הנקראות ביותר

מי היא עו"ד רוני אלוני-סדובניק והאם הלכה רחוק מדי?

היא עיוותה את דבריו של השופט ישעיה אודות "בנות שנהנות מאונס" והביאה להדחתו; היא ביקשה להכיר בקורבנות תקיפה מינית כבעלות נכות וכנפגעות פעולות איבה; והמציאה את גרסת המתלוננת כאילו אולצה להדגים אונס בביהמ"ש

עו"ד רוני אלוני-סדובניק יזמה תחום משפטי חדש - עבירות מין שהן בעצם מעשי טרור; אונס שהוא בעצם פיגוע. זהו רק חלק ממהלך רחב יותר, שבמסגרתו מבקשת עורכת הדין - המתמחה לדבריה ב"עריכת דין פמיניסטית ומשפט מגדרי" ובייצוג נפגעות תקיפה מינית - למצוא כיסים עמוקים שאותם ניתן לתבוע.

בתחום עבירות המין, מתברר, אין עוד די בניהול הליך פלילי נגד התוקפים ובהגשת תביעת פיצויים בעקבותיה. כעת מסומנים כיסים נוספים, שעשויים להוות מקור נאה להכנסה ולפיצוי.

"השפיל אותי כאישה וכיהודייה"

בחודש יוני השנה הסתיים משפטו של פלסטיני בן 21, אחמד בני ג'אבר, שהורשע באונס אלים ובביצוע מעשי סדום בנער ובנערה ישראלים קטינים בחניון גן העיר בתל-אביב. בית המשפט המחוזי בתל-אביב גזר עליו עונש חריג בחומרתו - 30 שנות מאסר ואת הקנס המרבי שניתן לגזור במסגרת הליך פלילי - 258 אלף שקל לטובת כל אחד מהקורבנות.

באת-כוחה של הקטינה, עו"ד אלוני-סדובניק, הביעה אכזבה מכך שבכתב האישום לא נכלל המניע הלאומני, שהיה לדבריה המניע לאונס האכזרי. "המתלוננת מאוכזבת מאוד מפרקליטות המדינה שאטמה את אוזניה וליבה וסירבה לבדוק את מניעי המפגע".

במצוות עורכת דינה, מסרה המתלוננת גם תצהיר לבית המשפט, ובו כתבה כי "הוא השפיל אותי בתור אישה ובתור יהודייה".

את המהלך הזה יישמה סדובניק גם בעניינה של המתלוננת שטענה כי אולצה כביכול להדגים בבית המשפט כיצד נאנסה. גם בעניינה סדובניק הגישה תביעה לקבלת תגמולים ממשרד הביטחון, לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה. תביעתה נדחתה, והערר שהגישה הועבר לטיפול ועדת ערר בראשות השופט בדימוס ניסים ישעיה.

שלא לפרוטוקול, ניסה ישעיה להסביר לסדובניק שתביעתה עתידה להידחות, מאחר שלא צלחה את המשוכות המשפטיות הנדרשות: הוכחה שהתקיפה המינית מהווה "מעשה איבה" לאומני, והוכחת קשר סיבתי בין אותו "פיגוע" לבין הטראומה הנפשית של המתלוננת כיום.

סדובניק יצאה מהאולם ומסרה לעיתונות כי ישעיה אמר בדיון כי "יש בנות שנהנות מאונס" - עיוות מסוים של דברי השופט ישעיה (שהוצאו מהקשר הדיון המשפטי "נטו", כפי שהסביר ישעיה: "כדוגמה, אם יש נאנסת שלא נגרם לה נזק ונהנתה מהאונס") - והביאה להדחתו מכהונה שיפוטית ומהמשך הדיון בתיק.

חשוב שיכירו בה כנפגעת איבה

להמצאה החדשה יש תכלית כלכלית. קורבנות של עבירות פליליות, לרבות תקיפות מיניות, זכאים לעתים לקבל פיצוי במסגרת גזר הדין הפלילי לנאשמים. בדרך-כלל מדובר בפיצוי לא גבוה של כמה עשרות אלפי שקלים. אחרי סיום ההליך הפלילי ניתן להגיש נגד התוקפים תביעת נזיקין נגררת להרשעה בפלילים. פיצוי בתביעה אזרחית על אונס עשוי להגיע לעתים למיליון שקל.

