מבחן דרכים: רנו קליאו החדשה - סופר-מיני עממית וטובה

בזכות העיצוב האטרקטיבי, תא הנוסעים המרווח ובעיקר יחידת ההנעה הנמרצת שמכוונת לא רק לסבא וסבתא אלא גם לנכדים - נראה שהקליאו לא תתקשה להשתלב, ובצדק, בצמרת המכירות של הפלח

הימור האסטרטגי של רנו-ניסאן על עתיד הרכב החשמלי עלה עד כה לבעלי המניות של הקונצרן קצת יותר מ-4 מיליארד אירו. הפיתוח והייצור של הרכב החשמלי של בטר פלייס בלבד עלה לקונצרן סכום לא ידוע, שנאמד במאות מיליוני אירו. אפילו בתרחיש האופטימי ביותר יחלפו כמה שנים טובות עד שרנו תתחיל לראות החזר על ההשקעה הזו - אם בכלל.

בארגונים רבים בעולם החלטה ניהולית שכזו הייתה מעלה שאלות, במקרה הטוב. בעלי מניות היו דורשים הסברים, מבקרי פנים היו פותחים בחקירה פנימית ואילו מנהלים בכירים היו משלמים עליה ביוקר. אבל עד כה לא קם ולו גם מנהל בכיר אחד בקונצרן רנו שמתח ביקורת פומבית על כדאיות הפרויקט ועל סכומי העתק שהושקעו בו. גם אחרי קריסת בטר פלייס אף בעל מניות לא שאל בגלוי "איפה הכסף".

הסיבה היא שפרויקט הרכב החשמלי היה ועודנו הבייבי האישי של קרלוס גוהן, נשיא רנו-ניסאן, שנהנה בקונצרן מפולחן אישיות. "האיש עם מגע הזהב" הצליח להפוך את ניסאן היפנית מחברה על סף פשיטת רגל לפרת מזומנים, שההכנסות ממנה מייצבות את הקונצרן כולו. הוא גם האיש שאסטרטגיית קיצוץ העלויות שלו והחלטתו להעביר את מוקד הייצור של הקונצרן למדינות מתפתחות, הניבו לרנו רווחי עתק בשנים היפות שלה.

לפיכך, כל עוד כלי הרכב הנורמליים של החברה ממשיכים לייצר לחברה ערימות מזומנים, יכול מיסייה לה פרזידנט לשרוף כאוות נפשו מיליארדים על פרויקטים שנויים במחלוקת.

ואכן, במקרה של הקליאו החדשה, נושאת דגל התדמית החדשה של רנו, נראה שמגע הקסם של גוהן עדיין לא אבד. מאחורי הקלעים הקליאו החדשה היא מכונית רווחית מאוד לייצור, שחולקת את רוב רכיביה עם דגמים קיימים של רנו-ניסאן. אבל במבט חיצוני - וזה הגורם הבאמת חשוב ללקוחות - יש לה עיצוב אטרקטיבי וחדשני עם קימורים שריריים, משחקי אור וצל בין קפלי המתכת בדפנות וחרטום בעל נוכחות, שבמרכזו פנסים עדכניים. בצבעים הנכונים ועם חישוקים אופציונליים זו יכולה להיות מכונית שתגזול תשומת לב על הכביש ממכוניות גדולות ויקרות ממנה.

גם תא הנוסעים מותיר רושם של מכונית גדולה ויקרה יותר. הספסל האחורי השטוח יכול להכיל שניים וחצי מבוגרים עם מרחב מכובד לרגליים ולראש ותא המטען מציע נפח שימושי. עמדת הפיקוד לא מחמיצה אף גימיק אופנתי, החל ממסך מגע רחב ועשיר למראה עבור בדיפונים בעלי טקסטורות של ציוד ספורט וכלה בהגה עם שלל מתגים מובנים. מבט מעמיק יותר יגלה פינות שבהן קוצצו עלויות. עיטורי ה"כרום" המבריקים על לוח המחוונים עשויים מפלסטיק והחלקים הנסתרים מהעין מרגישים קלילים וזולים. איכות הייצור הכללית טובה ומעט מאוד רעשים לא רצויים חודרים לתא הנוסעים בנהיגה. גם הנדסת האנוש טובה, למעט קורות הגג הקדמיות, שיוצרות שטח מת לא קטן במבט לפנים והצדה.

החידוש המרכזי של הקליאו החדשה נמצא מתחת למכסה המנוע. רנו אימצה את הנוסחה המצליחה של קבוצת פולקסווגן ופיתחה מנוע 1.2 ליטר בנזין יעיל עם מגדש טורבו ומערכת ניהול מתקדמת, שמשודך לתיבה כפולת מצמדים. על הכביש, התוצאה מרשימה. המנוע הקטן מייצר 10 כ"ס יותר ממנוע ה-1.6 של הקליאו היוצאת, וגם - ואולי בעיקר - 26% יותר מומנט, שזמין בכמעט 2,500 סל"ד פחות מהמנוע היוצא.

