הם מ-פ-ח-ד-י-ם

מה יש לנגידי הבנקים המרכזיים נגד האופוריה בשווקים?

לדעתי, פחד אמת מתחיל לאחוז בקובעי המדיניות הכלכליים החשובים בעולם. למרות השקט התעשייתי, אותו אנו רואים במדיה הכלכלית, מה שאירע באמצע השבוע שעבר בבורסת יפן, מציין לדעתי נקודת מפנה. עיקר החרדה נמצאת במקום שבו האגרסיביות הנגידית שולטת ברמה, וזה כמובן בארה"ב, וביפן.

מה כל כך מיוחד במה שקרה, שאני רואה לנכון להשתמש בשפה כה בוטה, ומאיימת? דעתי נבנתה משני גורמים מרכזיים:

• האחד מורכב מן המצעד התקשורתי האינסופי של הנגידים האזוריים, ובעלי ההצבעה בוועדת ההיגוי של הפדרל ריזרב האמריקאי. זו אמורה להיות עוד הצגה של "פתיחות", ו"שקיפות" מצד הגוף הכלכלי המזיז דברים היום באמריקה. כולם הופיעו על מנת להביע את דעתם על הנושא החם: מיתון צעדי ההרחבה הכמותית. השוו זאת לשקט ולערפול של מנהיגי הבנק היפני, בדבר השפעת מדיניותו על שוק האג"ח הממשלתי שם, ותראו את הקונטראסט הבולט כל כך.

• הגורם השני הוא כמובן הנפילה הדרמטית של אותו אג"ח ממשלתי גם ביפן, וגם בארה"ב. למי שאינו עוקב אחרי CNBC ובלומברג קשה להתרשם מן הנקודה הראשונה, אבל ניתן לבדוק את מספר ההופעות, המאמרים, והציטוטים של חברי הפד, וזאת בנוסף לפרוטוקול ישיבת הפד האחרונה.

מה המסר מאחורי התקפה תקשורתית זו? אולי הכוונה שלהם לאותת לנו שהגענו לנקודה בה יש לתת לשוק החופשי לעשות קצת יותר משלו, ולהתחיל את מסע אלף המיילים של החזרה לנורמאליות? אבל מה הבסיס להנחה זו? האם יש עכשיו נתוני כלכלה אמיתית, המכוונים לצורך כזה?

לדעת רוב כללני המקארו יאמרו בדיוק ההיפך. לאחרונה ראינו נתונים מתהפכים לרעה בסקרי הייצור והצריכה. רק הנדל"ן ומספרי האבטלה עדיין מראים סימנים של יציבות חיובית קטנה, אבל זה בערך הכול. אזכיר שבגזרת הצמיחה הרשמית, ראינו הפתעה לרעה מצפי של מעל 3% למספר בפועל של 2.5%.

אז מדוע הצורך להאט את האופוריה שהתבטאה בשוק המניות? כי זו בדיוק הבעיה שעמדה תמיד ברקע: הסכנה נמצאת בהצלחה של הצעדים הננקטים עצמם!

אין כרגע בעיה רשמית של אינפלציה, אבל התפתח איום מצד האג"ח הממשלתי. התשואה של אג"ח ה-10 שנים עבר שוב את רף ה-2%. בדיוק בגלל שציפיות האינפלציה לא תמכו בתנועת מחיר זו, נדלקו המנורות האדומות, וצלצלו פעמוני האזהרה. לפניכם גרף יומי של האג"ח 10 שנים הממשלתי:

משה שלום אמריקאי
 משה שלום אמריקאי

מרוב עבודת שכנוע טובה, ומרוב עליות בקו קלאסי של 45 מעלות בשוק המניות, חלק מן הכסף הגדול, הרדום בממלכת האג"חים החל להאמין במנטרה של רדיפה אחר התשואה. אותם גופים, למשל קרנות פנסיה, מלגות, ואף חלק מן הציבור המבוסס מאוד, החל למכור את אחזקותיו הסולידיות, והחל לעבור לזירה אליה הם כוונו: המניות.

רכישות הנגד של 45 מיליארדי הדולר לא הספיקו הפעם לעצור את המבול המתגלגל, והתשואה עלתה. ייתכן והפעם עם קמצוץ של חוסר שליטה, ובהלה, מצד מי שקובע. לכן היה צורך בריסון המילולי, כהקדמה לריסון המעשי שייעשה כנראה בקיץ ובסתיו.