אבל עו"ד סדובניק יצרה תחנה שלישית בהליכים המשפטיים - תביעה נגד משרד הביטחון, לקבלת תגמולים לפי "חוק נפגעי פעולות איבה". הכיס העמוק של המדינה, המשלם תגמולים לקורבנות של פיגועים ולנכי צה"ל, צריך - לשיטתה של סדובניק - לשלם גם לקורבנות אונס, אפילו כשהאישום באונס נמחק כלפי רוב הנאשמים.

במאמר שפירסמה ביולי השנה באתר ynet ביקשה סדובניק לעגן את התזה שלה; וכתבה כך: "גברים לוכדים אישה שנדמית להם כשייכת למחנה האחר, ונותנים פורקן לזעמם הפוליטי באמצעות אונס ברוטלי. התופעה מושתקת באופן עקבי זה שנים בידי הממסד הביטחוני והמשפטי. מדינת ישראל", התלוננה סדובניק, "מסרבת בעקשנות מכעיסה להכיר בנאנסות כנפגעות של פעולות איבה. המדינה מפקירה ילדות פצועות בשדה הקרב".

בבוקר שלאחר החשיפה התקשורתית, הייתה עו"ד סדובניק מרואיינת מבוקשת בכל כלי התקשורת. בתוכנית הבוקר של ערוץ 2 אמרה: "כל מה שחשוב לה (למתלוננת, י' י') כרגע זה שמשרד הביטחון יכיר בה כנפגעת איבה".

מבחינת סדובניק, הטראומה האמיתית נגרמה למתלוננת לא רק מעצם האונס שעברה (ושבסופו של דבר הופרך) - אלא גם מהעדות שנאלצה למסור בבית המשפט. "היא באה אליי כחיילת, ואמרה לי, 'הפוגעים האלה גרמו לי טראומה, אבל הטראומה הגדולה ביותר שבגללה אני כאן אצלך זה כי אני לא מוכנה לעבור לסדר היום על מה שהם עשו לי - הפרקליטות ובית המשפט'. ההליך המשפטי המבזה שלקח לה את כל הכבוד שלה".

בעלות הפרעת דחק פוסט-טראומטית

סדובניק ממשיכה לשכלל את המצאתה החדשה ולחפש כיסים עמוקים נוספים שאותם אפשר לתבוע בשם קורבנות עבירות מין והטראומה שחוו - לא בביצוע עבירות המין עצמן, שכן כיסם של הנאשמים אינו עמוק דיו, אלא כתוצאה מהטראומה המשנית, במסגרת ההליכים המשפטיים. כך, למשל, החליטה סדובניק לתבוע בשמה של קורבן סחר בבני אדם את משרד המשפטים, לא פחות.

הסיבה? האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים שטיפל בקורבן הסחר, העביר את הטיפול בה, לאחר הרשעתם של העבריינים, לארגון "מוקד סיוע לעובדים זרים". המוקד הגיש בשמה של הקורבן תביעה לבית הדין לעבודה, בדרישה להכיר ביחסי עובד-מעביד בין העבריינים לבינה. וכך הסבירה המתלוננת במצוות באת-כוחה את התביעה: "פתאום לשמוע שמגיע לך שכר מינימום על הסבל, זה נורא כואב".

בינתיים ממשיכה סדובניק לסמן יעדים חדשים. במכתב ששיגרה למנהל בתי המשפט, מיכאל שפיצר, אחרי החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים, אליעזר גולדברג, ניסחה עו"ד סדובניק אפיק חדש לפעולה. לדבריה, יש צורך ב"עדכון דחוף באופן ניהול ההליכים בתיקי עבירות מין". היא מבקשת להתייחס לקורבנות עבירות מין כאל בעלי נכות.

לדבריה, "המתלוננות מאובחנות כבעלות צרכים מיוחדים - מאובחנות ב-PTSD - ויש להטמיע הנחיות להתאמת השירותים המשפטיים לבעלי מוגבלויות, גם לנפגעות לקויות דחק פוסט-טראומטי".

לדבריה, הממשלה החליטה שכל מערכות המדינה יתאימו את שירותיהן לאוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים, אולם "מערכת המשפט טרם עשתה כן לגבי קבוצת המאובחנות רפואית כבעלות הפרעת דחק פוסט-טראומטי".

בחזרה למתלוננת שטוענת כי אולצה כביכול להדגים בבית המשפט כיצד נאנסה. לצד תביעה ממשרד הביטחון, פנתה סדובניק לתבוע גם את סנגורם של הנאשמים בהליך הפלילי, עו"ד מנחם בלום, זה ש"אילץ" כביכול את המתלוננת להדגים בבית המשפט כיצד נאנסה.

