הנקראות ביותר

"הייתי מבעיר את הממשלה שתפתח השוק ליבוא ותוריד מחירים"

ששי קופרלי יודע לשפוט את המחירים הגבוהים בארץ, מסיבה פשוטה: הוא סוחר באותם מוצרים בחו"ל ■ בראיון ל"גלובס" הוא טוען כי החברות הבינ"ל והיבואנים גוזרים כאן קופון: "תנו לייבא לפה הכול ותראו איך המחירים צונחים"

ששי קופרלי / צילום: תמר מצפי
ששי קופרלי / צילום: תמר מצפי

"למה יקר כאן? כי יש פה פראיירים. החברות הבינלאומיות והיבואנים גוזרים כאן קופון" - את הדברים האלה אומר ששון (ששי) קופרלי, בעלי חברת SK SPIRITS העוסקת בסחר וביבוא מקביל, ואשר סוחרת, בין היתר, במגוון רחב של מותגי מזון וצריכה מוכרים המשווקים בישראל.

לטענת קופרלי, שמפנה אצבע מאשימה גם לממשלה ולרגולטור, אותם מותגים משווקים בישראל במחירים מופקעים. החברה של קופרלי רוכשת מוצרי צריכה בחו"ל ומוכרת אותם הן לסיטונאים והן לקמעונאים, בארץ ובחו"ל. היקף פעילותה הוא עשרות מיליוני שקלים בשנה.

צביקה קופרלי, אביו של ששי, הוא בעל השליטה (67%) ברשת השיווק חצי חינם, המנוהלת על-ידי השותף (33%) והחתן, זקי שלום.

בראיון ל"גלובס" מסביר קופרלי: "אני סוחר בעולם. קונה סחורה בגרמניה ומוכר בספרד".

- באילו מוצרים?

"הכול. קחי למשל את נוזל הכלים פיירי. בכל מקרה אצלי זה זול יותר ב-20%-30%. כל מוצר שאני מייבא, המחיר שלי לסיטונאי או לקמעונאי טוב יותר מהמחיר של היבואן".

- מה האינטרס שלך?

"מה יוצא לי מזה? כסף. אף אחד לא עובד בשביל העיניים היפות. ראית מישהו שעובד בחינם? אני עושה את זה כבר 20 שנה. אני קונה שמן זית באיטליה ומוכר אותו בארה"ב תחת המותג 'קרפלי', לסוחר שמוכר שם לרשתות. אני מוכר קוקה-קולה. אם יפתחו את השוק המקביל לקוקה-קולה, תהיה להם בעיה קשה. את יודעת כמה עולה פחית קוקה-קולה בארה"ב? אפשר יהיה למכור 24 פחיות ב-50 שקל, כשכאן זה עולה 90 שקל. אני מוכר מוצצים. תגידי מוצר ואגיד לך בכמה".

- קולגייט.

"קולגייט לא. זה חבר. אסור לי לדבר. יוני שסטוביץ (בעלי חברת שסטוביץ המייבאת את המותג, א"ח) ואני חברים כבר 30 שנה. בעולם אני מוכר קולגייט. אני קונה בפולין ומוכר באירופה".

- זול בפולין?

"כן. קולגייט זה עולמי. למה צריך רישיון כדי לייבא קולגייט מגרמניה או מדרום אפריקה? מה, הדם שלנו שונה? הוא כחול? כשאת נוסעת לדרום אפריקה וקונה שם משחת שיניים, את שואלת האישור של משרד הבריאות הישראלי? הם עב"מים, ואנחנו אנשים מיוחדים? כל זמן שהסחורה לא מזויפת, ויש את השוטר שהוא המכס או את היבואן, מי צריך את האנליזה? בארה"ב יש אפילו כשרות על הקולגייט".

- כמה זה רווחי?

