לדור לא רצה את ניצן כפרקליט מחוז - וקיבל אותו כמחליפו

נשאלת השאלה: הכיצד מי שאינו טוב מספיק למלא תפקיד של פרקליט מחוז, ראוי למלא תפקיד של פרקליט מדינה? ■ בחוגים סגורים מספק לדור הסבר: "למ"פ שריון לא בוחרים מישהו שלא יודע איך לגרז את הטנק. לרמטכ"ל כן"

"יש בינינו ידידות אמיצה" - במילים האלה הגדיר בשבוע שעבר פרקליט המדינה היוצא, משה לדור, את יחסיו עם יורשו, שי ניצן.

הדברים, שנאמרו בכנס הפרקליטות שהתקיים באילת, הרימו כמה גבות, ואולי אף גרמו לכמה חיוכים מובלעים. "מי ששמעו את לדור היו יכולים לחשוב שהוא ושי מאוהבים", מספר מי שנכח בכנס.

המציאות מספרת סיפור שונה במקצת. לדור תמך במובהק במינויו של שוקי למברגר לפרקליט המדינה, ואף צייד אותו במכתב המלצה נלהב. גם ניצן הגיע לוועדת האיתור לפרקליט המדינה מצויד בכמה וכמה מכתבי המלצה, אך אף לא אחד מהם נכתב בידי לדור.

בפרפראזה על אימרה ידועה, אפשר לומר כי לדור, שלא רצה את ניצן כפרקליט מחוז, מקבל אותו כעת כפרקליט המדינה. לפני כשנתיים התמודד ניצן, בתום קדנציה ארוכה כמשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים, על תפקיד פרקליט מחוז ירושלים (פלילי). לדור, שהיה חבר ועדת המכרזים, העדיף לקדם את אשת המחוז נורית ליטמן לתפקיד, וכך אמנם הוחלט.

לדור וניצן מקפידים כעת להדר זה בכבודו של זה, אך צריך לזכור כי ניצן מעולם לא זכה למינוי כלשהו אצל לדור; את תפקיד המשנה לפרקליט המדינה החל למלא עוד בטרם ימיו של לדור.

לדעת לדור, ניצן הוא פרקליט מוכשר ומעולה, עתיר ניסיון והישגים. לדור משוכנע כי ניצן ימשיך את המסורת, ולפיה פרקליט המדינה מופיע בעצמו בתיקים נבחרים בבתי המשפט, מאחר שהוא טוען מצוין בעל כושר שכנוע.

"אנשים אדירים"

לא תמיד רווה לדור נחת מכושר השכנוע של ניצן; בפרשת תיק חברות-הקש של אביגדור ליברמן, ניסח ניצן בעבור וינשטיין את ההחלטה הנרחבת לסגור את התיק - בניגוד לעמדתו של לדור. ואולם בשורה התחתונה, לדור מגדיר את ניצן כמועמד ראוי ביותר לפרקליט המדינה, וכמי שראוי למלא כל תפקיד משפטי במערכת הציבורית.

הכיצד מי שאינו טוב מספיק למלא תפקיד של פרקליט מחוז, ראוי למלא תפקיד של פרקליט מדינה? בחוגים סגורים מספק לדור הסבר: "למ"פ שריון לא בוחרים מישהו שלא יודע איך לגרז את הטנק. לרמטכ"ל כן".

יחסיו המורכבים של לדור עם ניצן הם משל ליחסים המורכבים שניהל עם שלל בעלי תפקידים בכירים במשרד המשפטים בתקופת כהונתו כפרקליט המדינה, המגיעה לסיום מחר (ב'). חלק מהמטענים שררו בין לדור ובין מי שנמצאים מעליו בהיררכיה - היועץ המשפטי וינשטיין, ושרי המשפטים בתקופתו של לדור, ובעיקר דניאל פרידמן ויעקב נאמן. ציפי לבני, מבחינת לדור, היא כבר עולם אחר.

פרידמן התבטא בדיעבד כי מינויו של לדור היה "השגיאה הכי חמורה שלי". הוא לא סלח לפרקליט על הגיבוי שהעניק לפרקליטות שניהלו את תיק הנשיקה הכפויה נגד חיים רמון, שר המשפטים דאז. נאמן, מצידו, מעולם לא סלח ללדור על המכתב הפומבי ששיגר, שבו הביע התנגדות נחרצת לתוכניתו של נאמן לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה.

בחוגים סגורים, פרקליט המדינה היוצא דוחה בנחרצות את הביקורת שהושמעה כלפיו ביחס למינויים לתפקידים בכירים בפרקליטות, ולטענה שקידם בעיקר אנשים מכור מחצבתו, פרקליטות מחוז ירושלים. לשיטתו, יש קונסנזוס על כך שהמינויים שביצע היו המקצועיים והטובים ביותר. בחלק מהמקרים מונו מועמדים שללדור לא היה כל קשר איתם, לעתים על פני מי שנחשבו חבריו או מקורביו ממחוז ירושלים. "אנשים אדירים, ללקק את האצבעות", התבטא לדור ביחס לכמה מהמינויים הללו.

קרב נגד נציבות הביקורת

קרב מהדהד ניהל לדור בסוגיית הקמת נציבות הביקורת על הפרקליטות. בדיעבד הוא טוען כי מעולם לא התנגד להקמת גוף הביקורת, ותמיד תמך בהקמת גוף "שיקיים ביקורת רחבה מראש הפירמידה ועד לבסיסה ולכל רוחבה".

בחוגים סגורים מצביע לדור על האירוניה הגלומה בכך שגוף הביקורת, שהוקם נוכח הביקורת הציבורית בתיקי דגל, שבהם עסקו במישרין היועצים המשפטיים לממשלה בשנים האחרונות, יוכל לטפל בכל תיק שבו טיפל תובע כלשהו - למעט אותם תיקים שבהם נוגע היועץ עצמו.

הסיבה לקרב הציבורי שניהל טמונה, לדברי לדור, בכך שלא רצה להעניק אישור לרטוריקה המתלהמת שליוותה את השיח בדבר הצורך בהקמת גוף ביקורת לפרקליטות.

עם סיום כהונתו, מתגאה לדור לא רק בהחלטות המהותיות שקיבל בכמה תיקי דגל שבהם טיפלה הפרקליטות, אלא גם בהובלת רפורמה ארגונית וניהולית בפרקליטות.

שביתת הפרקליטים בשנת 2010 הובילה להסכמי שכר חדשים ולתוספות שכר, וכן לאימוץ מתווה השינוי הארגוני, שעליו עמלה צמרת הפרקליטות. כך, הוקמו בין היתר צוותי עבודה ייעודיים בפרקליטויות המחוז, ונוצר מבנה היררכי רב-שלבי, במקום המצב הקודם שבו כל הפרקליטים היו כפופים ישירות לפרקליט המחוז.

מרכז שירותי הניהול ומערכת המחשוב שהוטמעה בעבודת הפרקליטות בשנים הללו, סייעה לה להתאים את דפוסי עבודתה לאתגרי המאה ה-21.