במכתבה ממאי 2012 כתבה לו: "ניכר מהפרוטוקולים כי הפרת חובה חקוקה לשמור על כבודו של הצד שכנגד, והתרשלת במילוי תפקידך לכאורה. אנו אומדים את הפגיעה במרשתי כתוצאה מהתנהגותך המקצועית כעורך הדין של הפוגעים, בסך של למעלה מ-500 אלף שקל".

סדובניק הציעה לבלום שיודה שפגע במתלוננת שלא במזיד, ובמקרה כזה ניתן יהיה לסיים את התביעה "מחוץ לכותלי בית המשפט" בתשלום של 250 אלף שקל, שיירדו מפוליסת האחריות המקצועית שלו, אולם הצעה זו תקפה ל-30 יום בלבד.

גרירת הרגליים של הנהלת בתי המשפט

עו"ד בלום השיב לסדובניק, באמצעות שותפו עו"ד עלאא זחאלקה, כי הוא רואה בדרישתה סחיטה באיומים, וכי הוא שוקל להגיש נגדה תלונה במשטרה. הוא ציין כי החקירה הנגדית שערך למתלוננת באולם המשפט נדרשה מאחר שבמשך חצי שנה לאחר התקיפה, נמנעה זו מלטעון שנאנסה.

התלונה המקורית הייתה על תקיפה בלבד, ורק לאחר שהתברר כי בהתאם לחוק הנוער שלפיו נשפטו הנאשמים הקטינים, העונש הצפוי להם הוא קל יחסית, ביקשה המתלוננת לתקן את עדותה ולהוסיף טענה על אונס, טענה שהתמוטטה בעדותה בבית המשפט.

בלום הוסיף כי "החקירה הנגדית נערכה תחת עינם הפקוחה של 3 שופטים מחוזיים. האם מרשתך מתכוונת להגיש גם נגדם תביעה?", שאל בסרקזם.

ייתכן כי סדובניק תפסה את הדברים ברצינות. היא פנתה למנהל בתי המשפט שפיצר, וכתבה במכתב שנראה כהקדמה להגשת תביעה נזיקית נגד אוצר המדינה: "התנהגות מחדלית תמוהה ומקוממת של שופטי בית המשפט המחוזי שאיפשרו חקירתה של נפגעת אונס קטינה, התעללות כה קשה מול עיניהם, ולא הבינו מה הם מעוללים. למרשתי היה רווח אם בית המשפט היה מכיר בטעותו ומביע התנצלות והבטחה אמיתית לבדק-בית ולשינוי מהותי במהלך ניהול תיקי עבירות מין".

החלטתו של נציב תלונות הציבור על שופטים, אליעזר גולדברג, בעניין גדעה לפי שעה מהלך להגשת תביעה נגד הנהלת בתי המשפט.

זה המקום לשאלה אם אכן מדובר בצעירה שנאנסה, כטענת עו"ד סדובניק, שמא מדובר בטענת-שווא. במקור התלוננה הצעירה על תקיפה ותו לא. רק בהמשך, לאחר שהוגש נגד ארבעת הקטינים הפלסטינים כתב אישום, שינתה את עדותה וטענה כי נאנסה. בעקבות זאת הוסיפה הפרקליטות אישום באונס נגד הארבעה והפרידה את כתבי האישום, כך שנגד הנאשם הצעיר ביותר נותר כתב האישום בבית משפט השלום לנוער, ונגד שלושת האחרים ההליך הועבר לבית המשפט המחוזי.

ההליך המשפטי נגד הנאשם הצעיר היה מהיר יותר, והסתיים בהודאה ובהסדר טיעון. הוא הורשע אמנם בביצוע בצוותא של מעשה האונס, אולם זאת מכיוון שהחזיק בזרועה בעת שאחד מחבריו אנס אותה - לפי טענתה.

בהמשך, במשפטם של שלושת הנאשמים האחרים, התמוטטה טענת האונס, ועם השלושה נחתמו הסדרי טיעון שבמסגרתם הורשעו במעשה מגונה בכוח ותקיפה בנסיבות מחמירות, וזוכו מעבירת האונס.

כלומר, בהליך היחיד שבו התקיימו הליכי הוכחות, לא הוכחה טענת האונס ולבסוף נמחקה. האם ניתן לומר כי הצעירה "נאנסה" על יסוד משפטו של הנאשם הצעיר, שממילא לא הואשם שביצע בעצמו את האונס, ושמשפטו הסתיים בטרם התבררו העובדות לאשורן? שאלה פתוחה.

