנים האחרונות של הכדורגל שלנו מאוד בעייתי עם כל הפרשיות שמסביב, ואנשים נרתעים לבוא ולהשקיע או לקחת את המותג שלהם ולזהות אותו עם זה. למה? כי בבוקר תקום עם כותרת שלילית שתפגע בך. הדוגמה הקלאסית היא בית"ר ירושלים. זהו מועדון עם מאות אלפי אוהדים אבל יש להם בעיה למצוא חסויות או ספונסר שיהיה מזוהה איתם, כי כל העיסוק השלילי וענייני הגזענות שהופיעו לאחרונה עם הגעת השחקנים הצ'צ'נים גרמו לרתיעה אצל אנשי העסקים הנורמליים".

- גם ליגת העל בכדורסל לא מושכת קהל רב ומדברים רבות על העניין שאבד בה. מה אתה היית משפר בה בתחומי השיווק והפרסום?

"זה נושא מורכב. אני חושב שאולמות כמו נוקיה, רוממה המשופץ בחיפה או הארנה בירושלים הם חשובים, וחשוב מאוד גם שיהיו עוד כאלו מקומות איכותיים ויפים שיהיה לך לנעים להגיע עם כל המשפחה כי הספורט בסופו של דבר הוא בילוי וחוויה. הטוטו והפיס משקיעים מיליארדים לבניית מתקנים, אבל בד בבד הם גם בונים אולמות למתנ"סים ושם משחקים המון משחקים. אחרי הכל, לא נעים לעין ולא נעים לצפות במשחק כשאתה בתוך אולם ישן שעשוי מבטון. הפיס צריך להיעזר באנשי מקצוע מומחים בספורט כדי שייבנו אולמות ידידותיים לסביבה ולמשתמש. גם אסור שיהיו אולמות ריקים. אחד הדברים שאני רואה כהכרח הוא לחייב את הקבוצות להביא ילדים של בתי הספר בכדורסל או מהפריפריה למשחקים. זה מצטלם הרבה יותר טוב, זה כיף גדול וזה עושה חשק לבוא ולהיות חלק מהמשחק".

- מבחינה שיווקית, היכן מכבי נמצאת ביחס לקבוצות הגדולות ביורוליג?

"אני חושב שמבחינה שיווקית וכל התפישה של הנושא אנחנו בחמישייה הראשונה באירופה, בהחלט בין המובילות. אנחנו מחזיקים צוות גדול מאוד של עובדים במשרד שעוסקים בפיתוח מועדון האוהדים ובשיווק. יש לנו מחלקת תאי צפייה, מחלקה שמתעסקת בשטחי פרסום וחושבת על המותג שלנו. יש מחלקה שמתעסקת בתקשורת, אינטרנט ופייסבוק בלבד. מהבחינה הזאת אנחנו ברמה הגבוהה ביותר".

- אתה מרגיש שהעונה האירופית שלכם הייתה כישלון?

"בניגוד לקבוצות אחרות, הלחם והחמאה שלנו זה היורוליג ושם התקציבים לעתים מגיעים לפי שניים משלנו. כשמסתכלים עלינו ועל המטרות שהצבנו אומרים שאם מכבי לא מגיעה לפיינל פור היורוליג זה כישלון. אבל אם תסתכל על צסק"א מוסקבה, אולימפיאקוס, פנאתינייקוס, ריאל מדריד, ברצלונה ומספר קבוצות מהטופ האירופי - אנחנו יחד איתן בצמרת. למרבית הקבוצות שהגיעו לשלב ההצלבה העונה, תקציב של 30-40 מיליון אירו, ושלנו עומד על כ-20 מיליון דולר. מצפים מאיתנו שנהיה כמוהן בכל שנה ונשאף לפיינל פור ולזכייה ליורוליג כי למכבי יש מורשת, מסורת והיסטוריה. כדי לגשר על הפער הזה מכבי צריכה תמיד לחפש את הייחודיות".

החיים מתנהלים לפי המועדון

מצלמות הטלוויזיה במשחקי מכבי אינן מתמקדות בדריקס. הן בעיקר מבקשות לקבל פריימים מתוחים שיראו את שרירי הפנים של דיוויד פדרמן ושמעון מזרחי, וישדרו לצופה ברגע טלוויזיוני שכולו תגובה למה שקורה במגרש.

- במשחקים, אתה מתוח כמו שמעון או רגוע יותר כמו פדרמן?

"דיוויד פדרמן אולי נראה עם פני פוקר אבל הוא לוקח ללב ומאוד מתוח. המון פעמים במשחקים שלנו בחו"ל כל ארשת הפנים משתנה והרגל שלו קופצת אחרי סל או החטאה. שמעון יותר אמוציונלי. כולנו חיים את המשחק, וזה הריגוש. זה קיים אצל כולם. יש 'היי' כשאתה מנצח, כמו בתקופה שבה השגנו 6 ניצחונות בטופ 16 וביצענו קאמבק ענק שהעלה אותנו להצלבה. זו עלייה ענקית. האכזבה מההפסד 3:0 לריאל בהצלבה החזירה אותנו לקרקע. כל מי שמתעסק בקבוצה צובר בעיקר שעות מכבי - אימונים, משחקים וכל מה שנלווה לכך. מי שמתעסק במכבי כדורסל, 80% מחייו הם סביב הקבוצה והתנהלותה. איך שמכבי מתנהלת, כך החיים שלי ושל המשפחה מתנהלים".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות
לכתבה הקודמת"בלתי נלאה": הסופ"ש בו כבשנו את נהר הירדן