נדחתה תביעת 70 חיילי צה"ל שטענו כי חלו אחרי שצללו בקישון

השופט עדי זרנקין קבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין מחלות התובעים לבין חשיפתם הנטענת למי נחל הקישון: "חשיפתם למי הקישון של חלק מן התובעים הייתה מועטה ואף זניחה, ולרובם היו גורמי סיכון מובהקים לחלות במחלות בהן חלו"

שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, ד"ר עדי זרנקין, דחה היום (ב') את תביעותיהם של 70 חיילי צה"ל לשעבר, שטענו כי במסגרת שירותם הצבאי באו במגע עם מי נחל הקישון, וכי מחלות קשות בהן לקו, בהן מחלות ממאירות, נגרמו להם כתוצאה מזיהומו של הקישון.

השופט קבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין מחלותיהם של התובעים לבין חשיפתם הנטענת למי הקישון.

התביעה הוגשה נגד חברת חיפה כימיקלים בע"מ, איגודי ערים (אזור חיפה), עיריית חיפה ובתי הזיקוק לנפט בע"מ.

טענת התובעים הייתה כי הנתבעים אחראים לזיהומו של הקישון בשל כך שהזרימו למימיו במשך שנים רבות חומרים מסוכנים, ובהם המתכות ארסן, ניקל, כרום, קדמיום ועופרת, וכן בנזן.

הנתבעים שלחו 38 הודעות צד ג' לצדדים שלישיים, בטענה כי אף הם עסקו בזיהומו של הנחל, וכן נשלחו הודעות צד ג' כנגד מבטחים שונים.

בית המשפט סקר אחת לאחת את מחלותיהם של 70 התובעים וכן את גורמי הסיכון המוכרים לתחלואה במחלות אלה. כמו כן סקר את נסיבותיהם האישיות של כל אחד ואחד מן התובעים, את מידת חשיפתו למי הקישון ואת גורמי הסיכון האישיים המובהקים שהיו לכל אחד ואחד מהם לחלות במחלות בהן לקו.

לאחר כל אלה הגיע השופט לכלל מסקנה כי חשיפתם למי הקישון של חלק מן התובעים הייתה חשיפה מועטה ואף זניחה, ולרובם ככולם היו גורמי סיכון אישיים מובהקים לחלות במחלות בהן חלו. בכלל גורמי סיכון אישיים אלה נמנים אורח חיים (עישון כבד, חשיפה מסיבית לשמש ועוד), רקע גנטי משפחתי, רקע רפואי קודם ועוד.

בית המשפט קבע כי אף שהוכח בדיון כי החומרים המסוכנים הללו נמצאו במימי הקישון וכן בבוצת הנחל, לא עלה בידי אף אחד מהתובעים להוכיח כי חשיפתו הנטענת למימי הקישון היה בכוחה לגרום למחלתו.

השופט זרנקין הבהיר כי התובעים החליטו לנסות ולהוכיח את תביעתם ללא השענות על ראיות סטטיסטיות אפידמיולוגיות. הם נמנעו באופן מודע ומושכל מהבאת ראיות כלשהן בקשר לקיומו של עודף תחלואה בקרב חיילים שנחשפו למימי הקישון בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, או מהבאת ראיות כי קיים עודף תחלואה בקרב מי שנחשפו בחשיפה דומה לחומרים נשוא התביעה.

המחלות שבהן חלו התובעים הינן רבות ומגוונות וכוללות בין היתר מחלות סרטן שונות, ובהן סרטן הריאות, האשכים, הלבלב, המעי הגס, הוושט, העור, הערמונית וכו', וכן מחלות אחרות שאינן מחלות סרטן, כגון מחלות לב, פרקינסון, הפרעות נוירולוגיות, מחלות עיניים, גידולים שפירים במוח, שינויים ניווניים בשלד, צפיפות עצם ירודה ועוד.

השופט קבע כי טענת התובעים - לפיה הם לקו במחלותיהם בשל חשיפתם לחומרים הנדונים, שכן יש בכוחם של חומרים אלה לגרום למחלות סרטניות ואחרות - הינה טענה פשטנית, המתעלמת מצורת החשיפה הרלוונטית וכן מהיקף החשיפה, ואינה עושה הבחנה בין סוגי המחלות הקשורות לכל אחד מהחומרים הללו.