בינתיים, ההליכים המשפטיים משנים כיוון ומופנים נגד סדובניק עצמה. בעקבות החלטתו הנחרצת של הנציב, הוגשו נגדה שתי תלונות משמעתיות לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין במחוז תל-אביב. האחת על-ידי עמותת אומ"ץ, והשנייה על-ידי עו"ד בלום, שגם הגיש נגדה תביעת לשון הרע לבית משפט השלום בירושלים, בסך 200 אלף שקל.

הנהלת בתי המשפט עדיין שוקלת אם להוסיף מצידה תלונה משמעתית שלישית נגד סדובניק. גורמים בנציגות השופטים הביעו פליאה על גרירת הרגליים מצד הנהלת בתי המשפט.

חשיפת הדברים שאמר כביכול השופט ישעיה עוררו סערה כה גדולה, שגם הוועדה למעמד האישה בכנסת נזעקה לקיים דיון דחוף, בנוכחות שרת המשפטים ציפי לבני ומנהל בתי המשפט שפיצר. סדובניק, שהייתה בישיבה, ביקשה לקבל את רשות הדיבור, זעמה על שנאלצה להמתין לתורה, וקראה לעבר יו"רית הוועדה, ח"כית עליזה לביא, "בשביל מה הזמנת אותנו? אני מייצגת את הילדה שבגללה קרה כל הסיפור הזה, וזה לא מעניין את אף אחד. אולי סתם באנו להיות סטטיסטים בהצגה שלך".

סדובניק הציעה בישיבה לתקן את החוק - ולאפשר לקורבנות של הטרדה מינית ושל תקיפות מיניות לקבל פיצויים ממטרידים ומתוקפים ללא הוכחת נזק כלשהו, לצד הפיצויים הנוספים בגין נזקים. זאת, בדומה למנגנון הקבוע כיום בחוק איסור לשון הרע.

לדבריה, יש לעגן בפקודת הנזיקין "חזקת נזק מתקיפה מינית", שלפיה נפגעי אונס או תקיפה מינית, שפגיעתם הוכחה בהליך פלילי, לא יצטרכו להוכיח את נזקיהם, והפיצוי הסטטוטורי יינתן גם בלא שנגרם להם נזק כלל.

הפיצוי שהציעה סדובניק יחל ב-50 אלף שקל בגין הטרדה מינית, ועד 5 מיליון שקל לנפגעות אונס. לטענתה, "כיום נטל ההוכחה על קיום נזק מאונס מוטל על הנפגעת, הגיעה העת להפוך נטל ראיות זה".

למרות ביקורתו החריפה של נשיא בית המשפט העליון, מכהנת עו"ד סדובניק עדיין כיו"רית הוועדה למעמד האישה במינוי אישי מטעם ראש הלשכה, עו"ד דורון ברזילי. בישיבה בכנסת פנתה סדובניק בשם הלשכה לשרת המשפטים, וביקשה "תעזרי לנו להפוך את הנזק מאונס לחזקה. חזקת הנזק מאונס צריכה להיות חזקה שבדין, כתובה. לא יכול להיות שאחרי שניהלנו הליך פלילי קשה, היא צריכה עכשיו 4 שנים לנהל מהלך להוכיח שהיא ניזוקה. אנחנו לא צריכות להוכיח שנגרם נזק".

בעבר ביקשה סדובניק לגייס את לשכת עורכי הדין לשינוי חקיקה נוסף, בהתאם לחוק למניעת הטרדות מיניות. על-פי התיקון שביקשה להוביל, ימונו לתפקידי הממונים על ביצוע החוק במקומות עבודה, עורכות דין בלבד. "אני מציעה לציבור עורכות הדין שלא יסיגו מידן את תחומי עיסוקן", כתבה סדובניק.

מלשכת עורכי הדין נמסר בתגובה: "עו"ד סדובניק פעילה זה שנים במסגרת הלשכה, ופעילותה בענייני קידום נשים חשובה ומכובדת. ללשכה ולראש הלשכה אין נגיעה לפרקטיקה הפרטית של עורכת הדין".

לא נדרשה לכרוע על ארבע

בחודש שעבר שם הנציב גולדברג קץ למחול השדים סביב השופטים. בהחלטה נחרצת הוא דחה את כל הטענות נגדם, וציין לשבח את התנהלותם במשפט, הן כלפי המתלוננת והן כלפי הנאשמים, וקבע: "שמיעת ההקלטה אינה מותירה כל ספק בכך שהמתלוננת לא התבקשה 'לכרוע על ארבע ולהדגים את מעשה האונס שבוצע בה', כאמור בתלונה. לטענה זו אין כל יסוד והינה עלילת דברים".

ימים אחדים אחר-כך החליט נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס, לחרוג ממנהגו ולהתייחס לדברים בפומבי. בוועידת המשפט של מחוז תל-אביב בלשכה הוא תקף במילים חריפות את עו"ד סדובניק, ואמר כי הפרסומים התבססו על "אמירות חסרות בסיס של עורכת דין, שלא ייצגה בתיק ולא נכחה באולם הדיונים, ובלי לבדוק את העובדות לאשורן".

אך על אף קביעותיו הנחרצות של הנציב, שבאו בעקבות בירור ממצה, סדובניק אינה מרפה מהעניין. מגובה במספר עיתונאים הניזונים ממנה, היא ממשיכה להפיץ טענות שונות.

ימים אחדים לאחר החלטתו של גולדברג, כתבה סדובניק לשפיצר, בטענה מרומזת שהנציב הסתמך בהחלטתו על קלטות מזויפות של הדיון המשפטי. "הנציב כלל בהחלטתו שתי תובנות", כתבה, "שטענת מרשתי כי הושפלה וכבודה נרמס היא שקר, וכי אני חטאתי בייצוגה בטענותיה אלה. תובנות אלה נסמכו על 'הקלטות' מסתוריות שמעולם לא נשמעו ולא תומללו וצצו יש מאין. מכיוון שלא היה מקליט באולם, ולא נערכה הקלטה או תמלול, נבקש לדעת מהיכן הופיעו הקלטות הנטענות, מי ערך אותן, ומדוע מעולם לא תומללו".

יצוין כי אין קשר בין טענות אלה לבין המציאות, שכן ההליך המשפטי במקרה זה תועד בהקלטה, והקלטה זו שימשה לעריכת פרוטוקול שחלקים ממנו הדליפה סדובניק עצמה, שלא כדין, בהיות ההליך בדלתיים סגורות מכוח חוק הנוער. אלא שבהבינה שככל הנראה חשפה את עצמה לתביעת לשון הרע, נסוגה סדובניק מטענתה כי מי שביקש מהמתלוננת להדגים היה הסנגור בלום.

בסופו של דבר, ההדגמה החלקית נעשתה ביוזמת המתלוננת עצמה בחקירה החוזרת, לנציג הפרקליטות, ולא בחקירה הנגדית מול הסנגור. "האם זה חשוב מי ביקש מהילדה להדגים את תנוחות הגוף של התוקף המיני?" כתבה סדובניק, "האם זה חשוב שפרקליט המדינה ביקש זאת, או שבא-כוח הנאשמים ביקש?".

במקביל ממשיכה סדובניק להסתמך על תצהירים שעליהם החתימה את המתלוננת והוריה, ולפיהם חוותה המתלוננת השפלה עמוקה במהלך עדותה בבית המשפט. יצוין כי כל ההתרחשויות המתוארות בתצהירים נבדקו והופרכו על-ידי הנציב.

הנציב ציין גם כי עו"ד סדובניק אינה יכולה להעיד על מה שאירע בבית המשפט, מאחר שלא נכחה שם, היות שהחלה לייצג את המתלוננת רק בשנתיים האחרונות. מי שכן הייתה שם היא עו"ד טלי אייזנברג ממרכז "נגה" לייצוג נפגעי עבירה.

וכך כתבה עו"ד אייזנברג לנציג גולדברג: "לא זכור לי שהנפגעת נדרשה לכרוע על ארבע או כי הייתה על הרצפה. אני מתקשה להעלות על דעתי סיטואציה קיצונית שבה נפגעת עבירת מין קטינה תיאלץ בנוכחותי לכרוע על ארבע לפני בית המשפט, והדבר יישאר ללא התייחסות מפורשת שלי, כמי שפועלת להגנה על שלומה, כבודה ופרטיותה, הן במהלך הדיון והן לאחר מעשה".

הרחבת ה"סדנאות" לשופטים

התלונה הראשונית שהעבירה שרת המשפטים לבני לנציב תלונות הציבור על שופטים, נגד שופטי המחוזי צבי סגל, משה דרורי ויורם נועם, לוותה גם בהודעה לעיתונות מטעמה, שנוסחה באופן לוחמני. "ככל שיש אמת בדברים", כתבה לבני על טענותיה של סדובניק, "הרי שמדובר בסיטואציה קשה מאוד ומשפילה עבור קורבן אונס. למותר לציין את הצלקות הנפשיות הקשות שמותיר אונס, מעבר לצלקות הגופניות של קורבן אלימות".