ההצלחה בהכוונה לנכסי הסיכון, כחלק מיצירת אפקט העושר, נחשד תמיד כגפרור הפוטנציאלי שיצית את הבערה הגדולה הבאה. את זה כבר ציינו גדולים וחכמים ממני, אבל יש סיכוי שראינו את התחלת התהליך בשבוע שעבר. ההמחשה הטובה, עוד יותר, נתקבלה מיפן. לפניכם גרף תשואה של אג"ח ה-10 שנים שם:

משה שלום יפן
 משה שלום יפן

בעזרת מדיניות משותפת של הממשלה (ראש הממשלה אבה), והבנק המרכזי (הנגיד קורודה), היין נפל יותר מ-20%, הניקיי (שוק המניות היפני) עלה בכמעט 100% מן התחתית שלו (לפני התיקון האלים האחרון), וכל זה התקבל רשמית כדבר נורמטיבי על-ידי המוסדות הבינלאומיים, ולא כמלחמת מטבעות, כפי שהיא באמת.

יש לציין שההרחבה ביפן הינה עוד יותר גדולה ביחס לתמ"ג מאשר זו האמריקאית, והתקווה הייתה שהתופעות החיוביות מצד התעשייה והייצוא יצליחו להגיע מהר יותר מן הבעיה במימון החוב הגדל. אמנם המספרים שופרו, אבל הגירעון במאזן המסחר הפתיע לרעה, והופיע מעל 0.7 טריליון יין במקום ה 0.55 טריליון שהיו צפויים.

בסופו של דבר המשקיעים ביין היו צריכים להחליט מהר אם להישאר בהשקעה יינית סולידית, למרות שקובעי המדיניות שם מבטיחים להם אינפלציה של 2%, או למהר לממש אחזקות ולהשקיען במניות מקומיות, זרות, או כל דבר אחר (אזכיר שהמימון של החוב הפנימי ביפן נעשה בעיקר על-ידי שוק ההון הפנימי, ולכן חשיבות נטישה המונית כזו שם הייתה ממש קריטית).

אבל למה ביפן הגיבו בחוזקה יתרה עכשיו, דווקא? כי זהו בדיוק אפקט הכיסאות המוזיקליים. כאשר התהליך האגרסיבי של ההרחבות הגלובליות החל, קובעי המדיניות היפנים עמדו עדיין על משמעת מטבעית טובה, וסרבו לשחק את המשחק.

בינתיים כולם נכנסו לזה, וללא הגבלת כמות. התחלפה הממשלה, וההנהגה של הבנק המרכזי, והוחלט ללכת גם ביפן All-In: להדפיס 1.4 טריליון דולר. עכשיו, זמן קצר אחרי היישום פתאום קולות של חזרה אחורה בארה"ב?

הפחד הגדול הוא שהנטישה של היין, במקרה כזה, תהיה כה מהירה, שהכדור שלג שהותחל יאבד שליטה, וזאת במדינה בעלת יחס חוב-תוצר הגדול בעולם. אם הריבית שם תעלה לגבהים, כל כולו של הקציב יוקדש במהרה להחזר ריבית, וזה באמת יהיה מצב בלתי נסבל.

יש תחושה כללית שיפן ("הזבוב המחפש שימשה להתרסק עליה") מובילה עכשיו במהות הצרה המטילה צל כבד על כל הניסוי הגדול של הנגידים: מעבר מהיר של כספים מן הזירה הממשלתית לזירה המנייתית, וזאת כאשר לא יהיה ניתן לרסן זאת על-ידי רכישות מספיקות.

הבה נראה אם באמת הגענו לנקודה קריטית זו. השבועות הקרובים ובמיוחד מעשי הפד יאמרו לנו זאת.

הרבה הצלחה לכולם

משה שלום הינו ראש מחלקת המחקר ב FXCM ישראל (חברה למסחר במטבע חוץ, מדדים וסחורות).

ניתן לפנות אליו, ולהצטרף לרשימת התפוצה שלו, דרך פניה ישירה לאימייל: Moshe.Shalom@gmail.com.

מובהר ומודגש כי האמור בסקירה זו אינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. בפרסום המידע בסקירה זו אין משום המלצה או חוות דעת בקשר לביצוע כל עסקה או השקעה בניירות ערך, לרבות רכישה ו/או מכירה של ניירות ערך. יודגש כי לגבי כל מידע מכל סוג המופיע בסקירה - על כל אדם לבצע בדיקה ואימות נוספים, תוך התחשבות בנתונים ובצרכים המיוחדים שלו. יצוין כי במידע עלולות ליפול טעויות וכן עשויים לחול לגביו שינויי שוק ו/או שינויים אחרים, וכי אף עלולות להתגלות סטיות משמעותיות בין התחזיות והניתוחים המופיעים למצב בפועל. אשר על כן, קבלת החלטה כלשהי על סמך נתון, דעה, חוות דעת, תחזית או ניתוח המופיע במסגרת הסקירה - הינו על אחריות הקורא בלבד.

צרו איתנו קשר *5988