אוריאל לין: "מה כל-כך גרוע במע"מ 0% על דירות?"

"אם כלכלנים מנוסים סבורים שחשוב ששר האוצר יהיה כלכלן, שייכנסו בעצמם לפוליטיקה" ■ "ניסינו ללא הצלחה להוריד את מחירי הדירות, וכעת כשנעשה ניסיון נוסף, יוצאים רבים בשצף-קצף נגד היוזמה" ■ דעה / אוריאל לין

אוריאל לין / צילום: איל יצהר
אוריאל לין / צילום: איל יצהר

אומר מיד: איני אוהב את הביקורת "האופנתית" המוטחת נגד שר האוצר יאיר לפיד, בטענה שהוא אינו "כלכלן מקצועי" שאין לו מספיק ניסיון כלכלי. איני אוהב אותה כי היא ריקה מתוכן וחסרת ממשות. במיוחד איני אוהב את השימוש ביוזמה להנהיג מע"מ אפס על רכישת דירת מגורים ראשונה לזוגות צעירים, כדוגמה לאי-הבנתו בכלכלת המדינה, כאילו זה היה עניין בעל ערך שולי למשק.

בשנים 1979-1978 כיהן שמחה ארליך ז"ל, אז מנהיג המפלגה הליברלית, כשר האוצר של ישראל. ארליך יזם וביטל את תשלום שכר-הלימוד בבתי-הספר התיכוניים, והעביר את הנטל על תקציב המדינה. גם אז היו לא מעט כלכלנים שטענו כי המהלך הזה יכביד מאוד על המשק ויפגע קשות בתקציב המדינה.

היום, בראייה לאחור, איש לא יעז לומר, לרבות נבחרי הכלכלנים, שהמהלך הזה ללימודים חינם, היה שגוי. שהרי זה היה מהלך חשוב ביותר בניסיון להתמודד עם סגירת הפערים החברתיים בישראל.

בעבר הלא רחוק כיהן במשרד האוצר נושא-משרה בכירה, על תקן של "מומחה למסים". אלא שהוא לא הצליח להעביר בתקופת כהונתו אפילו תיקון אחד במערכת המס. לעומתו, כיהן נושא-משרה אחר, אשר הצהיר שהוא אינו מומחה למסים, אך הצליח להעביר 51 תיקוני חקיקה במערכת המסים, ששיפרו דרמטית את תשתית המס בישראל.

מה כבר יכול להיות כל-כך גרוע במע"מ אפס

אינו חייב להיות כלכלן מקצועי. שר האוצר הוא מנהיג פוליטי, ולא כלכלן מקצועי. אם כלכלנים מנוסים סבורים שחשוב ששר האוצר יהיה כלכלן, והאחריות הציבורית עומדת לנגד עיניהם, שייכנסו בעצמם למערכת הפוליטית וינסו להגיע לעמדת מנהיגות.

משום-מה בכל כנסת ישראל בולט אדם אחד שהוא כלכלן בעל רקע מקצועי וניסיון אישי, פרופ' אבישי ברוורמן, יו"ר ועדת הכלכלה. איכשהו, כלכלנים מקצועיים מעדיפים לא לקבל אחריות אישית בעמדות של מנהיגות פוליטית, שהן העמדות המרכזיות בהובלת מדיניות כלכלית.

באותו עניין, כדאי שגם נידרש לשאלת היסוד - מהי כלכלה מצליחה. אם כלכלת מדינה כלשהי מגיעה בהתמדה לשיעורי צמיחה מרשימים, אפשר לכנותה כלכלה מצליחה. אולם זאת תהיה רק חצי-אמת, שכן, צמיחה של כלכלה יכולה להיות מנותבת כמעט כולה להעשרת שכבה צרה מאוד באוכלוסייה ולהעמקת הפערים בחברה.

שיעורי צמיחה גבוהים חשובים לצורך יצירת משאבים למשק, אך החצי השני של המשוואה והבנת ניהול נכון של כלכלה הוא השימוש הנעשה במשאבים אלה.

מדיניות כלכלית-לאומית ראויה מתחילה בתפיסה ערכית נכונה, ובהגדרת יעדים חברתיים ברורים, ובראשם יצירת מקומות עבודה, חיזוק החברה תוך חתירה לשוויון ככל האפשר, בלי לעודד את הפרט לחיות על-חשבון הציבור.

מה כבר יכול להיות כל-כך גרוע בפטור ממע"מ על רכישת דירת מגורים ראשונה לזוגות צעירים? מה הסיבה שכל-כך הרבה כלכלנים, עיתונאים, ואחרים רואים ביוזמה זו כשל בולט בניהול כלכלת המדינה?

הייתי יכול להבין אותם אם המתנגדים לפטור ממע"מ לדירת מגורים, היו מתנגדים לכל הטבות-המס, שהיקפן מגיע לכ-46 מיליארד שקל, ומציעים לבחון מחדש באילו תחומים ומדוע יש להעניק הטבות-מס, שרובן מפלות סקטור אחד לעומת אחר. גישה כזו הייתה מאוזנת ורצינית.

אם נבחן את כל רשימת הפטורים והטבות-המס, ייתכן שהיינו צריכים להציב את הפטור ממע"מ לרכישת דירה בראש סולם העדיפויות. אך מדינת ישראל, במרבית המערכות הקיימות, יודעת לבוא בתביעות ובדרישות לצעיריה, ולהחזיר להם מעט מאוד.

נוכחתי בכך כאשר עסקתי בעבר בתחום ההשכלה הגבוהה. מוסדות להשכלה גבוהה אליטיסטיות, שנהנו מתקציב המדינה, לחמו ממש כדי לדחוף צעירים שרצו לרכוש השכלה גבוהה אל מחוץ לגבולות המדינה.

ציבור עורכי-הדין שואף, בטענות של שיפור רמת המקצוע, לחייב בוגרי משפטים לעבוד שנתיים כמתמחים בשכר נמוך, כאילו שאין אנו יודעים מהיכן באמת נובעות הבעיות במתן שירות הולם של עו"ד ללקוחותיו.

מול השקעת ההון החיונית והכבדה ביותר המוטלת על זוג צעיר, רכישת דירת מגורים, הממשלה מטילה עליהם מס גבוה, של 18%, עלות שתשעבד אותם לתשלומי משכנתא במשך עשרות שנים; כך שפטור ממע"מ, נראה כאן כדבר שנכון לעשותו.

ניסינו, ללא הצלחה, להוריד את מחירי הדירות בישראל; וכעת כשנעשה ניסיון נוסף, בעל הגינות ערכית, יוצאים רבים בשצף-קצף נגד היוזמה.

כלכלה צריכה להירתם גם להשגת יעדים חברתיים ולמתן הזדמנות הולמת לצעירים להתבסס כלכלית. זהו יעד חברתי ראשון במעלה. על מנת להשיג יעדים אלה, נחוצים לנו המשאבים כדי לממן אותם, ואף להביא בחשבון אילוצים כלכליים ותוצאות כלכליות; שכן ניהול כלכלת מדינה ותקציבה אינו שונה במובנים רבים מניהול כלכלת משק-הבית ותקציבו.

כל משפחה חייבת ליצור לה משאבים על מנת שתוכל למלא ולהעניק לילדיה את כל צורכיהם לרבות חינוך, תרבות ורווחה, כדי שהילד לא ירגיש מקופח.

מה שחשוב בניהול כלכלת המדינה, בדומה לכלכלת משק-בית, הוא להבין היטב מה הם היעדים שאליהם חותרים, ולא רק לדבר על הצלחה כלכלית, שאינה יודעת לרתום את עצמה ליעדים החשובים באמת לרווחת המשפחה, בריאותה וקידומה, במובן הרחב של מושגים אלה.

את מתווה היעדים שאותם אנו רוצים להשיג, חייבת להציב המנהיגות הפוליטית. מומחי הכלכלה הם הכוח המסייע, אבל הם לא המנהיגות המובילה.

צרו איתנו קשר *5988