בישיבה דחופה שהתקיימה בוועדה למעמד האישה בכנסת, לאחר פרסום הטענות נגד השופט ישעיה, מצא את עצמו מנהל בתי המשפט שפיצר בעמדת מגננה. באותו דיון אמרה השרה לבני כי "הטלפון הראשון שעשיתי היה למנהל בתי המשפט, והבקשה הראשונה שביקשתי הייתה להעביר את כל השופטים סדנאות שיגרמו להם להבין לעומק מה זה אומר מבחינת האישה, מה זה אומר מבחינת העדה שמגיעה להעיד, ומה זה אומר גם מבחינת הענישה המתבקשת".

שפיצר עצמו הודיע בכנסת בחודש יוני כי השופטים עוברים כבר עכשיו השתלמויות נרחבות בנוגע לנפגעות תקיפה מינית. "עשינו לפני 4 חודשים השתלמות של 3 ימים בתנאי פנימייה ל-120 שופטים, עם טובי המומחים מכל המגזרים".

אבל גם אחרי שהנציב ניקה את השופטים מכל חשד, לבני התבצרה בעמדתה על הצורך בהרחבת ה"סדנאות" לשופטים. ביום שבו פורסמה החלטת הנציב היא הודיעה כי סיכמה עם גרוניס לערוך השתלמויות נוספות לשופטים בנוגע לנפגעות עבירות מין.

לדבריה, "אין בהשתלמויות הללו כדי להטיל ספק במקצועיותם של השופטים, אלא להקנות להם כלים נוספים כדי להבין את נפש קורבן התקיפה המינית וליישמם בהליך המשפטי הפלילי".

מי שתומכת מאוד בהרחבת חובת ההשתלמויות והסדנאות - לשופטים, לעובדי המגזר הציבורי, למקומות עבודה - היא עו"ד סדובניק. וכנראה רק במקרה באתר האינטרנט של משרדה מוצעים שירותי מתן הרצאות במגוון נושאים, ובהם: הטרדה מינית במקומות עבודה; שוחד מיני במינהל הציבורי; תופעת הסחר בנשים ועוד. המרצה: עו"ד רוני אלוני-סדובניק.

המתלוננת מתעקשת: "אני בטוחה שביקשו ממני להדגים כיצד נאנסתי"

"ביקשו ממני להדגים על רצפת בית המשפט כיצד נאנסתי, אני בטוחה שזה מה שהיה באולם בית המשפט" - כך אמרה המתלוננת שאולצה כביכול להדגים כיצד נאנסה, בראיון בחדשות ערוץ 2 ששודר ביום שישי האחרון.

המתלוננת סתרה בדבריה את קביעותיו של נציב תלונות הציבור על שופטים, אליעזר גולדברג, שניקה מכל חשד את השופטים סגל, דרורי ונועם מבית המשפט המחוזי בירושלים, וקבע כי הטענות נגדם בעניין זה הם "עלילת דברים".

בראיון התברר כי המתלוננת עומדת על גרסתה. "ביקשו ממני להדגים, אז הלכתי והדגמתי על רצפת בית המשפט. אני חושבת שזה היה כמו אונס שני. אין סיבה לגרום לילדה בת 15 להיות כל-כך מושפלת מול כל-כך הרבה אנשים".

המתלוננת - שעדותה בדבר אונס נסתרה במהלך המשפט וגרמה לחתימת הסדר טיעון עם הנאשמים באשמת מעשה מגונה בכוח ותקיפה בנסיבות מחמירות, ולא באונס - ציינה כי "השופטים עשו עבודה טובה", אך הוסיפה כי "בית המשפט היה צריך לשמור עליי יותר. יצאתי משם חבולה נפשית".

לדברי המתלוננת, "מתחילת המשפט הרגשתי את המבטים המאיימים של עורך הדין של הנאשמים. במשך כל זמן שהייתי שם הוא זרק לי כמה שאני שקרנית וכמה שאני לא דוברת אמת. שאל אותי האם הייתי רטובה. ילדה בת 15 אמורה לדעת מה זה אומר בכלל? זה הכרחי למשפט? השופטים עצרו אותו באותו רגע שהוא אמר את זה. אבל גם אם אני ביקשתי להדגים, השופטים לא היו אמורים לעצור את זה?"

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות