צמודים מדי למכונית

ישראל חברה בארגון OECD היוקרתי זה כשלוש שנים, אבל נדמה שממשלת ישראל הפנימה עד כה את העובדה הזאת באופן חלקי בלבד. ההסתגלות לצדדים החיוביים של החברות בארגון ולבונוסים הנלווים אליה הייתה דווקא מהירה: תנאי סחר מועדפים, גיוס אשראי נוח יותר וכמובן מגוון הזמנות ליעדים אקזוטיים ברחבי העולם על חשבון הברון. אבל נראה שהממשלה, והאוצר בפרט, לא הפנימו עדיין שהחברות בארגון כרוכה גם במחויבויות כמו עמידה בסטנדרטים מינימליים של כלכלה וממשל מתוקנים.

לפיכך, טופלו דוחות הביקורת הקודמים של הארגון באמצעות שתיים משיטות הממשל הישראליות הידועות ביותר: "יהיה בסדר", וגם "מי הם בכלל שיבואו ללמד אותנו?" במילים אחרות, "תנו לאירופאים המנומסים האלה לפרסם את הדוחות האקדמיים שלהם ולשחרר קיטור. אנחנו נגרור רגליים ובינתיים נייפה קצת את המציאות. בסוף הם ישכחו או שיתייאשו. עובדה, בישראל זה עובד מצוין כבר 70 שנה".

מס יוקרה פופוליסטי

דוגמה טובה היא סוגיית המיסוי על רכב חדש בישראל. בדוח הקודם של הארגון, שפורסם לפני שלוש שנים, הוזכר הנושא בכמה משפטים קצרים, שלצדם מסקנה די ברורה: מס הקנייה הישראלי על רכב חדש, שמגיע ל-83% לפני מע"מ ומכס, הוא מיסוי עקיף ברוטלי ומעוות, שאין לו מקבילה בעולם ומקומו לא יכירנו בכלכלה מודרנית. לפיכך צריך למצוא דרכים אחרות לגייס את הכסף.

כיוון ששוק הרכב הישראלי הוא הפרה החולבת של האוצר, ממש פרה קדושה, מיהרו ברשות המסים להעניק למיסוי הרכב טיפול קוסמטי חיצוני, שלא היה מבייש סלון כלות יוקרתי. כך, למשל, הוטל "המס הירוק", שהפחית חלק קטן ממס הקנייה על חלק קטן מהמכוניות (והגיע ברובו לכיסים של משווקי הרכב) אבל שיפר פלאים את ממוצע "המס האפקטיבי" בסטטיסטיקה הממשלתית וגם נראה "סביבתי" להפליא. באותה רוח הוענקו הטבות מס נדיבות לכלי רכב חשמליים והיברידיים, שתופסים חלק זעיר מהשוק וכך הלאה.

אפילו כך, כאשר נדמה היה למשרד האוצר שארגון OECD כבר שכח מכל הנושא, בוצעו שני צעדים קטנים לאחור: השנה הופחתו הטבות המס הירוק והוטל "מס רכבי יוקרה", בתוך העלאת תקרת מס הקנייה לגבהים חדשים.

אלא שמתברר שחוקרי OECD אולי כותבים את הדוחות שלהם בטון תרבותי ומנומס אבל לצערו של האוצר הם לא שוכחים - וגם לא מתייאשים. בדוח החדש של הארגון, שפורסם בימים האחרונים, כבר מוקדש פרק שלם ארוך ומפורט לסוגיית המיסוי על הרכב - פרק שמשרד האוצר היה שמח מאוד להעלים ולמחוק מהתודעה.

מתברר שאנשי OECD הצליחו להביט מתחת לשכבת האיפור הכבד שמרח האוצר על מיסוי הרכב העקום וקלטו לפחות כמה מהטריקים והשטיקים.

ניקח למשל את "מס היוקרה", שהוטל השנה על כמה מוצרים יוקרתיים כמו יאכטות, מטוסים וכלי רכב, שמחירם מעל 300 אלף שקל. וכך כותבים אנשי OECD בנושא: "הבחירה השרירותית של פריטים לצורך הטלת מס נוסף מייצגת בעיקר מחווה סימבולית של הטלת מיסוי על עשירים אך לא סביר שהיא תגייס הכנסות משמעותיות ותהיה לה השפעה זניחה על הפרוגרסיביות של מערכת המס". ובתרגום מאנגלית מנומסת לעברית מעשית: "על מי אתם מנסים לעבוד עם תרגיל יחסי הציבור הפופוליסטי הזה?"

להפחית את מס הקנייה

הדוח החדש בוחן לעומק את סוגיית מס הקנייה הישראלי על רכב ואת ה"שיפורים" שבוצעו בו מאז הדוח האחרון. מבעד לשפה המצוחצחת אפשר להבחין בבירור בטון תקיף יותר של הארגון ואולי גם בסימנים לקוצר רוח:

"המיסוי הכולל על רכב הוא מהגבוהים ב-OECD... מה שבאמת מייחד את ישראל הוא מס הקנייה הכבד המוטל על רכב, שהוא שני רק למס בדנמרק. העלות הגבוהה של רכישת רכב ללקוחות פרטיים בישראל פלוס טיפול המס הנדיב שמקבלים כלי רכב צמודים הוביל למספר לא פרופורציונלי של רכבי חברה, אם כי הרפורמות האחרונות הביאו להתאמות כלשהן כלפי מטה".

ומה לגבי הטבת המיסוי הירוק, שמשרד האוצר הציג כפתרון מקורי להפחתה של מס הקנייה? גם כאן, נראה שאנשי OECD לא קונים את התרגיל: "הבידול במס הקנייה בהתאם לקריטריון סביבתי מבורך, אבל טווח מס הקנייה (שהתקרה שלו 83%) צריך להיות מוטה כלפי מטה".

הדוח מנתח את השיטה המורכבת שלפיה מוענקות הטבות המס הירוק - אותה "נוסחת זיהום" מפורסמת של האוצר - וקובע כי "הטבות המס אינן תואמות במדויק את עלויות הזיהום הנלוות ולפיכך זה אינו מס סביבתי טהור".

הוכחה לכך היא הפחתת הטבות המס במסגרת "עדכון המס הירוק", שנכנס לתוקף באוקטובר השנה: "כתגובה לשינויי התנהגות משמעותיים ברכישת רכב (כלומר הרכישה המוגברת של מכוניות מיני) השלטונות הפחיתו את הטבות המס, ואחת ההצדקות לכך הייתה לעזור בדחיפת הלקוחות למכוניות נקיות יותר. אולם אין ספק שהגדלת ההכנסות עמדה כאן בראש מעייני השלטון..."

ויש גם שורה תחתונה נוקבת: "השורה התחתונה היא שמס הקנייה על רכב בישראל, אחרי ההטבות, נשאר גבוה... קשה למצוא צידוק למס כבד כזה מלבד גיוס הכנסות. העיוות של המחירים היחסיים בשוק הוא משמעותי ועל בסיס סביבתי היה יותר הגיוני להתמקד בשימוש ברכב במקום בבעלות עליו. השלטונות נעו בכיוון הלא נכון בחזית הזאת כשהטילו מס קנייה אפילו גבוה יותר על מכוניות יוקרה".

כשאנחנו כתבנו את זה, האשימו אותנו אנשי האוצר בפופוליזם. מעניין מה תהיה התייחסות האוצר לדברים כשהם נכתבים על ידי חוקרי OECD.

הפתרונות החלופיים להורדת מס הקנייה שמציעים חוקרי OECD הם העלאה נוספת של מיסוי הדלק, אם כי גם הם מודעים לכך שישראל תתקשה למצוא לכך צידוק סביבתי. פתרון נוסף הוא הטלת "מס דרכים" המבוסס על השימוש בפועל ברכב. כנראה מישהו לא תרגם להם את המסר "ייהרג ובל יעבור" שמיהר שר התחבורה להעביר כשעלה על הפרק ניסיון מוקדם לבחון את האפשרות למס דרכים.

המוקש של הרכב הצמוד

ואם את הסקירה על מס הקנייה לרכב היו אנשי האוצר שמחים להעלים, הרי שאפשר להניח שקטע בדוח החדש העוסק במיסוי על רכב צמוד ייקבר בכספת העמוקה ביותר באוצר: "אמנם נרשמה הפחתה מבורכת בנדיבות האוצר ביחס למיסוי רכבי חברה צמודים (הכוונה להעלאת שווי השימוש), אבל התאמות נוספות נדרשות. לדוגמה, על כל ההוצאות של המעבידים על הרכב - עלויות הליסינג, התחזוקה והדלק - ניתן כיום לקזז מס ללא תקרה".

חוקרי OECD מציינים שההצטיידות והשימוש ברכב צמוד עדיין גבוהים מאוד. "בעיה מרכזית היא, שהעלות השולית של נסיעה ברכב חברה למטרות פרטיות נשארה כמעט אפס, כיוון שהעלויות הכרוכות בכך מכוסות על ידי המעביד". אמנם הם מזכירים בדוח את טענת רשות המסים שמחירי הדלק הגבוהים מעודדים מעסיקים להגביל את הנסועה של העובדים למספר נתון של קילומטרים, אבל טוענים שזה אינו תחליף ממשי לשיפור הטיפול במס ברכבי חברה. ההמלצה שלהם ברורה: להטיל תקרה על קיזוז המס של הוצאות הדלק של המועסקים, בתוך התחשבות באופי השימוש ברכב - רכבי טכנאים וכדומה.

נו טוב, מה הם מבינים. יהיה בסדר. ניפגש בדוח הבא בעוד שלוש שנים.

 מסים