מודעה למכירת רכב, שלכאורה הופיעה לאחרונה באתר יד2, עוררה מהומה ברשתות החברתיות, מאחר שהציעה מכונית לקסוס חדשה, ששוויה כ-280 אלף שקל, בעלות של 31 שקל בלבד.
על-פי הפרסומים, בלשון המודעה נכתב: "זו לא טעות, המחיר הוא 31 שקל, שזה כמה שאני ובעלי נשואים, עד שגיליתי השבוע שהוא בוגד בי! אני מוכרת את האוטו שלו, שהוא אוהב יותר מהמשפחה שלו, שיהיה לו 'שמח' כשיחזור מחו"ל".
המחיר הכה אטרקטיבי הביא אנשים רבים לתהות, האם זה בכלל אפשרי למכור את הרכב בדרך זאת, והאם הם מפסידים את עסקת חייהם, בכך שלא רצו לרכוש את הרכב מידיה של הנבגדת הזועמת.
ובכן - התשובה היא שלילית: זהו בדיוק סוג העסקאות שאתם לא רוצים להסתבך בהן. גם אם נניח שהרכב היה רשום במלואו על שם האישה, ולכן היה ביכולתה למוכרו ללא ידיעת הבעל ואישורו - הרי שככל הנראה מדובר בהברחת רכוש מצידה. לפיכך מירב הסיכויים שאם הבעל יתבע, היא תיאלץ לשלם לו את מחצית שוויו של הרכב על-פי מחיר השוק, ולא על-פי המחיר שבו מכרה, או למעשה מסרה, את הרכב.
משברים בחיי הנישואים מביאים בני זוג רבים לחשוב שהם יכולים להבריח נכס מתוך מסת הרכוש המשותפת, פשוט על-ידי מכירתו, לפני או בסמוך להגעת המחלוקת לבית המשפט, ואין זה כך.
כאשר בית המשפט נדרש לעשות איזון בחלוקת הרכוש בני הזוג, הוא כולל בחשבון את כלל הנכסים שנרכשו במהלך הנישואים, מיום הנישואים ועד למועד הקרע בין הצדדים, בין אם הרכוש קיים בעין או נמכר, למעט אם בתמורה עשה שימוש לצרכים משותפים.
לא תמיד הנושא הוא שחור לבן. כך למשל, בשנת 2012 נדונה תביעתו של בעל לכלול במכסת הרכוש המשותף כספים בסך 310 אלף שקל, שהאישה נטלה מחשבונם המשותף בשנים 2002 ו-2006, והעבירה לחשבונות בנק על שם ילדי בני הזוג - לטענתו ללא ידיעתו והסכמתו.
לטענת הבעל, האישה קיבלה לאחר מכן את הכספים בחזרה מהילדים, ולכן זוהי הברחת רכוש; אך בית המשפט דחה את הטענה, לאור מרחק השנים בין הוצאת הכספים למועד המשבר.
כאשר בני הזוג חיים בשלום, בפרט כאלה הנשואים תקופה ארוכה, ההנחה היא שמתקיימת התנהלות מתגלגלת משותפת של חשבונות, זכויות וכספים. בעת הגירושים לא ניתן לבחון רטרואקטיבית כל משיכה ומשיכה במנותק מניהול החיים השוטף, שכן כל עוד חיי הנישואים תקינים - חזקה כי שני הצדדים פועלים לצורך קיום התא המשפחתי, רווחתו וצבירת נכסים וזכויות עבור שני הצדדים גם יחד. לכן ככלל, בית המשפט יימנע מלבחון זכויות של הצדדים לתקופה הרחוקה ממועד התביעות.
לעומת זאת, מכירת זכויות או העברתן עשויה להיחשב כהברחת רכוש אם נעשתה בסמוך למועד הקרע, גם אם הנכס היה רשום רק על שמו של בן הזוג שעשה את העסקה. רישום בעלות ברכב או בדירה על שם אחד מבני הזוג, אין פירושה בהכרח שהנכס הזה לא ייחשב כמשותף, ונושא זה יוכרע רק על-ידי בית המשפט, שיבחן את הנסיבות שבהן הגיע פריט הרכוש לידיו.
לעיתים בית המשפט יחייב את בן הזוג לא רק לפצות על החלק שהבריח במסגרת חלוקת הרכוש, אלא גם לספק נכס חלופי בעין לעת המשפט. כך למשל, בעל שמכר רכב הרשום על שמו, אשר אשתו נהגה לעשות בו שימוש שוטף, יכול למצוא את עצמו מחויב להעמיד לרשותה רכב חלופי עד להכרעה ברכוש, במסגרת חיובו במזונות.
שאלה מעניינת נוגעת לגורלו של קונה בעסקה כזאת. לכאורה הקונה יכול לומר שהיחסים בין בני הזוג אינם מעניינו, ואם הבעל זכאי למחצית שווי הרכב - שייפרע מהאישה; אך דרך מחשבה זאת תהא בת-תוקף רק עבור קונה תם-לב.
ברור שלא ניתן לצפות מכל אדם שרוכש רכב מגבר או אישה נשואים, שיחשוד שמתבצעת באמצעותו הברחת רכוש, וייגש לברר אם חיי נישואיו של המוכר תקינים. מאידך, כאשר קונה היה שותף לעסקה, שידע או שהיה עליו לחשוד כי אינה כשרה - הוא לא יהנה מהגנתו של בית המשפט.
במקרה זה, האישה כתבה במפורש שמטרתה במכירת הרכב במחיר הפסד היא גרימת נזק לבעל, ולכן לא יכול להיות ספק שמי שקונה רכב כזה אינו תם-לב.
גם ללא ההערה מטעם האישה, אין ספק כי מכירת רכב במחיר לא ריאלי צריכה לעורר חשד בלב הקונה, והוא עלול למצוא את עצמו בלי רכב ובלי כסף.
■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לענייני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