"שאלתי אותך כמה את מרוויחה? גם מזל (רעייתו של קופרלי, א"ח) לא יודעת כמה אני מרוויח. אני יכול להרוויח יום אחד שקל ויום אחד מיליון שקל. אין תלוש משכורת".

מזל, אגב, היא מנהלת סניף חצי חינם בראשון-לציון.

"היבואנים מנסים לשים רגליים"

את הטענה המרכזית מפנה קופרלי לממשלה ולרגולטור, שבאמצעות חסמי יבוא מונעים את הורדת המחירים בישראל. "יש כאן חסמים. אם תגיש היום רישיון למשרד הבריאות ליבוא תמרוקים, תצטרך לחכות 8 חודשים עד שתקבל אותו. המדינה שמה את החסמים, ולכן המדינה מגינה על החברות. ברגע שאתה לא יכול להכניס סחורה לארץ, אז אתה מגן עליהן. איך אמר ביבי? יש 400-500 רגולטורים. לכי תילחמי אתם. אכפת להם?".

- למה הממשלה לא מאשרת יבוא מקביל של טואלטיקה ללא אישור מיוחד?

"תשאלי אותם. תביאי לי מישהו בכנסת שיגיד לי שזה הגיוני. אכפת לאימא שלהם? בתקופת המחאה החברתית, אם היה לי כוח, הייתי סוחב את כולם עליי ומבעיר את כל הממשלה. הייתי מחתים אותם, והיינו מייבאים סחורה לצרכנים שלנו. מה היו יכולים להגיד לנו?". קופרלי מכוון לכך שהיה מוכן לעמוד בראש המאבק שייפתח את השוק ליבוא ויוזיל את המוצרים.

- מי החברות הכי בעייתיות?

"כולן. קחי למשל את ליסטרין 500 מ"ל של ג'ונסון אנד ג'ונסון. זה עולה לי 10 שקלים. אני מוכן למכור אותו לקמעונאים ב-14 שקל. תוסיפי מסים, ואני מרוויח ים כסף - 40%. בחתונה שלי לא הרווחתי 40%. ברשתות מוכרים ליסטרין בכ-35 שקל. ליסטרין למשל זה מוצר שאני קונה יד שנייה (דרך ספק נוסף, א"ח). אז אם הוא קונה ישירות מהמפעל, מה זה אומר? שהוא קונה עוד יותר בזול".

- מה זה אומר? כמה מרוויח היבואן על הליסטרין?

"אני לא נמצא בכיס שלו, אבל הוא דופק קופה".

- אז למה אתה לא מייבא ליסטרין?

"כי הם רוצים שמונה חודשים רישוי. נראה לך הגיוני שאביא סחורה ואעמיד אותה כאן 8 חודשים עד שאקבל רישוי?".

קופרלי מבקש לתת דוגמאות גם ממוצרי צריכה המיועדים דווקא לאוכלוסייה חלשה. "קוקידנט זו משחת הצמדה לשיניים תותבות של פרוקטר אנד גמבל (P&G). ראית זקן בלי תותבות? אנשים זקנים קמים בבוקר ומדביקים עם המשחה את התותבות. המשחה נמכרת באריזה של 47 גרם, ואני מאמין שמבוגר צריך את המשחה אחת לשבועיים. בבית-מרקחת בחו"ל המשחה נמכרת ב-2 אירו, ובישראל ב-30 שקל. אני קונה את המשחה באירו אחד".

- ולמה אתה לא מייבא את המשחה?

"קונטיינר עולה 150 אלף אירו. זה לא סביר שאשלם ואחכה 8 חודשים לרישוי".

- מי גוזר את הקופון?

"במקרה של קוקידנט אלה היבואנים".

"הכסף הכי גדול הוא בפארמים, בטואלטיקה. תסתכלי על מכפילי הרווח", אומר קופרלי, ומניף מולנו את המוצרים. "ליסטרין זה אחד. קוקידנט מספר שניים. למה היבואן לא מפחד לגבות? כי הוא יודע שהחיים קשים למי שרוצה להכניס את המוצר לארץ. אם הוא היה יודע שאפשר לייבא בלי בעיה, הוא היה מוריד מחירים".

- ואם היה אפשר לייבא?

"אז המחירים כאן היו נופלים משמעותית. תשווי את המחיר כאן למחר באירופה. הכי קל. המחירים פה יירדו למחירים שבאירופה".

- אם מחר אתה הממשלה או שר האוצר. מה אתה עושה?

"נותן לכולם לייבא הכול, ושכל יבואן ייקח אחריות על מה שהוא מייבא".

- אילו מוצרים יוזלו לדעתך אם השוק ייפתח?

"הכול".

בשלב הזה קופרלי מציג בפנינו הצעה עסקית שקיבל לרכישת מותג מוכר של דיאודורנטים במחיר של 2.7 שקלים בלבד. אותו מותג נמכר כאן לצרכן ב-20 שקל. גם כשלוקחים בחשבון את המע"מ, מדובר במחיר הגבוה פי שישה מהמחיר שבו נמכר אותו המותג לקופרלי, שאינו קונה אותו ישירות מהמפעל. במבצעים אגרסיביים במיוחד ברשתות המחיר עומד על 12 שקל - פי ארבעה.

מספר ימים לאחר מכן הוא מתקשר ומבקש שלא לפרסם את שם המותג, כי הוא עומד לחתום על עסקה עם החברה הבינלאומית הפועלת בארץ בנוגע לפעילות עם אחד המותגים שלה במדינה אחרת, ולכן אינו רוצה להסתכסך איתה, כדבריו.

"היבואנים כאן מנסים לשים רגליים. מנסים להגיד שהיבוא מזויף, שאין כשרות. הם מנסים הכול. בשבוע שעבר שלחו לרשת חצי חינם את הרבנות כדי לטעון שמשקה הגרגוס לא כשר (משקה המיובא על-ידי קופרלי, א"ח). הכול בבל"ת".

"ללכת לבית משפט זה לא בחינם"

על חברת פרוקטר אנד גמבל (P&G) יש לקופרלי בטן מלאה. "עד לפני 13 שנה הם לא היו בארץ. הם פחדו מהחרם הערבי. וכשבאו? תראי מה הם עושים בארץ. עכשיו יש להם מטה שלם. פתאום הארץ נהייתה להם טובה".

- אילו מוצרים אתה מייבא היום לישראל?

"אולווייז, סכיני גילוח ג'ילט, סבון פיירי לכלים, מוצצים של אוונט, שתייה חריפה, שמן זית ועוד. אני קונה אולווייז בגרמניה זול יותר ב-20% ממה שדיפלומט (חברת השיווק של המותג בישראל, א"ח) מוכרת לנו (לרשת חצי חינם, א"ח)".

- איך זה?

"תשאלי אותם. למה? כי יש כאן פראיירים. למה את לא הולכת ומשווה את המחיר של קולגייט כאן למחיר בגרמניה ושואלת למה קולגייט עולה כאן כל-כך הרבה?".

- מה פער המחירים בג'ילט?

"אני מוכר סכיני גילוח ג'ילט מאך 3 ב-24 שקל כולל מע"מ. המחיר בחצי חינם (שקונה את המוצר מדיפלומט, א"ח) הוא 42.90 שקל. ג'ילט פיוזן - 4 סכינים אני מוכר ב-44 שקל כולל מע"מ. בחצי חינם הוא נמכר ב-69.90 שקל".

- למה אם כן אתה לא מייבא ישירות לחצי חינם?

"כי אז אצטרך לייבא את כל הסל. כדי לייבא אולווייז למשל, לא צריך רישיון. זה לא שדיפלומט יגיד שהוא לא מוכר לי אולווייז, אלא הוא יעלה לי את המחיר במוצרים האחרים וזה יהפוך ללא משתלם".

- למה אתה לא מייבא את כל המגוון?

