זו לא עז. זו פרה

אוצר המדינה קיבל בכל אחת מהשנים האחרונות כ-20 מיליארד שקל לשנה מענף הנדל"ן למגורים, ממסים שונים (מס רכישה, מס שבח, מע"מ ועוד) ומשיווק קרקע. מדובר בסכום עתק, בהכנסות שיא היסטוריות, המציגות כצפוי קורלציה ברורה בין מחירי הדירות הגבוהים (שעלו, על פי נתוני משרד השיכון שפורסמו היום, בעוד 1% מאז סוף 2012 בעסקאות יד שנייה ובעוד 3% בדירות החדשות) לבין הכנסות המדינה מהענף.

ככל שהדירות והקרקעות יקרות יותר, כך גדל כמובן גם הנתח של המדינה. לכן, כנראה שהמסקנה הכי כואבת מגזירות הנדל"ן החדשות שהפיץ משרד האוצר בשבוע האחרון היא שאף אחד לא מסוגל לרחם כעת על הפרה הכי מניבה בסביבה.

ראש הממשלה ושר האוצר - אלה שהבטיחו לנו כל הזמן שהם יורידו את מחירי הדירות בקדנציה הקרובה - פשוט לא יכולים להרשות לעצמם לעשות זאת. לא עכשיו. לא כשהגירעון בשמיים.

לכן, כשמחפשים מאיפה אפשר לקחת עוד מיליארד שקל כדי לסגור את הבור הענק בתקציב, חוזרים שוב ושוב לאותה פרה אומללה. מישהו מכיר עוד שוק עם מאה אלף עסקאות בשנה (102 אלף עסקאות בשנת 2012), שבו כל עסקה היא בסכום ממוצע של שבע ספרות? ועם כל הכבוד למאיון העליון (כ-700 עסקאות בכל שנה לרכישת דירות בסכום של למעלה מ-3 מיליון שקל) או לרוכשים הזרים (3,500 עסקאות לרכישת דירה בשנה), באוצר היו זקוקים למאסות של קונים ועסקאות. אז הם חזרו שוב למעמד הביניים.

לכן, פקידי האוצר משוכנעים גם כעת, למרות הזעם הציבורי המוצדק, שמס הרכישה החדש, בגובה 3.5% לכל מי שאי פעם הייתה בבעלותו דירה - בין אם זה "משפר דיור" (למשל משפחה צעירה שהחליטה סוף סוף לעבור משלושה לארבעה חדרים), "משנמך דיור" (למשל זוג מבוגר שהחליט לעבור לדירה צנועה יותר, כדי לפנות מעט מזומן ולהזדקן יותר בכבוד או לעזור לילדים), או סתם מישהו שנאלץ לעבור דירה (למשל מישהו שקיבל הצעת עבודה במרחק שמחייב אותו לעבור דירה) - יהיה מוכרח לעבור את משוכת הממשלה והכנסת. זו לא עז שניתן להוציא מסל הגזירות בתום מו"מ. זו פרה שמנה.