בפסק דינו הבהיר השופט כי התובעים אינם מהווים קבוצה הומוגנית, הן מבחינת סוג פעילותם באזור הקישון וחשיפתם למימיו, והן לגבי המחלות בהן חלו, והוסיף כי חלקם של התובעים נמנו עם שייטת 13, וחשיפתם של אלה למי הקישון הייתה רבה יותר; וחלקם נמנו עם יחידות אחרות של חיל הים, ושל יחידות צה"ליות אחרות, וחשיפתם, אם בכלל נחשפו, הייתה פחותה בהרבה.

בפסק הדין נקבע עוד כי מי מן התובעים אשר צלל במימי הקישון, חשיפתו הפוטנציאלית למים הייתה באמצעות בליעה או באמצעות מגע עורי. תוך שהוא סוקר את טיבם ותכונותיהם של כל החומרים שנמצאו בקישון, קבע בית המשפט כי בצורת החשיפה אשר בה נחשפו התובעים לחומרים אלה, כאמור, לא יכולים היו החומרים הללו לגרום למחלותיהם.

השופט הבהיר כי צורת החשיפה הינה משמעותית ביותר, בשעה שמדברים על קשר סיבתי בין חשיפה לחומר מסרטן לבין מחלה שלקה בה מי שנחשף לחומר.

כך, למשל, כשם שסיגריות קשורות עם סרטן הריאות או סרטן הגרון רק למי שמדליק את הסיגריה ושואף את עשנה רווי החומרים המזיקים, אך אין הן מהוות סכנה בעת שהן מצויות בצורתן המוצקה בכיסו של המעשן; וכשם שמי ששואף אבק אסבסט מצוי בסיכון לחלות בסרטן, אך לא כן אם ייחשף לאסבסט בצורה אחרת - כך אף את החשיפה לחומרים שבמי הקישון יש לבחון על-פי הצורה שבה נחשפו אליה התובעים.

כך, לדוגמה, נקבע בפסק הדין כי הסיכון שבחשיפה לקדמיום ולניקל הינו חשיפה לאדים של חומרים אלה, אשר נוצרים בשעה שמתיכים אותם בטמפרטורה של למעלה מ-1,000 מעלות צלסיוס. חשיפה זו איננה רלוונטית כלל לחשיפתם הנטענת של התובעים.

השופט הבהיר כי החשיפה העורית לחומרים הנדונים הינה זניחה ואיננה מסוגלת לגרום לנזקים להם טוענים התובעים. כך אף נקבע כי החשיפה לחומרים אלה על-ידי בליעה של המים אף היא חשיפה זניחה; וכי המחקרים שמצאו קשר בין חשיפה לארסן, למשל, לבין סרטן העור, עסקו במי ששתו במשך עשרות שנים מים המכילים ארסן, ואצל אלה אף נתגלו סימני הרעלה של העור, אשר לא נמצאו אצל מי מן התובעים.

השופט לא קיבל את חוות-דעתו של מומחה התובעים, פרופ' י. הוד. לפי חוות-דעת זו, על מנת לקבוע קשר סיבתי בין החשיפה לבין המחלות, די בכך שהתובעים נחשפו חשיפה כלשהי לחומרים אשר היו במי הקישון, ואפילו תהא חשיפתם מזערית וזניחה, כדבריו של המומחה - "למולקולה אחת", ואפילו אופן החשיפה יהא שונה מזה אשר הוכר במחקר המדעי כרלוונטי לגרימתן של מחלות שונות.

השופט ד"ר זרנקין קבע כי תיאוריה זו בעייתית ביותר, לא נמצא לה כל בסיס מחקרי, והיא איננה מהווה אסכולה מדעית מוכרת.

בית המשפט הוסיף כי פרופ' הוד התעלם באופן מוחלט בחוות-דעתו מדיון בגורמי הסיכון המוכרים לכל מחלה ומחלה, ממחלותיהם של התובעים, ונמנע במכוון מלהתייחס לנתוניו האישיים של כל תובע ותובע.

עוד ציין השופט כי המומחה הסכים אמנם כי למחלות שונות שלקו בהן התובעים ישנם גורמי סיכון מובהקים, שאין בינם ובין החשיפה לקישון ולא כלום, ואף לו נתבקש, היה מוכן ליתן חוות-דעת בעניין קשר סיבתי בין מחלתו של מי מן התובעים, שחלה בסרטן הריאות והיה "מעשן כבד" ובין העישון.

יחד עם זאת, בה בעת, ציין השופט, טען פרופ' הוד כי אין בכך כדי לשנות את קביעתו כי תובע כאמור חלה דווקא בשל חשיפתו למי הקישון.

כך, למשל, קבע פרופ' הוד כי מי שעישן 60 סיגריות ביום במשך עשרות שנים, ולקה בסופו של יום במחלת סרטן הריאות או סרטן הגרון, יש לקבל את טענתו כי מחלתו נגרמה דווקא בשל חשיפתו למימי הקישון, ואפילו הייתה חשיפה זו קצרה וגם חד-פעמית.

כך טען פרופ' הוד כי אף מי שנחשף באופן מסיבי לקרני השמש, ללא כל הגנה, וחלה בסופו של יום בסרטן העור - יש להכיר בטענתו כי מחלתו לא באה לו בשל חשיפתו לשמש דווקא, אלא בשל כך שבעת ששהה בקישון נחשף לארסן.

השופט זרנקין קבע כי מומחה התובעים פרופ' הוד לא מצא לנכון להיפגש עם מי מן התובעים או עם בני משפחת הנפטרים, לא קיבל מהם נתון כלשהו לגבי פעילותם בקישון, לגבי אורח חייהם ולגבי מחלות במשפחתם, אשר אפשר והיה בכוחם לשפוך אור על גורמי הסיכון למחלותיהם.

בית המשפט העדיף את חוות-הדעת של מומחי הנתבעים, אשר חוות-דעתם ועדותם בבית המשפט הותירו רושם של מקצועיות ובקיאות רבה, ואשר קבעו כי הסבירות שהחשיפה לחומרים שהיו בקישון עקב מגע עורי או נשימתי או בדרך של עיכול היא שגרמה לתחלואת התובעים - הינה קלושה ביותר.

על-פי קביעת בית המשפט, ההלכה הנוהגת כיום הינה שקשר סיבתי בנזיקין, ובכלל זה בתביעות סביבתיות, יש להוכיח על-פי מאזן ההסתברויות, ומשלא עלה בידו להוכיח בהסתברות העולה על 50% כי ישנו קשר סיבתי בין העוולה לבין הנזק - לא תצלח תביעתו.

בשולי פסק דינו ציין השופט כי כפי שנמסר לו על-ידי באי-כוח הצדדים, קצין התגמולים של הצבא הכיר בנכותם של חלק מן התובעים (אשר בנוסף לתביעה זו הגישו אף תביעה להכרת זכות כנכי צה"ל) כנובעת משרותם הצבאי, על-פי חוק הנכים תגמולים ושיקום.

השופט הבהיר כי בעשותו כן אימץ קצין התגמולים את דעת המיעוט של ועדת החקירה שהוקמה לבדיקת ההשלכות של פעילות צבאית בקישון על בריאותם של חיילי צה"ל, הידועה כ"ועדת שמגר", כאשר דעת הרוב שללה קשר בין השרות בקישון לבין מחלותיהם של התובעים.

את חיפה כימיקלים ייצגו עורכי הדין גיל עטר, שי כהן וליהי רז ממשרד נשיץ-ברנדס.

עו"ד חיים מנדלבאום ממשרד עו"ד מלמן-מנדלבאום, שייצג את בז"ן, כאול וגדיד, מסר בתגובה: "נראה כי מדובר בהחלטה אמיצה של השופט ד"ר עדי זרנקין. בית המשפט בדק את חומרי הראיות לעומקן וביצע החלטה עניינית, על אף שהיא עלולה הייתה להיות לא פופולרית".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988