"נראה לך שאני אעמיד סוללה של עורכי דין? זה לא בחינם ללכת כל יום לבית משפט. זה עולה כמה עשרות אלפי שקלים. את חושבת שהרישיון של משרד הבריאות הוא בחינם? זה עולה כמה אלפי שקלים אגרה".

- אתה יכול לייבא כמות קטנה, לקבל רישוי ולהתחיל לייבא בכמות גדולה?

"אחרי 8 חודשים אני לא רוצה לייבא. אני מייבא מה שנוח לי. לא חסר מה לייבא. הולכים על מה שקל. אם אני רוצה להוציא למישהו את העיניים, אני אייבא. אשים עורכת דין ואשב על הראש עד שאקבל רישיון. אני צריך לרוץ אחרי כל מוצר אחריהם? הם עושים טובה למישהו?".

- מה המדינה צריכה לעשות כדי להוריד המחירים?

"להוריד את כל החסמים. צריך לאפשר יבוא של כל מוצר שנמכר באירופה או בארה"ב לישראל, ללא בדיקות. סחורה שמיוצרת בגרמניה ונוסעת לספרד, לא צריכה ניירות. סחורה אירופאית נוסעת לארה"ב ולכל העולם, ואין בדיקות. למה רק בישראל יש בדיקות? כי אנחנו בישראל אנשים מיוחדים. זה דם כחול. כל התקנים והרישוי של משרד הבריאות. באיזו מדינה זה קיים? באף מקום.

"הנה לדוגמה שמן זית. בממשלה אומרים שהם מגנים על היצרנים כאן, אבל זה בולשיט. רוב שמן הזית מגיע מחו"ל. את חושבת שיד מרדכי מייצרת כאן? הם מייבאים שמן. את רואה שיד מרדכי וג'האשן קיבלו מכסות יבוא. היצרנים מקבלים מכסות ללא מכס גבוהות יותר. אם אתה מפעל ישראלי, למה אתה צריך לייבא שמן מחו"ל?".

- הם טוענים שאין כאן מספיק חומר גלם.

"אז למה נותנים ליצרנים מכסה גדולה יותר מאשר ליבואנים?".

- אתה קיבלת מכסה ליבוא פטור ממכס של שמן זית?

"קיבלתי 5,000 ליטר. למי זה מספיק? ג'האשן, יד מרדכי וכל המבקבקים למיניהם עושים כסף. כך לא פותחים את השוק. המכס הוא 50% מערך הסחורה. צריך לבטל את המכס".

- הממשלה הכריזה על רפורמת הקורנפלקס - הקלה ביבוא של מוצרי מזון מסוימים.

"זו עבודה בעיניים. אלה מוצרים שאפשר לייבא גם היום. מה זה קשור? אני מדבר מעבר לקורנפלקס ולמוצרים האלה. אלא דברים שאין בארץ ורוצה לייבא דרך יד שנייה".

- מה למשל?

"יש המון מוצרים שאפשר להביא, ואף אחד לא רוצה להתחייב לחברה בינלאומית כדי לייבא כמויות. הכי טוב שיתסכלו על הרפורמה שעשו במשקאות החריפים, שתואמת לאירופה. העתיקו את המיסוי והביאו לכאן. בשתייה החריפה היום הכול פתוח. מותגים שפעם היו עולים בישראל 1,000 שקל, נמכרים היום ב-200 שקל לבקבוק".

- אבל המיסוי עלה.

"כן, אבל מחיר המוצרים היקרים ירד. אתה משלם היום מכס קבוע של 43 שקל לליטר. אתה יכול להביא זהב או וודקה. מחיר המשקאות החריפים היום בארץ זול יותר".

למרות התנאים המסחריים המצוינים שלהם זוכה קופרלי, הוא נמנע מלמכור לרשתות השיווק גם בשל הסיבות שצוינו לעיל. "אני מוכר לשוק הפרטי ולסיטונאים שמוכרים לקמעונאים, ועדיין הסיטונאי שלי מוכר זול יותר לבתי-המרקחת מאשר דיפלומט מוכרת להם".

- אתה לא מוכר לרשתות השיווק.

"עם כל הכבוד לרשתות, יש את המגזר הערבי, המינימרקטים ובתי-המרקחת. זה לא שוק? זה שוק גדול מאוד. אני לא אייבא משהו שאני והסיטונאים לא נרוויח עליו. אני מרוויח, אבל לסיטונאים משתלם, כי אחרת הם לא היו קונים".

תגובות

תגובת קבוצת ניאופארם, המפיצה את המותג ליסטרין, לא התקבלה עד לפרסום הידיעה.

מהחברה המרכזית לייצור משקאות קלים (קוקה-קולה ישראל) נמסר כי "אין בכל רחבי ארצות-הברית מחיר אחיד למשקה הקוקה-קולה. המחיר משתנה על-פי המקום, האריזה, המארז, ערוץ המכירה, מבצעים שונים ועוד משתנים רבים נוספים. אם רוצים לעשות השוואת מחיר אמיתית ורצינית, הבסיס להשוואה הוא מחיר פר ליטר. בישראל המחיר פר ליטר של קוקה-קולה נמוך יותר מרוב מדינות העולם המערבי, ובכלל זה ממדינות ארצות-הברית".

האני ג'השאן, מנכ"ל משק משפחת ג'השאן, מסר בתגובה: "משפחת ג'השאן מגדלת ומשווקת שמן זית איכותי עם מסורת וניסיון של 150 שנה. המשפחה מייצרת את רוב שמניה ממטעים שבבעלותה וממטעים של חקלאים בגליל. לגבי המכס, הוא מיועד להגן על החקלאי הישראלי. הורדת המכס לצמיתות תחסל את משק הזית בישראל".

קבוצת שטראוס, בעלת יד מרדכי, מסרה בתגובה: "אין בסיס לטענות המועלות בכתבה. יד מרדכי עובדת עם חקלאים ברחבי הארץ, מעודדת חקלאות מקומית, ולמעשה היא מהרוכשות הגדולות ביותר של שמן זית ישראלי. מתוך מחויבות לספק שמן זית באיכות ובטעם הנדרש, יד מרדכי משלימה על-פי צורך שמן זית מחו"ל, ובכל מקרה, כל הייצור נעשה במפעל שבקיבוץ יד מרדכי".

רן כץ, מנכ"ל חברת מינסטר פודאקס, יבואנית המותג קוקידנט, מסר בתגובה: "זה לא המחיר שבו אנחנו קונים את המוצר, ואין כאן גזירת קופון".

ממשרד הבריאות נמסר: "משרד הבריאות פועל על-פי הוראות החוק: צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (תמרוקים) התשל"ג-1973. על-פי הצו כל תמרוק המיוצר והמשווק בישראל מחוייב בקבלת רישיון פלוני טרם שיווקו. תהליך זה הוא ייחודי ודורש הצגת מסמכים וביצוע בדיקות מעבדה טרם הנפקת הרישיון. אגרת רישוי היא 1,300 שקל ל-5 שנים. משך ההמתנה משתנה בהתאם לעומס הבקשות לרישוי בין חודשיים ל-4 חודשים. משרד הבריאות מקדם את ביטול הצו והחלפתו בתקנות חדשות התואמות לרגולציה האירופאית החדשה 1223/2009. על-פי תקנות אלה, מוצרים העומדים בדרישות הרגולציה האירופאית יוכלו להיות משווקים ללא צורך בבדיקה מוקדמת של משרד הבריאות ורישיון".

תגובת דיפלומט (המשווקת את מוצרי פרוקטר אנד גמבל בישראל), לא התקבלה עד לפרסום הידיעה.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא נתח שוק וצרכנות?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
דין וחשבון
הסיפורים הגדולים של השבוע
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות