לפיד, תעשה לי שד' רוטשילד

כמו מהלכים אחרים שננקטו בעבר לאותה מטרה, גם "הקמת החברה הממשלתית" שעליה הכריז לפיד ואותה הוא מנסה לקדם בשבועות האחרונים, מתעלם מכך שדיור בר השגה כבר קיים בארץ, ולמכביר. מקרית שמונה ועד אילת, דרך חגורת הביקוש בין חדרה לגדרה, ועד אזור הנדל"ן הלוהט במטרופולין שסביב ת"א, יש כבר היום דירות במחירים סבירים.

דירות במחיר 600-700 אלף שקל ואף פחות עוברות מיד ליד כמעט בכל חודש, גם בתוך תל אביב עצמה. לא מעט כאלה מחפשות לשווא קונה בלוד, ברמלה, בשכונות דרום תל אביב ומזרחה, ובשכונות הוותיקות בלב הערים באר שבע ואשקלון, חיפה, חדרה ונהריה, שדרות וכרמיאל. הדירות הללו כלל לא נספרות ב"מלאי", כי כמעט שאין להן ביקוש. אלה דירות לא חדשות, בבניינים שרחוקים מסטנדרט הבנייה של ימינו.

כמעט כל תושב עובד במדינה יכול לקנות דירה כזו, אבל איש לא רוצה לגור בהן. הגורם למחירן הנמוך הוא שהן ממוקמות בשכונות חסרות חן וייחוד שתוכננו באופן לקוי, ולכן מאוכלסות בדיירים עניים וסובלות מדימוי נמוך. לא הגיל ולא הסטנדרט הם הבעיה. עובדה - גם ברחובות שעל יד שד' רוטשילד בת"א הבנייה מיושנת, ודירות מוזנחות מאוד מושכרות ונמכרות שם במחירים אסטרונומיים.

מה שהחברה החדשה של לפיד תייצר, בכוונתה "לפתוח חסמים" באמצעות שיווק עוד קרקע ובניית עוד שכונות חדשות, הוא עוד דירות ועוד אזורים מהסוג הלא מבוקש הזה. גם אם תצליח "החברה" ותוריד בכך את מחירי הדיור לעשור הקרוב, תוך עשור ולכל יותר עשרים שנה, נעמוד שוב מול אותה בעיה: מצוקת דיור שאינה נובעת ממחסור בהיצע, אלא ממחסור בהיצע שמישהו רוצה לקחת.

מהפכה תתחולל רק אם המהלך יתמקד בשינוי איכות הדיור. ואיכות אינה שיש בלובי, חניה או חדר שירותים נוסף. אם אנשים מוכנים לגור בשטח מצומצם, בלי מעלית ובלי חניה בשדרות רוטשילד, צריך לייצר "רוטשילד" בקריות, בכפר סבא ובנס ציונה.

לבנות לגובה, לשפר את המרחב הציבורי הפתוח והמשותף, ולבנות עוד במרכזי הערים כדי לצופף אותן, לגוון אותן מבחינת ייעודים וסוגי אוכלוסייה. אם ייבנו בדרך זו מספיק דירות, המלאי יתחדש ויגדל, המחירים ירדו, ולא ניתקע שוב עם דירות בשכונות שאיש לא ירצה לגור בהן. כל מהלך אחר הוא בכייה לדורות, לתשומת לב הרשויות.