"אנו משתמשים בטכנולוגיה כדי להמציא את העיתונות מחדש"

העיתונאי ג'רארד רייל הדגים בוועידת MAD את דרך העבודה של העיתונות החוקרת באמצעות הסיפור המטלטל של "סוויס ליקס"

ג'רארד רייל / צילום: תמר מצפי
ג'רארד רייל / צילום: תמר מצפי

ג'רארד רייל, דירקטור ב-ICIJ, איגוד העיתונאים החוקרים העצמאיים הבינלאומיים, סיפר אתמול (ד'), במסגרת ועידת MAD של "גלובס" בשיתוף Orange, סיפור שממחיש את חשיבות האמביציה והלגיטימציה של העיתונות החוקרת. "לפני כמה שנים באוסטרליה מישהו זרק רעיון, שהוא לכאורה המציא - דובר על כדור קסם, שמכניסים למיכל הדלק ברכב והוא חוסך משמעותית בצריכה.

"לימים, החברה עשתה הנפקה של 100 מיליון דולר וקיבלה 400 אלף דולר ממסים על מכירות שהיא לא עשתה. לא היו לה שום סחורה ושום כלום, אבל היא חדרה לעומק העלית האוסטרלית, שהחזיקה מניות. החברה נרשמה במקלט מס, מכרה מניות, שלחה את הכסף לאיי הבתולה והחזירה אותו לאוסטרליה.

"כשחשפתי את התרמית הזו", המשיך רייל, "עמדתי בפני תביעות משפטיות, והמשחק לא הפסיק - החברה המשיכה לפעול שנה וחצי לאחר מכן. אז הבנתי שיש פה משהו הרבה יותר גדול. עולם שלם שמוסתר מעיני הכול. חיברתי ספר על הסיפור הזה, וקיבלתי דיסק קשיח בחבילה בדואר ועליו היו המון מסמכים לגבי שיטת מקלטי המס - תיעוד של 2.5 מיליון תיקים ופרטים על 120 אלף לקוחות, מיותר מ-70 מדינות, כולל ארה"ב, קנדה, רוסיה וישראל. אפילו מצאתי אדם ברשימה שלמעשה הוכרז כמת.

"עיתונאים חוקרים כמוני הם זאבים בודדים. אפילו מול העורכים שלנו, כשיש לנו סיפור טוב, חשובה לנו התהילה לעצמנו", אמר רייל. כמה חודשים לאחר מכן, הוא קיבל החלטה להיענות להצעה, ועבר להתגורר בארה"ב במטרה לעמוד בראש ארגון העיתונאים החוקרים (מלכ"ר).

על הדיסק הקשיח מקודם היה המון נתונים מבולגנים. "התחלתי לחפש שמות גדולים בתוך בליל השמות. היו שם אנשים עוצמתיים באוסטרליה. הייתה לי בידיים הזדמנות להסתכל לתוך עולם מסחרי מפוקפק של הטבות מס והונאות כמו גלולת קסם. לפעמים זה גורם למדינה לצאת נגד מדינה אחרת, אם נסתכל על משבר הבנקים בקפריסין או המשבר ביוון, מזימת הפונזי לא הגיעה לגודל הזה. הרי אם אותן חברות לא משלמות את המסים - אתם משלמים יותר", המשיך רייל.

"השלכות בקנה-מידה עולמי"

"הסיפורים התחילו לצוף לאט-לאט. באפריל 2013 פרסמנו את הסיפור בו-זמנית בכמה מדינות. הסיפור עשה כותרות בכל העולם, וכלל שמות מוכרים כמו ביתה של אימלדה מרקוס, מי שהיה מיועד להיות ראש הממשלה של מונגוליה, בכירים בממשל באזרביג'אן, ומיליארדרים שקשורים לדיקטטורה באינדונזיה. גילינו שמסחר באמנות מעורב במקלטי המס עם תמונה של ואן גוך. גרמנו לבנקאים בכירים להתפטר. חשפנו המון סיפורים בסין. היו לנו נתונים על מאות חברות, שהשתמשו במקלטי מס, כולל חברות בבעלות ממשלתית כמו בקנדה.

"הגענו לחשבונות סודיים בבנקים בשווייץ, ואפילו בישראל פרסמתם על זה. הנתונים זעזעו את העולם. עירבנו עיתונאים חוקרים בעשרות מדינות. נתנו לכל עיתונאי כלים וניתוח נתונים. פרסמנו יותר מ-150 הסכמי סודיות, ואפשרנו לאנשים לראות כמה כסף עובר בכל מדינה. לסיפורים כאלה היו השלכות בקנה-מידה עולמי. תרמנו לשינוי בחקיקה ב-25 מדינות. היו עשרות תביעות אזרחיות ופליליות".

לסיכום דבריו אמר רייל: "המודל העסקי שתמך בעיתונות חוקרת כזו נשבר, וכולנו סובלים מזה. תתארו את הלחץ ואת הדרמה שיכלו להרוס פרויקטים כאלה. אנחנו המצאנו סוג חדש של עיתונות. אנחנו משתמשים בטכנולוגיה, שהורגת את העיתונות, כדי להמציא את העיתונות מחדש. אנחנו יכולים לאסוף מידע שעיתונאי אחד לא יכול להתמודד אתו לבד, גם דרך מלשינים. זה הזמן להראות לאושיות המדיה, שהן לא יכולות להיות זאב בודד במערכה".