דריכות במערכת הבנקאית לקראת המו"מ על השכר בלאומי

נושא ההתייעלות הוא אחד המרכזיים שבהם עוסקות הנהלות הבנקים. בשבוע שעבר פרסמה מנכ"לית דיסקונט, לילך אשר טופילסקי, את תוכנית ההתייעלות בבנק. אתמול נודע כי ועד העובדים בראשות מני גרינשטיין מתנגד לתוכנית, ואף הציע תוכנית חליפית, ונראה כי עוד צפויות התרחשויות בזירה זו.

זירה אחרת, שבינתיים נשמר בה השקט, היא בנק לאומי. בשבועות הקרובים צפוי להתחיל מו"מ על הסכם שכר בבנק בין ההנהלה בראשות רקפת רוסק עמינח לוועד העובדים בראשות מירי רובינו. במערכת הבנקאית מגדירים את ההסכם שיתגבש כהסכם מכונן, שאמור להשפיע באופן ישיר ועקיף על המערכת הבנקאית כולה.

מאז שרוסק עמינח החלה לכהן כמנכ"לית בנק לאומי לפני קצת יותר משנתיים, היא הובילה לא מעט מהלכים ושינויים בבנק. אחד המהלכים המרכזיים היה האצת תוכנית ההתייעלות. לאומי פיגר אחרי בנק הפועלים בתחום זה (בנק הפועלים החל בתוכנית התייעלות כבר ב-2009), ורוסק עמינח הייתה נחושה לצמצם את הפער. המנכ"לית שינתה את תמהיל תוכנית הפרישה מרצון שהושקה זמן קצר לפני כניסתה לתפקיד, כך שהתוכנית תכלול בעיקר פרישה של עובדים בעלות גבוהה, ולא פיטורי עובדים זמניים, שהם אמנם פתרון קל יחסית, אך פחות אפקטיבי מבחינת הוצאות השכר.

שנתיים חלפו, ונראה כי התוכנית מתקדמת היטב. לפחות 670 עובדים עזבו עד כה במסגרת תוכנית הפרישה מרצון, ובסך הכול אמורים לעזוב את הבנק יותר מ-1,000 עובדים. ניצנים של אותה תוכנית ניתן כבר לראות בתוצאות הבנק, בכך שהוצאות השכר מתחילת 2013 שמרו על יציבות, ולא עלו חרף מנגנון הטייס האוטומטי בשכר העובדים, ששיעורו 5.8%.

אלא שרוסק עמינח צפויה לעמוד כעת בפני אתגר מורכב אפילו יותר מהוצאה לפרישה מוקדמת של מאות עובדים, והוא גיבוש הסכם שכר רב-שנתי חדש עם ועד העובדים. הסכם השכר בבנק יסתיים בסוף השנה, והמגעים בין הצדדים לגיבוש הסכם שכר אמורים להתחיל בשבועות הקרובים. נכון לעכשיו, אף צד אינו ממהר לפנות לצד השני (פורמלית ההנהלה אמורה לפנות לוועד) ולהתחיל במו"מ, שכן הם יודעים שמחכה להם עבודה לא קלה.

בינתיים הצדדים עושים עבודת הכנה: רובינו שכרה את שירותי הייעוץ של משרדו של יוסי קוצ'יק, ונערכת למו"מ - מקבלת מידע ופירוט רחב של רכיבי השכר, ההתפלגות בין העובדים, ההפרשות לפנסיה וסוגיות נוספות. כל זה כדי להגיע מוכנה למו"מ, ולדעת גם מה לדרוש. גם בצד ההנהלה מתכוננים - שכרו את שירותי הייעוץ של יובל רכלבסקי וחושבים על פתרונות יצירתיים שמצד אחד יצמצמו את הפגיעה בעובדים ומצד שני יביאו לחיסכון משמעותי בהוצאות. למה הסכם זה משמעותי, מהן נקודות המחלוקת וכיצד זה יסתיים.

הסכם מכונן

עיניים רבות נשואות אל עבר בנק לאומי. הסיבה לכך היא שהסכם השכר ישפיע לא רק על עובדי הבנק, אלא על המערכת הבנקאית כולה. ראשית, נזכיר כי מסיבות היסטוריות הסכמי השכר בבנק הבינלאומי, בבנק אגוד ואפילו במרכנתיל שמקבוצת דיסקונט צמודים לזה של לאומי. כך שהסכם השכר שיתגבש בלאומי יחול על כמחצית מעובדי המערכת הבנקאית בישראל. בשלושת הבנקים הצמודים ללאומי יחס היעילות אינו מזהיר במיוחד, ולכן הפחתת הטייס האוטומטי קריטית בעבורם.

נוסף על כך, הסכם השכר בלאומי אמור להיות בנצ'מרק גם להסכם השכר שייחתם בבנק דיסקונט. לפני חודשים ספורים חתמה מנכ"לית דיסקונט, לילך אשר טופילסקי, על הסכם שכר עם תוספות נדיבות יחסית של 3.5% בשכר בבנק בעל יחס היעילות הגרוע ביותר. ההסכם תקף לשנה בלבד, ובעוד כשנה אמור להתגבש הסכם שכר חדש, כשהצדדים יודעים שתוספות השכר שייקבעו בלאומי יקבעו את הטון בקביעת התוספות בדיסקונט.

מי שמודע להשפעה של הסכם השכר בלאומי על המערכת הבנקאית הוא המפקח על הבנקים, דודו זקן. על פי רוב, בנק ישראל לא אמור להיות מעורב בהסכמי שכר בין הנהלות הבנקים לוועדים, אך במקרה זה מתכוון זקן להיות מעורב, לעקוב מקרוב, וללחוץ על רוסק עמינח בעיקר בנושא הטייס האוטומטי בשכר. זקן מוטרד מיחס היעילות החלש בבנקים, ולוחץ על ההנהלות להוציא לפועל התייעלות. המפקח אף אמר לפני פחות משנה ל"גלובס": "אני מבין הנהלת בנק שתהיה מוכנה לספוג שביתה בשביל הסכם שכר נכון", ובכך שלח מסר שיתמוך ויגבה בנק שייקלע לשביתה בשל סוגיה שכזו.

מי נגד מי

בנקאות היא בעיקר עסק של מספרים, אבל כשזה נוגע ליחסי העבודה, לאישיות של העומדים בראש שני הצדדים תפקיד מרכזי. על יכולות האינטליגנציה הרגשית של הצדדים וגם הכימיה ביניהם יקום וייפול דבר.

במקרה של לאומי עומדות בראשי הצדדים שתי נשים חזקות, אבל גם שונות. בצד ההנהלה עומדת רוסק עמינח, שעברה לא מעט בשנתיים שחלפו מאז כניסתה לתפקיד, והתחשלה במיוחד אחרי שעברה זובור ציבורי בסוגיית המחיקה שהתכוון בנק לאומי לעשות לגנדן שבשליטת נוחי דנקנר.

לרוסק עמינח לא מעט ניסיון בנקאי, והיא מצוינת במספרים ובניתוח אנליטי. אלא שניסיון עם ועד עובדים אין לה יותר מדי. זו הפעם הראשונה שהיא תתמודד עם גיבוש של הסכם שכר, על אחת כמה וכמה כשמדובר בהסכם דרמטי. עד כה הצליחה המנכ"לית להימנע מסכסוכים משמעותיים עם הוועד בכל מהלכי ההתייעלות שעשתה, אך האם גם הפעם תצלח את המשוכה? רוסק עמינח היא מנהלת קרה ושכלתנית, ולדיאלוג עם ועד עובדים נדרשת גישה חמה ומייצרת אמון הדדי, כך שצפוי לה אתגר לא קטן.

מהצד השני ניצבת רובינו שעבדה שנים רבות עם לואי רוט, יו"ר הוועד המיתולוגי של לאומי, וזהו המבחן הגדול הראשון שלה מאז שנכנסה לתפקיד לפני 5 שנים בקירוב. רובינו נחשבת דמות אהודה מאוד בקרב העובדים בבנק, וגם בהנהלה מעריכים אותה. "מירי רובינו לא פראיירית. היא לא עושה לנו חיים קלים, אבל היא יודעת לדרוש דברים הגיוניים, ולהשיג מה שהיא רוצה", אמר לנו פעם גורם בכיר בבנק.

לא תמצאו את רובינו מתלהמת וקוראת להנהלת הבנק "אפסים", כפי שעשה בעבר יו"ר הוועד בדיסקונט ריקי בכר. ועדיין, למרות הנימוס ושיתוף הפעולה עם ההנהלה בנושא ההתייעלות עד כה, רובינו לא רק שלא מתכוונת להתפשר בהסכם השכר הקרוב, אלא בכלל מתכוונת לבוא עם דרישות משלה לשיפור מצב העובדים - דרישות שעולות כסף, כמובן.

רוסק עמינח ורובינו מסתכלות על התוצאות של בנק לאומי. שתיהן רואות את אותם המספרים, אך מפרשות אותם באופן שונה: רוסק עמינח רואה מגמה של קיפאון אם לא ירידה בהכנסות, ומנגד עלייה קבועה בהוצאות השכר, ורגולציה מתהדקת. מבחינתה, לתנועת המספריים הזו עלול להיות סוף רע, ולכן חייבים לקצץ בהוצאות השכר. המנכ"לית מבינה שכדי להתחרות בצורה טובה בבנק הפועלים, שכבר טיפל בהוצאות השכר ועבר מהלך התייעלות, עליה לדאוג לצד ההוצאות, כשהחלק המרכזי בו הוא הוצאות השכר.

מנגד, רובינו רואה את השורה התחתונה והיא שלמרות הקשיים ועל אף אירועים דרמטיים חד-פעמיים כמו הפרשה של יותר ממיליארד שקל בגין חקירת הבנק בארה"ב, הבנק מרוויח ומרוויח יפה - בממוצע 2 מיליארד שקל בקירוב בשנה. מבחינתה, מדוע שבמצב שכזה על ועד העובדים להתפשר ולהסכים לתוספות שכר נמוכות לעומת העבר?

נקודות המחלוקת

כאמור, הנקודה המרכזית שכולם מסתכלים עליה היא הטייס האוטומטי. מנגנון שלפיו שכר עובדי הבנק עולה ב-5.8% בשנה.

הוצאות השכר בלאומי שומרות על יציבות, וזאת על אף שמאות עובדים כבר יצאו מהבנק. המשמעות היא שאם הטייס האוטומטי יישאר במתכונתו, הרי שבשנה הבאה נראה זחילה כלפי מעלה של ההוצאות. מנגד, הפחתת מנגנון הטייס האוטומטי היא דרמה מבחינת העובדים, שבמשך שנים ארוכות קיבלו עלייה בשיעור של יותר מ-5%.

רבים מדברים על הטייס האוטומטי, שנחשב סמל של העלייה בהוצאות השכר בבנקים, אך בלאומי ובוועד מסתכלים על רכיבים רבים נוספים בהסכם השכר, שבכוונתם לטפל בהם. הם לא סקסיים ופשוטים כמו הטייס האוטומטי, אבל שווים לא מעט כסף.

נקודת מחלוקת מרכזית שצפויה בין הנהלת הבנק לוועד קשורה בפנסיה. בבנק לאומי יש את עובדי דור א' הוותיקים שנהנים מפנסיה תקציבית, ומולם את עובדי דור ב' המקבלים פנסיה צוברת, הנחשבת נמוכה יותר משמעותית לעומת הפנסיה התקציבית. בשנה האחרונה רוסק עמינח העבירה כ-100 עובדי דור א' הנמצאים בחוזה אישי לתנאי פנסיה כמו בדור ב'.

יש שיאמרו שבכך מאותתת רוסק עמינח על תוכניותיה להמשך - להעביר את כלל עובדי דור א' לפנסיה צוברת. אלא שבשביל לעשות זאת היא תצטרך להגיע להסכמה עם הוועד, ותתקשה בכך מאוד. מבחינת רובינו, פנסיה היא הקו האדום, אפילו יותר מהטייס האוטומטי. יהיו מי שיאמרו שרובינו מסוגלת אפילו לצאת לשביתה על החלטה שכזו. "מה שחשוב זה השכר שיוצאים איתו לפנסיה", אמרה בעבר יו"ר הוועד בראיון ל"גלובס".

רובינו בכלל רוצה להעלות את הוצאות הפנסיה בבנק, ולא להקטינן. בוועד לא מרוצים מהיקף ההפרשות לפנסיה של דור ב', וטוענים כי רכיבי השכר שמהם מופרשת הפנסיה נמוכים מדי. כעת עושים בוועד עבודה מקיפה שבודקת בין היתר את אותן הפרשות, והם צפויים לבוא עם דרישות משלהם להעלאת ההפרשות. כך שבה בשעה שבהנהלת לאומי היו רוצים בכלל להוריד את ההפרשות לפנסיה - בוועד רוצים רק להעלותן.

לרוסק עמינח יש בארסנל סוכרייה שהיא יכולה לתת לעובדים - אופציות. הבנק אישר באסיפת בעלי המניות שלו לפני שנתיים הגדלה של ההון המונפק, כך שהמנכ"לית יכולה לצ'פר את העובדים באופציות, ובכך לקשור את הצלחת הבנק עם הרווח האישי שלהם.

אלא שבה בעת שבבנקים כמו בנק הפועלים אוהבים את מכשיר התגמול הזה, בלאומי נלהבים ממנו פחות. העובדים כבר נכוו פעם אחת מחלוקת אופציות, שהייתה ב-2005. בגלל המשבר הפיננסי ב-2008 ונפילת המניות, מרביתם לא נהנו ולא הרוויחו כלום. כמו כן, לפי הערכות כל עוד המדינה היא בעלת מניות בלאומי, יתקשה הבנק להוציא לפועל צעד שכזה. ועדיין, בעלות נמוכה יחסית יכולה ההנהלה לצ'פר את העובדים, כך שלא מן הנמנע שתעשה זאת.

איך זה ייגמר

אם היה מדובר בדיסקונט, היה קל יותר לענות על השאלה - יהיה סכסוך עבודה, יהיו עיצומים, ובסוף רוב דרישות הוועד יתקבלו. בלאומי התשובה מורכבת יותר. רובינו לא ממהרת ללכת לסכסוכי עבודה; היא יודעת שסכסוך ועיצומים פוגעים בבנקים, ולכן בעקיפין גם פוגעים בעובדים. עם זאת, היא ממש לא תמהר ללכת לקראת הבנק בעניינים הקשורים בשכר העובדים.

רעיונות יצירתיים - זהו צמד מילים שחזר אצל לא מעט אנשים שעמם שוחחנו. "הצמדת הטייס האוטומטי לאינפלציה או לביצועי הבנק, תוספות שכר דיפרנציאליות לפי רמת השכר, שינוי של שיטת התגמול, סדר באופן הקידום, הדרגות והתפקידים, שינוי במרכיבים בהסכם השכר ולא רק בטייס האוטומטי" - אלו רעיונות שונים שנזרקים לחלל האוויר. אלא שבסופו של דבר, הכול מתנקז לטבלת האקסל - האם הוצאות השכר בבנק השני בגודלו בישראל אכן יירדו? את התשובה לשאלה הזו נדע כנראה רק בסוף השנה.

עלות הפרישה לעובד בדיסקונט כפולה לעומת לאומי

אחד הצעדים המרכזיים שעשו הבנקים בשנים האחרונים לצורך התייעלות היה יישום תוכניות פרישה מוקדמת מרצון לעובדים. כל הבנקים, למעט הבינלאומי, הציעו תוכניות שכאלה וכך הביאו ליציאה מהמערכת של כ-2,000 עובדים בשנים האחרונות.

אלא שלתוכניות שכאלה יש עלות לא מבוטלת, ובבנקים הפרישו יותר ממיליארד שקל בשנים האחרונות לצורך מימושן. למרות העלות הגבוהה, בבנקים ממשיכים לקדם את התוכניות שכן לדבריהם, הן מביאות לחיסכון בהוצאות בטווח הבינוני-ארוך, ואת פירותיהן ניתן לראות מהר יחסית.

אלא שמתברר שקיימת שונות גדולה למדי בעלויות הפרישה המוקדמת בבנקים. כך לדוגמה, באחרונה הודיע דיסקונט על תוכנית לפרישת 250 עובדים בעלות של כ-300 מיליון שקל, כלומר עלות הפרישה הממוצעת לעובד עומדת על 1.2 מיליון שקל. לעומת זאת, בתוכנית הפרישה המוקדמת שנעשית בימים אלה בבנק הפועלים העלות הממוצעת לעובד מוערכת בכ-900 אלף שקל - 25% פחות לעומת דיסקונט.

אלא שמי שבולט בעלויות הנמוכות הוא בנק לאומי. לאומי הפריש בסך הכול כ-400 מיליון שקל בגין תוכנית הפרישה המוקדמת שעליה הודיע לפני שנתיים, ושבמסגרתה פרשו עד כה 700 עובדים בקירוב. עלות הפרישה לעובד עומדת בממוצע על פחות מ-600 אלף שקל, כלומר חצי מהעלות בדיסקונט. יש לכך כמה הסברים: ראשית, בלאומי הפנסיה לעובדי דור א' היא פנסיה תקציבית. לפנסיה התקציבית עלויות לא מבוטלות לבנק, אך היתרון שבה הוא שבעת פרישה מוקדמת, הבנק צריך להפריש פחות, שכן ההפרשות שביצע לאורך השנים בפנסיה התקציבית סופגות חלק לא מבוטל מההוצאות. סיבה נוספת לפער העלויות בין לאומי לשני הבנקים האחרים הוא שעלות השכר הממוצעת לעובד בדיסקונט ובבנק הפועלים גבוהה יותר לעומת לאומי.