דעה: יצוא גז מ"לוויתן" דרך מצרים - חלום שלא יקרה לעולם

שר האנרגיה שטייניץ מבסס את תוכניתו להגברת היתירות האנרגטית של ישראל על יצוא למצרים ■ מעניין מה יהיה לדאע"ש לומר על זה ■ דעה / יעקב צלאל

קידוח לוויתן נפט גז / צילום: לילה כלכלי ערוץ 10
קידוח לוויתן נפט גז / צילום: לילה כלכלי ערוץ 10

הפעולה הצבאית הגדולה של דאע"ש בשבוע שעבר בסיני, שבה הפעיל הארגון כוח גדול, התרחשה פחות מ-24 שעות אחרי ששר האנרגיה, יובל שטייניץ, ביסס את תוכניתו להגברת היתירות האנרגטית של ישראל, על יצוא ל... מצרים.

פעולת דאע"ש מבהירה באופן הנחרץ ביותר, מדוע השר טעה והמתווה לפתרון בעיית הגז הטבעי בנוי על כרעי תרנגולת. ישראל לא תוכל לייצא גז למצרים, או דרך מצרים, בשנים הקרובות, אם לא יחול שינוי במצב הגיאופוליטי באזור.

יתכן שגם בממשלה מבינים זאת: עד היום טרם אושר יצוא הגז למצרים דרך הצינור של EMG, בחוזה שנחתם כבר לפני כמה שבועות. לצינור זה יש קטע יבשתי ארוך בסיני, מאל עריש מערבה והוא יהיה יעד לפיגועים ברגע שיתחיל לזרום בו גז טבעי ישראלי.

דאע"ש ושותפיו בחצי האי סיני עלולים להיות גם בעלי יכולת פעולה ממערב לתעלת סואץ, באתרים שבהם נמצאים מתקני הנזלת גז במצרים. מתקנים אלה, אם יוזרם בהם גז טבעי שמקורו בישראל, עלולים להיות יעדים אטרקטיביים עוד יותר לפיגועי טרור, שפגיעתם תהיה לא רק בכלכלה המצרית, אלא בייחוד בכלכלה הישראלית.

עובדה זו מבטלת לחלוטין את התכנית שהציג, רק בשבוע שעבר, שר התשתיות שטייניץ, ליצוא גז טבעי ממאגר "לווייתן" (וגם ממאגר "תמר", באמצעות חברת יוניון פנוסה) למצרים או דרך מצרים, שעליה מבוססת התכנית להגברת היתירות האנרגטית של ישראל.

לפי התכנית שהציג שטייניץ, אם המתווה יאושר עד סוף החודש הרי שבאוגוסט 2019 מאגר "לווייתן" יתחיל לספק גז טבעי בשני כיוונים: לשוק המקומי, כמויות שישלימו את אספקת הגז מתמר ויספקו מענה לביקוש גובר לגז טבעי; ובכיוון השני, למצרים, כמויות גדולות ליצוא. כאמור, המצב הגיאופוליטי הנפיץ במזרח התיכון מבטל את תכנית שטייניץ לחלוטין.

אם בכל זאת יבוצע יצוא גז, אין סיכוי שהממשלה תשיג ממנו את ההכנסות שהיא צופה להן. יצוא גז מונזל לאירופה לא יבוצע מאחר שאין לקוח שירכוש את הסחורה, אחרי שרויאל-דאץ'-של רכשה את בריטיש גז (BG), שהיתה האופציה היחידה לרכישת גז מ"לווייתן". 'של' מעדיפה את מאגרי הענק של קטאר ואיראן, על פני המאגר השולי "לווייתן".

אולם, גם אם בדרך נס יתבצע יצוא, המחיר ליחידת גז יהיה 3 דולר ל-MMBTU או נמוך מזה. בטבלה שצורפה לפרוטוקולים של הוועדה נחזה הפסד מס בסך של כ-5 מיליארד דולר בארבע השנים 2022-2019, אם מאגר "לווייתן" לא יפותח בזמן. זוהי תחזית אופטימית הנסמכת על יצוא במחיר של 6.8 דולר ל-MMBTU, בעוד הגז הטבעי בעולם כיום שואף למחיר שהוא בערך כמחצית מזה, מה שישאיר את המדינה עם חור גדול בהכנסותיה.

ייתכן שלשותפות הקרטל, נובל אנרג'י וקבוצת דלק, היצוא יהיה כדאי גם במחיר של 3 דולר ליחידת חום, אם כי הרווחיות לא תהיה נאה כמו בשוק הישראלי שבו המחיר הוא 5.5 דולר ל-MMBTU וצפוי לעלות. בגלל זה, ולא רק בגלל זה, דרוש פיקוח על המחירים.

אגב, בין מסמכי הוועדה נמצא צילום הידיעה שבריטיש פטרוליום (BP) תמכור למצרים גז טבעי במחיר 4.1-3 דולר ל-MMBTU החל ב-2018 ושב-BG תמכור במצרים גז במחיר של 3.95 דולר ל-MMBTU. איך, אם כך, מצפים חברי הוועדה שהגז מ"לווייתן" ימכר במחיר 6.8 דולר ל-MMBTU?

שני פתרונות טובים שנזרקו לפח

נקודה נוספת: אם נכונים תיאוריו האפוקליפטיים של שטיינמיץ לגבי פגיעותו של משק האנרגיה הישראלי, ואינם רק הפחדה רטורית לשם תעמולה, על הממשלה לנקוט צעדי חירום במטרה לשפר את מצב היתירות. צעדים אלה, גם אם יבוצעו במימון ממשלתי, חיוניים כדי להגביר את יתירות מערכת ייצור החשמל. שטייניץ איים שאם לא יפותח "לווייתן", היתירות לא תגדל. אולם, לפי מסמכי הוועדה יש גם אפשרויות אחרות.

הנחת צינור שני מתמר היתה, לדברי הוועדה, "פותרת את בעיית היתירות בצינור לישראל ובמתקן הקבלה". עלות פתרון כזה היא עד 500 מיליון דולר, ואם ישראל אכן במצב חירום אנרגטי, נראה שיש לשקול להניח צינור שני.

אופציה אחרת שמעלה הוועדה היא אחסון גז טבעי בים תטיס. הכנת המתקן תעלה עד כ-500 מיליון דולר. לדברי הוועדה, פעולה זו "תעניק פתרון כמעט מלא ליתירות". אלה שני פתרונות זמינים יותר, מהירים יותר ומעשיים יותר לבעיית יתירות המערכת, מאשר פיתוח "לווייתן". למרות זאת, הוועדה קובעת שהפתרון המיטבי הוא "לווייתן". הוועדה, שחסרה באופן כואב היגיון גיאופוליטי והיגיון כלכלי, חסרה גם ניסיון והבנה בכל מה שנוגע לתחום הגז הטבעי.

מי שעמדו על חוסר הניסיון הזה הם נציגי נובל אנרג'י, שטענו בפני הוועדה, כפי שפורסם ב"גלובס", ש"המונופול נוצר בגלל רגולטורים שלא מבינים בגז". את חוסר ההבנה והניסיון של הפקידות הממשלתית בתחום הגז הטבעי ניצלו נציגי נובל אנרג'י להשגת תנאים מיטביים, מחירי גז טבעי כפולים מהסבירים ומופרזים והנצחת המונופול לשנים רבות.

תיקון טעות (?)

תיקון טעות: במאמר קודם (המחדל האנרגטי, 28.06.2015) קבעתי שישראל עתידה להיות המדינה הראשונה בעולם שבה הגז הטבעי לצריכה מקומית יהיה יקר מהגז הטבעי ליצוא. זו טעות. יש כנראה כמה מדינות מפיקות גז טבעי שבהם הגז לצריכה מקומית יקר מהגז ליצוא, למשל נורבגיה והולנד, לפי נתוני הוועדה. אולם יש להביא בחשבון, כמה נתונים:

1. בנורבגיה יש גם תל"ג כ-65,000 דולר לנפש לשנה, כפול מהתל"ג לנפש בישראל.

2. 95% מהחשמל בנורבגיה מיוצר במערכות הידרו-אלקטריות, וכך למחיר הגבוה של הגז המקומי נודעת השפעה מזערית על מחיר החשמל.

3. נורבגיה מייצאת כ-95% מהגז הטבעי בבמופק בה.

4. להולנד יש תל"ג כ-47,000 דולר לנפש לשנה, שגם הוא גדול מהתל"ג הישראלי.

5. הולנד היא מרכז לאחסון ומסחר בגז טבעי. יש בה שוק פתוח שבו מתנהל מסחר עירני בגז טבעי, כאשר הגז טבעי והפחם מהווים יחד כ-80% מייצור החשמל, 40% כל אחד.

בשורה התחתונה, המצב בישראל שונה בתכלית השינוי מאשר בשתי מדינות צפון אירופיות אלה, הן כלכלית והן גיאופוליטית - ולכן מחייב פתרון שונה.

■ יעקב צלאל הוא עיתונאי עצמאי בתחומי האנרגיה והתחבורה.

צרו איתנו קשר *5988