במונחים מעשיים זה אומר תחושה של כוח שופע וזמין מיידית בכל מצבי הנהיגה, סחיבה נמרצת בעליות וקצב צבירת מהירות מכובד בישורת. גם הביצועים נאים: הקליאו 1.2 ליטר האוטומטית מאיצה מאפס ל-100 קמ"ש ב-9.4 שניות בלבד - כמעט שלוש שניות מהר יותר מהדגם היוצא - וסוגרת על מהירות סופית גבוהה יותר ב-16 קמ"ש. התיבה כפולת המצמדים מחליפה הילוכים בזריזות, אם כי כדרכן של תיבות כאלה היא נוטה לעתים להשמיע קולות מוזרים ולייצר טלטולים כאשר היא נדרשת לטפל בפקודות רגל לא החלטיות.

במנועי טורבו קטנים ומתוחים צריכת הדלק משתנה משמעותית בהתאם לסגנון הנהיגה, והמנוע של רנו לא שונה. מי שינהג במתינות ויפקיד את תזמון העברת ההילוכים בידי המחשב, ללא התערבות ידנית, יוכל להשיג נתונים שמתקרבים עד כדי 10% מתחת לנתון הפנטסטי המוצהר (19 קילומטר לליטר). בעלי רגל כבדה, שרוצים לנצל היטב את פוטנציאל הביצועים של הרכב, ישיגו 25%-30% פחות מהמוצהר.

על הכביש קליאו החדשה ממלאת היטב את הדרישות מ"סופר-מיני" עממית. היא סופגת את רוב שיבושי הכביש המצויים בצורה מעודנת ושקטה, מפגינה התנהגות כביש בטוחה וידידותית על כבישים מפותלים גם לנהגים לא מיומנים, מאפשרת שיוט נטול מתחים בכבישים בין-עירוניים וההיגוי שלה מספק כמות מכובדת של היזון חוזר בפניות. יש לה גם היגוי טוב משמעותית מזה של הקליאו היוצאת, אם כי זו לא מכונית חדה מספיק לשעשועי אקסטרים על האספלט, למרות הפיתוי שמציב המנוע.

המחיר של רנו קליאו 1.2 ליטר אוטומטית מתחיל ב-104 אלף שקל ומגיע עד 108 אלף שקל לגרסה המהודרת ביותר (לפני עדכון המס הירוק). בהתחשב ברמת האבזור התקני הגבוהה אלו הם מחירים סבירים לפלח הזה אף שחובבי מציאות יוכלו למצוא בשוק דגמים מקבילים זולים יותר בכמה אלפי שקלים.

בזכות העיצוב האטרקטיבי, תא הנוסעים המרווח ובעיקר ביחידת ההנעה הנמרצת ובביצועים, שפונים גם לנכדים ולא רק לסבא וסבתא - נראה שהקליאו לא תתקשה להשתלב - ובצדק - בצמרת המכירות של הפלח שלה. עם עוד כמה דגמים מוצלחים כאלה, קרלוס גוהן יוכל לקבל אור ירוק מהבורד לפתח מכוניות אמפיביות כדי להציל את העולם כשהאוקיינוסים יעלו על גדותיהם.

קליאו
 קליאו

חלק מהמתחרות

פולו/איביזה/פאביה

מי שמחפש מכונית סופר-מיני עם מנוע 1.2 ליטר טורבו ותיבה כפולת מצמדים ימצא את מבוקשו באחיות סיאט איביזה (106 אלף שקל), סקודה פאביה (107 אלף) ופולקסווגן פולו (115 אלף). הביצועים מעט אטיים יותר מאלה של הקליאו.

פיז'ו 208

למתחרה הצרפתית עדיין אין מנועי טורבו קטנים, אבל מנוע ה-1.6 ליטר המודרני של המכונית מייצר 120 כ"ס. תא הנוסעים איכותי ומרווח, והמכונית נעימה לנהיגה נמרצת. עם זאת, הביצועים פחות זריזים מאלה של דגמי הטורבו המתחרים. המחיר: מ-101 אלף שקל.

פורד פיאסטה 1.6

פורד פיאסטה, שעברה חידוש מקיף, עולה 99 אלף שקל בלבד. במחיר הזה מקבלים עיצוב אטרקטיבי, תא נוסעים איכותי ומאובזר מאוד וביצועים סבירים. זו גם אחת המכוניות היחידות בפלח שמתהדרות בתווית "תוצרת גרמניה".