פחדו שלא תהיה להם פנסיה?

למה אנשי 8200 עסוקים באקזיטים במקום בשירות קבע? תשאלו את לוקר

אח, איך אנחנו מתים על הסיפורים האלה. שלושה מיליונרים חדשים יוצאי יחידת 8200, שהצליחו למכור את הסטארט-אפ שלהם, היפר ווייז-סקיוריטי (Wise Security) לענקית האבטחה צ'ק-פוינט.

מייסדי החברה, בן אומלצ'נקו ואביב גפני, בני 29 ו-26 בהתאמה, השתחררו מיחידת ההאזנות המרכזית 8200 לפני כשלוש שנים, והנה הם שיחקו אותה. החלום הישראלי האולטימטיבי, חלומה של האימא היהודייה מודל 2015. מסודרים.

בשלל הדיווחים, שכחו לשאול כמה שאלות על בחורינו המצוינים: מה בדיוק הם עשו שם, ב-8200? האזינו לחיזבאללה? חיברו תוכנות סייבר שאמורות להאט את פרויקט הגרעין האיראני? למה עזבו את 8200? היה להם משעמם? נמאס להם? רצו לעשות מכה? פחדו שלא תהיה להם פנסיה?

אם המלצות "ועדת לוקר" שפורסמו היום (ג') ייושמו, יכול מאוד להיות שהחברים הגאונים מ-8200 עשו בשכל שפרשו ודאגו לעצמם במקום לנו. רפורמת, או יותר נכון מהפכת הפנסיות שמציעה ועדת לוקר, יוצרת בעצם שני צבאות: צה"ל הקרבי וצה"ל הג'ובניק.

צה"ל הג'ובניק, שכולל את אנשי 8200 ושאר אלפי המשרתים באגף המודיעין, להוציא את היחידות המיוחדות, לרבות אנשי מערך הסייבר בהגנה ובהתקפה, לא יזכו לפנסיה ממועד פרישתם ועד גיל 67, אלא יקבלו מענק פרישה חד-פעמי.

מנגד, הטייס שמפציץ בעזה יקבל פנסיה. אבל החימושניק שמחמש לו את האפ-16 בפצצות, לא יקבל. איש המודיעין שחוקר את המטרה שהוא מפציץ, גם לא. הטבח שמכין לטייס את ארוחת הצהריים בטייסת - לא ולא.

כך, בחסות רטוריקה של צדק חברתי שמתכתבת עם המחאה החברתית בקיץ המופלא של 2011, נוצר הפתח לאי-צדק חברתי משווע. למרות האיסור הרשמי הגורף, הפרדוקס הוא שבין מאות-אלפי המפגינים בשורת הפגנות המחאה החברתית, היו קצינים ונגדים רבים בקבע, נשותיהם ובני משפחותיהם, שנאנקים כמו כולם תחת יוקר המחיה וחוסר הצדק המשווע שבשיטה הישראלית.

"רפורמת הפנסיות" שמציעה ועדת לוקר היא המהלך הכואב ביותר ב"דוח לוקר". היא גם אולי הנזק הציבורי הגדול ביותר למשרתים בצה"ל. נטל הפנסיה על תקציב הביטחון גדל במספרים אסטרונומיים, מ-4.3 מיליארד שקל ב-2011, עד ל-8 מיליארד שקל כיום. על-פי כל ההערכות, השנים הקרובות יגדילו את הסכום הזה בהרבה.

בסדרת הכתבות בחדשות-10 "מלחמה וממון", שהכנתי עם כתבנו הכלכלי מתן חודורוב, העלינו אופציה מרחיקת לכת: שצה"ל יודיע למשרד האוצר שהוא מוציא מעצמו את ניהול הפנסיות של קציני צה"ל, ומוסר אותן לאוצר.

זה יוריד מיליארדים מתקציב הביטחון, ובעיקר יאפשר לצה"ל לבוא אל החברה הישראלית בידיים נקיות, מול הנרטיב המתגבש כאילו חונטה צבאית מנותקת, בזבזנית ונהנתנית מנהלת את התקציב הגדול במדינה בחוסר התחשבות משווע במצב המשק. אבל זה לא קרה. בעיקר כי צה"ל רוצה להמשיך ולשלוט בפנסיות של אנשיו, וזאת למרות אמירותיו החוזרות ונשנות של הרמטכ"ל גדי אייזנקוט, שלפיהן "אני לא יו"ר ועד עובדים".

בכהונתו הקצרה עד כה, שהחלה רק בפברואר השנה, רב-אלוף אייזנקוט הראה אומץ ארגוני רב: בחודשים הספורים האלה הוא סגר את הגדוד הדרוזי, הורה על הקמת זרוע סייבר, והקים חטיבת קומנדו. התוכנית הרב-שנתית שעליה הכריז אתמול, תר"ש גדעון (תוכנית רב-שנתית), הולכת למקומות הנכונים: קיצוץ 100 אלף חיילי מילואים מיותרים, קיצוץ תקני אלופים מיותרים, וחשיבה על הוצאה מצה"ל של מערכים שאינם תורמים ישירות לביטחון.

אחד האלופים סיפר השבוע בדיחה לרמטכ"ל על שני קניבלים שתפסו תייר והתכוונו לאכול אותו. אבל לא הייתה להם אש למדורה. באותו רגע התייר הצית סיגריה; וסופו נקבע על השיפוד. "אני לא מעשן", ענה הרמטכ"ל לאלוף מספר הבדיחה. אין לו שום כוונה שצה"ל בתקופתו יהיה המנה העיקרית, היחידה, על הגריל.

הכותב הוא הכתב הצבאי של ערוץ 10