פרשת חסן-פישר: האם עורכי דין צריכים לחשוש מלקוחותיהם?

בין משפטה של מזכירת ראש הממשלה לשעבר, שולה זקן, בפרשת הולילנד, לבין פרשת מעצרו של עו"ד רונאל פישר, החשוד בתיווך לשוחד, אין לכאורה שום קשר. אבל קו דומה אחד יש ביניהם בכל זאת: בשני המקרים מידע שהביא לקוח של סנגור הביאו להסתבכותו של הסנגור עם החוק.

במקרה של זקן היה זה עו"ד נבות תל-צור, פרקליטו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שייעץ לזקן במהלך המשפט והפך בשל תוכן הייעוץ לחשוד בביצוע עבירות של שיבוש מהלכי משפט והדחת עד.

במקרה השני - להבדיל - הפך עו"ד פישר לחשוד בפלילים בשל מידע שהביא נגדו לקוחו, אלון חסן, למשטרה.

המקרים הללו מעלים את השאלה, האם עורכי הדין העוסקים בתחום הצווארון הלבן ובתחום הפלילי בכלל צריכים להתחיל לחשוש מלקוחותיהם.

לעורך דין פלילי מוכר, המעדיף לא להזדהות בשמו, אין ספק כי התשובה לכך היא חיובית. "ברור שאנחנו צריכים לחשוש מהלקוחות", הוא אומר. לדבריו, "בעולם עורכי הדין ולקוחותיהם הכול כבר פרוץ. הכול מתפרסם, הכול הפך להיות כאוטי, ואנחנו נמצאים במצב של סדום ועמורה".

- מה כוונתך?

"כל הפקידות הבכירה בישראל, מרב ראשי ועד נשיא וראש ממשלה, כבר עמדה לדין, כולם כאן עומדים לדין, כולם כאן מעידים נגד כולם, וכולם כאן דופקים את כולם, אז ברור שאנחנו נזהרים. לקוחות הופכים לעדי מדינה, ועורכי דין מעידים נגד הלקוחות שלהם. קוד ההתנהגות שהיה בעבר בין לקוחות לעורכי דינם כבר אינו מתקיים. החברה הישראלית המקולקלת היא הקוסמוס, ועורכי הדין ולקוחותיהם הם המיקרוקוסמוס".

- איך הגענו למצב שעורכי דין עוברים על החוק?

"חלק מעורכי הדין הם עבריינים בעצמם ולעתים אף יותר גרועים מהם. אחר-כך הם עומדים מול מיקרופונים ומתראיינים בכובד-ראש, ברצינות תהומית ובהתחסדות איומה, ואומרים 'הלקוח שלי ככה וככה', ו'לא יעלה על הדעת', ומתרעמים על הדלפות מחדרי חקירות - בשעה שהם בעצמם מדליפים".

- ובכל זאת?

"רונאל פישר הוא דוגמה לעורך דין שקיבל את הרישיון לפני יומיים וחצי וכבר מוצג כעורך דין בכיר. אנחנו, עורכי הדין הוותיקים, חקרנו אלפי עדים במהלך חיינו, מאות רבות של עדי מדינה במשך עשרות שנים, הקזנו דם, עלינו וטיפסנו מתיק לתיק ו'קרענו את התחת', ולא ידענו שיש דבר כזה שיווק. המהות הייתה 99%. היום זה הפוך - השיווק הוא 99%, ואחוז בודד הוא מהות.

"מה פישר עשה בחייו? הוא רני רהב בטייטל של עורך דין ,וקוראים לו פרקליט צמרת גדול. עורכי הדין הללו, לאו דווקא פישר, שוכרים חדרי ישיבות גדולים ומספרים שיש להם חברים פה ושם, ואחר-כך מתבררת תמונה קשה. יש כאן תופעה של 40 אלף עורכי דין שלא יודעים משפט, אבל יודעים למכור משפט. דרך אגב, אני לא יודע אם פישר עשה את המיוחס לו או לא, ומאחל לו לצאת נקי".

לעו"ד עודד גזית ממשרד גזית, בקל, כהן ושות' יש עמדה השונה בתכלית השינוי. לדבריו, אין ספק שעורכי הדין אינם צריכים לחשוש מלקוחותיהם, וגם אסור להם לחשוש מהם שכן הדבר יפגע בעבודתם.

"לעורך דין אסור לחשוש מהלקוח שלו, ואין לו ברירה אלא לתת בו אמון, כי אחרת הוא עלול להיכנס לפינה שהוא לא יוכל לצאת ממנה", אומר גזית.

לדבריו, הציבור צריך לסמוך על עורכי הדין שהם חלק ממערכת המשפט ויידעו להבחין בין סיטואציות מותרות לסיטואציות אסורות. "חשוב לזכור כי מעצם תפקידו, עורך דין נתקל ביום-יום בכל מיני סיטואציות שאדם מן היישוב לא נחשף אליהן, והוא חייב לטפל בהן", אומר גזית.

לדבריו, "השיח בין עורך דין לבין לקוחו הוא שיח אינטימי, וחשוב מאוד לשמר את השיח הזה, יש בו חשיבות רבה מאוד לעבודת עורך הדין".

גזית מציין כי "ברגע שעורך דין עושה את העבודה שלו נאמנה, אין לו ממה לחשוש. גם אם אחר-כך לקוחות ינסו לפגוע בו מסיבה כלשהי, הוא יידע שעשה את מה שצריך לעשות".

- עורכי הדין יודעים תמיד מה מותר ומה אסור ביחסים עם הלקוח?

גזית: "כמו שמהנדס יודע שהתוכנית שהוא אישר היא תקינה או לא תקינה, אז גם עורכי הדין יודעים את גבולות המודע והאסור. אם מישהו עובר את הגבולות, יש אמצעים לטפל בזה".

עורך דין מוכר העוסק בתחום הצווארון הלבן מציין כי מקרים מעין אלה מאפשרים לפרקליטות "להכניס את הראש" לתוך החדרים של עורכי הדין ולפרש את הנאמר בהם באופנים שונים בדיעבד.

לדבריו, "כעורך דין שיושב עם לקוח, אתה אף פעם לא חושב שיום אחד תמצא את עצמך מסביר כל מילה שאמרת לו. זו סיטואציה מאוד בעייתית. הרבה פעמים אתה אומר דברים ללקוח, שאתה לא חושב עליהם עד הסוף. סיטואציות כאלה תמיד אפשר 'למשוך' ולפרש לכיוונים שהם בכלל לא יועדו להגיע להם".