האם צילום סקס על חוף הים מהווה פגיעה בפרטיות?

בעל שאשתו בגדה בו הגיש, במסגרת תביעת נזיקין, לבית המשפט העליון ראיות להוכחת תביעתו, הכוללות יומן שניהלה האישה ובו תיאורים מיניים מפורטים אודות מעלליה, וכן קלטת שצילם חוקר פרטי ובה מתועדים האישה ומאהבה מקיימים יחסי מין על שפת הים.

בית המשפט העליון דחה את תביעתו של הבעל על הסף, אך בשולי הדברים ציין כי הגשת ראיות אלה מהווה עבירה על חוק הגנת הפרטיות מצד הבעל, ועלולה לחשוף אותו לתביעה פלילית ולתביעה נזיקית מצד האישה.

חוק הגנת הפרטיות מגדיר פגיעה בפרטיות כ"צילום אדם כשהוא ברשות היחיד". עולה השאלה: האם תיעוד במקום ציבורי כשפת הים עונה להגדרה זאת?

והתשובה - חיובית. ב-2006 הורשע בפלילים עורך דין שפיתח אובססיה כלפי אלמנה מכפרו, ואף ריצה עונש מאסר בפועל בשל עבירה על חוק הגנת הפרטיות, בנוסף לעבירות חמורות אחרות שביצע כנגד מושא אהבתו.

באותו מקרה, עורך הדין גילה כי האלמנה, אשר דחתה את חיזוריו, מנהלת רומן עם אדם אחר - ושכר חוקר פרטי. הלה תיעד את הזוג מתנה אהבים בחורשה ועורך הדין ניסה לעשות שימוש בתמונות החושפניות כדי לסחוט את האלמנה להיכנע לתכתיביו. הוא אף הפיץ את התמונות כדי לביישה בקרב מקורביה בכפר.

בית המשפט קבע כי הגדרת הפגיעה בפרטיות אינה תלויה באופי המקום - ציבורי או פרטי - כי אם בציפיות האדם לפרטיות באותו מקום. במקרה זה, האלמנה ובן זוגה חיפשו לעצמם פינת יער מבודדת מן ההמון בה ציפו לאינטימיות ופרטיות, על אף היות היער מקום ציבורי בהגדרתו. לפיכך, עורך הדין הפר את פרטיותם ולכן הורשע.

באופן דומה, בית המשפט העליון פסל תמונות אינטימיות שהוגשו על-ידי בעל נבגד אחר, אף הוא במסגרת תביעת גירושים מאשתו, שצולמו במרתף ביתם המשותף. העובדה שהצילום נעשה בבית שנמצא בבעלותו של הבעל אינה מונעת מלראות בית זה כמרחב הפרטי של האישה, כאשר לאישה הייתה ציפייה לגיטימית לפרטיות, מאחר שמגורי הצדדים כבר הופרדו, והבעל עזב את הבית.

לא תמיד הפגיעה בפרטיות הופכת לאישום פלילי. לפעמים מספיק שהיא כואבת בכיס. השבוע חויב בעל לשעבר לשלם לגרושתו 40,000 שקל פיצוי בגין פגיעתו בפרטיותה. זאת לאחר שהדפיס מיילים ששלחה לצדדים שלישיים מתוך חשבון המייל שלה, ואף שלח את התדפיסים לאביה, כדי ש"ילמד" על התנהגותה הנלוזה של ביתו ממקור ראשון.

בית המשפט קבע כי ללא רשות מפורשת של האישה לקרוא את המיילים שלה, נוצרת פגיעה בפרטיות, גם אם לבעל היתה סיסמה או נגישות למחשב בו הם מאוחסנים. יתרה מכך, גם אם האישה הייתה נותנת לבעל היתר לקרוא מייל מטעמה, אין בכך נתינת רשות להדפיסו ולהעבירו לצדדים שלישיים.

לפנינו מגמה חד-משמעית של בתי המשפט להרחיב את מושג הפרטיות, מעין תמונת מראה להתרחבות האפשרויות להשגת מידע בעידן הטכנולוגי. בימינו, המחשבים והסמארטפונים הפכו את המרחב הפרטי במידה רבה לציבורי - ולהפך. יש בכך עידוד לבלוש אחר האחר ולעשות שימוש במידע אישי בקלות יתרה. בתי המשפט מבקשים למנוע נטייה זאת, על-ידי הגדרה מחדש של גבולות הפרטיות באופן רחב ככל שניתן.

אין חולק כי מדובר בצעד חינוכי חשוב ומתקדם מצידם של בתי המשפט, אך הוא מתנגש פעמים רבות עם חוסר הקידמה הכרוך בדיני המעמד האישי, אשר אינם מכירים בגירושים ללא אשם. מאחר שהגירושים עודם מתנהלים על-פי ההלכה היהודית, רצונו של אדם לעזוב נישואים אומללים אינה מספקת כדי לזכותו בגט, ואם הצד השני מסרב להתגרש, לעיתים אין לו מנוס מהשגת ראיות "מפלילות" בתחומים אינטימיים ופרטיים כנגדו.

ככל שתתרחב הנטייה לסיים נישואים גם ללא הוכחת אשם מצד מי מהצדדים - כך יהא צורך פחות בפגיעה בפרטיות המזיקה לשני הצדדים כאחד.

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה וירושה ב"גלובס".